דעהעם שותפים כאלה - איך יכול נתניהו להבטיח "אחריות"?
דעה
עם שותפים כאלה - איך יכול נתניהו להבטיח "אחריות"?
בנאומו הלילה הבטיח נתניהו - "נפעל באחריות". איך בדיוק הוא יכול להבטיח אחריות כשהדגלים שמניפים שותפיו הם חיזוק ההתנחלויות, תלושי מזון שמחולקים חינם, ביטול לימודי ליבה וחיסול מערכת המשפט? וכשמדברים על אחריות, צריך לדבר גם על הצד השני - על איימן עודה שהפיל את ממשלת השינוי, ועל נפתלי בנט שפינה את השטח לכהניסטים
בנאומו הלילה ניסה נתניהו להרגיע קצת את האימה שאחזה במחצית עם ישראל. "נפעל באחריות", הוא אמר.
"אחריות" היא השם השני של האדם שלקח את פודיום ראש הממשלה ואת חצרניו הפוליטיים לנאום משטמה נגד מערכת המשפט במסדרונות בית המשפט המחוזי בירושלים, ו"אחריות" היא בוודאי הדבר הראשון שעולה לך בראש כשאתה רואה את שותפיו, המנצחים האמיתיים בבחירות - בצלאל סמוטריץ', אריה דרעי ומעל כולם איתמר בן גביר. עם החברים האלה תקום ממשלה אחראית? כשנתניהו הבטיח להקפיא משכנתאות, סליחה - ארנונה, הוא היה יותר משוכנע בעצמו מאשר הלילה, כשהבטיח "אחריות".
וכשמדברים על אחריות, צריך לדבר גם על הצד השני. על האחריות של איימן עודה ואחמד טיבי שמתעבים את מנסור עבאס יותר מאשר את בן גביר, ולכן הפילו את ממשלת השינוי. תמות נפשם עם מנסור, העיקר שהבית ייפול על כולם. אלא אם הם חפצו בכוונת מכוון בתוצאה הזו של המלכת נתניהו-בן גביר כדי להביא על היהודים את הצרה הגדולה הזו.
ואגב יהודים - אחריות מוטלת גם על היהדות האחרת, השפויה, המתונה, ההומנית, הממלכתית, שלא השכילה להעמיד מקרבה מועמדים פוליטיים שייאבקו על הקולות שהלכו לבן גביר ולש"ס. למשל, נפתלי בנט ומתן כהנא. אולי אם הם היו בונים פלטפורמה כזו ומצרפים אליה אנשי ונשות הלכה ראויים, הייתה כתובת למי שבאמת שייכים לציונות הדתית.
כששמעתי ציונים דתיים מתלבטים בין בן גביר לגנץ, היה ברור שאין לאנשים האלה בית אמיתי. אפשר להבין את בנט שלא רצה לרדת ממרום כהונת ראש ממשלה ללוחמת שוחות מול הכהניסטים, אבל אם מדברים על אחריות, אז הפקרת הפוליטיקה הדתית לגזענים, לפירומנים ולמשיחיסיטים היא כישלון. גם פוליטי, אבל בעיקר מכה אנושה לדמותה וצביונה של היהדות שכך מצטיירים מנהיגיה ומייצגיה.
ונחזור לאחריות שהבטיח נתניהו. איך בדיוק הוא יכול להבטיח אחריות כשהדגלים שמניפים שותפיו הם חיזוק ההתנחלויות, תפילת יהודים בהר הבית, תקיעת שופר בבית עלמין מוסלמי, תלושי מזון שמחולקים חינם וביטול לימודי ליבה - ועוד נגיע למערכת המשפט.
חשוב להבין את האג'נדות האלה שיש להן מטרה פוליטית לטווח בינוני וארוך - להטיל על הריבוי הדמוגרפי הטבעי את הבורות, את האלימות האצורה, את התלות הכלכלית-תעסוקתית ותחושות הקיפוח שמהם מנצחים אחר כך בחירות. שמהם צומח דור המצביעים הבא שניתן להסיתו נגד האליטות ו"השמאל". שמאל שכולל רמטכ"לים לשעבר ואנשי ימין מובהקים שמסרבים להשתלב בקואליציית נתניהו.
כתבנו כאן לא פעם שהבחירות האלה הן על שני שסעים: רב"י-רל"בי (רק ביבי מול רק לא ביבי) והשסע היהודי-דמוקרטי. כרגע מסתמן הניצחון לרב"י ולמדינה היהודית. זו דרמה כפולה שמתחילה מהמניע לחיסול משפט נתניהו ומסתיימת בחיסול (ואולי עדיף להסתפק באיום?) המבנה והמשטר הדמוקרטי.
כשמדובר על אחריות, הרי ברור שרוב של 61 ואפילו 62 אינו ראוי ואינו לגיטימי להפיכה משטרית כוללת שאותה יש לכונן על בסיס הסכמה רחבה יותר. אבל תפיסת הדמוקרטיה בעיני קואליציית נתניהו היא שמספיק רוב של קול אחד כדי לשנות את השיטה. קול אחד יותר הוא ביטוי ממשי ומהימן לרצונו של העם. במיוחד כשהרצון הזה מכוון לשתי מטרות "קדושות": להשליט את ההגמוניה היהודית ולבטל את