בן גביר הוא המכשול העיקרי בדרך לאישור התקציב - האם גם הפעם נתניהו ייכנע לדרישותיו?
בן גביר הוא המכשול העיקרי בדרך לאישור התקציב - האם גם הפעם נתניהו ייכנע לדרישותיו?
במשרד האוצר מגדירים את המשרד לביטחון לאומי ואת איתמר בן גביר, בתור האתגר הגדול לאישור תקציב 2025, החל מדרישות תקציביות "הזויות" ועד לתוספות תקנים מיותרות. השאלה היא האם נתניהו יבחר לרצות את בן גביר או לנהוג באחריות ולקחת סיכון פוליטי שהאחרון לא יהיה מרוצה
ישיבת הממשלה על תקציב המדינה צפויה להתחיל בקרוב, וכמו בכל ישיבת תקציב ישנם שורה של סוגיות לא-פתורות. החל בשרים שהחלו להתנגד לו, וכלה בוויכוח דרמטי על היקף תקציב הביטחון.
אך באוצר עדיין מגדירים את המשרד לביטחון לאומי ואת איתמר בן גביר, בתור האתגר הגדול ביותר לאישור תקציב 2025. באפיונו של בן גביר בתור האתגר העיקרי לאישורו, יש הסכמה בין שר האוצר סמוטריץ' לממונה על התקציבים יוגב גרדוס.
מאז הקמת הממשלה הנוכחית, בן גביר דרש תוספות תקציביות בלתי סבירות, הצליח לכופף את האוצר ואת ראש הממשלה, וכפה מספר קיצוצים רוחביים על שאר משרדי הממשלה. בן גביר נוקט הפעם בגישה דומה, אך מעמדו בקואליציה חלש יותר בגלל הצטרפותו של גדעון סער לממשלה, וגם טיעוניו – שמעולם לא היו משכנעים במיוחד מבחינה מקצועית – חלשים יותר כשניתן להראות כי התוספות התקציביות הללו לא הביאו לשיפור בהישגי המשטרה.
לבן גביר יש אסטרטגיה תקציבית קבועה, הוא דורש סכומים לא-סבירים, מתוך הערכה שגם הפשרה אליה יגיע בסוף גבוהה בהרבה מהתקציב הראוי למשרדו. בנוסף, הדרישה התקציבית הגבוהה מאפשרת לו לטעון בהמשך כי הוא 'נכשל' בגלל שהוא לא קיבל את כל מה שהוא דרש. כמובן שהאסטרטגיה הזו דורשת יכולת להיות לא לויאלי לחבריך לממשלה, ויכולת להמשיך להתעקש על עמדה לא סבירה, ולייצר דימוי של שחקן לא-רציונלי שמסוגל לשבור את כל הכלים באם דרישותיו לא ייענו, לבן-גביר יש את המאפיינים הללו בשפע. וקשה לראות אותו מסכים להבין כי יש חוסר היגיון בהגדלה תקציבית שלא תמומש על ידי המשטרה בזמן שמקצצים קצבאות לנכים ומשפחות שכולות.
כדאי להתמקד לרגע באחד המאבקים התקציביים העיקריים של בן-גביר אל מול האוצר כעת, המאבק על תקנים נוספים במשטרה. לקראת תקציב 2023-2024 דרש בן-גביר 6,000 תקנים נוספים, באוצר סברו שאין שום סיכוי שהא יצליח להביא כל כך הרבה, אך הוא הצליח לכפות עליהם הסכמה ל-3,220 תקנים. המשטרה עבדה קשה בשנתיים האחרונות, והצליחה לגייס כ-5,500 שוטרים חדשים, אך מכיוון שהמשטרה הייתה בתת-גיוס כבר קודם לכן, ויש עזיבה טבעית, הרי שהם ניצלו רק 2,200 מהתקנים שניתנו להם. המשמעות היא שכיום יש למשטרה 1,000 תקנים ריקים שניתן למלא, זאת מלבד שמירה על התקנים של אלו שעוזבים את המשטרה. המשמעות היא שגם אם המשטרה תעבוד באופן קשה, ותצליח לגייס כ-2,000 שוטרים ב-2025, היא לא תזדקק לתקנים חדשים. כל זה לא מונע מאיתמר בן גביר לדרוש בסיבוב זה כ-10,000 תקנים נוספים, מהם כ-8,000 למשטרה. (יתר התקנים מיועדים לכבאות, ולשב"ס).
מלבד המאבק על התקנים, מנהל בן-גביר מאבק על תקציב משרד הביטחון הלאומי, הוא דורש תוספות בהיקף של כ-10 מיליארד שקל לבסיס, ועוד 10 מיליארד שקל חד פעמי. חלק מהתקציב מיועד למימון בינוי של מתקני כליאה, וחלק מהתקציב נועד בכדי לממש העלאות שכר שהאוצר התחייב עליהן בעבר למשרד הבל"מ. אלא שבתקציב הנוכחי, כלל עובדי המדינה צפויים לדחות את ההעלאות השכר שהובטחו להם, ולכן יש היגיון גם לדחות את פעימות השכר של השוטרים. מעבר לכך, גם כשמנכים את דרישות השכר והכליאה, אנו מגיעים לדרישות שגם מי שנזהר מאוד מסופרלטיבים יכנה אותן כ'הזויות'. הדרישות הללו מתווספות לכך שבתקציב הקודם הצליח בן גביר לקבל גידול תקציבי בהיקף חריג של כ-9 מיליארד שקל, ובעקבות המלחמה הוא קיבל תוספת של 1.8 מיליארד שקל ב-2023 ושל 2.3 בתקציב המעודכן ל-2024, כל התוספות הללו היו גדולות בהרבה ממה שהדרגים המקצועיים באוצר העריכו אי פעם, ולכן היה צורך לבצע קיצוץ רוחבי על כלל משרדי הממשלה, קיצוץ שזכה לכינוי 'מס בן-גביר', זאת בשל העובדה כי בשביל לענות על דרישותיו התקציביות של בן-גביר יש קיצוץ בשירותים האחרים שיתר האזרחים מקבלים.
בסביבת בן גביר אומרים כי התקנים הרבים הללו נצרכים בכדי להקים 32 נקודות שיטור בערים ערביות, וזאת בכדי להילחם בפשיעה בחברה הערבית שמוגדרת על ידם כ"סכנה לאומית, אי אפשר לחכות עוד דקה, אנשים פה נהרגים". אלא שאכן כמות ההרוגים בחברה הערבית לא מפסיקה לטפס בשנתיים האחרונות, זאת אחרי התמתנות קלה בתקופת הממשלה הקודמת. לשם השוואה בתשעת החודשים הראשונים של 23 ו-24 נרצחו 162 ו-165 מבני החברה הערבית, לעומת 86 נרצחים בתשעת החודשים הראשונים של 2022. כמובן שיש קושי לזקק את הסיבה לעלייה ברציחות במגזר הערבי, אבל גורמים רבים טוענים כי הצוותים הממשלתיים שהחלו לפעול בממשלה הקודמת, וחוסר האמון ששידרה כניסתו של בן גביר למשרד, תרמו לעלייה בהיקף מקרי הרצח בחברה הערבית. מכל מקום, אי ההצלחה של בן גביר בתפקידו למרות היקפי התקציב הרבים אליהם הוא זכה מעלה באופן דרמטי את השאלה, 'האם מה שחסר בכדי להילחם בפשיעה בישראל זהו תקציב?'.
באופן עמוק יותר, בן גביר וסביבתו נוטים להתעלם באופן קיצוני מהעובדה שיש משאבים מוגבלים, וכי אין די בהצגת תוכנית שעשויה להישמע נחמד בכדי לקבל כסף ותקנים. הדבר נכון בכל עת, אבל בפרט בזמן מלחמה, אם יופנה למשטרה כסף ותקנים שלא ינוצלו, הרי שמדובר בכספים שהיו יכולים ללכת לקצבאות הנכים או לצמצום העלאת מס הכנסה לכלל העובדים בישראל. מבחינה טכנית, מי שאמור להכריע במחלוקת בין בן-גביר לבין האוצר יהיה נתניהו, נתניהו מבין היטב כי הכסף הציבורי הוא מוגבל, ומבין היטב שזה חל על נושאי ביטחון, כך לדוגמה בוועדה לרכש הצוללות הוא אמר "הייתי שמח עם היה לנו צי של 19 צוללות, אבל זה ברור שלא יהיה, אתה מוגבל בכסף", השאלה היא אם כן, האם רה"מ נתניהו יבחר לרצות את בן גביר או לנהוג באחריות ולקחת את הסיכון הפוליטי שבן גביר לא יהיה מרוצה.
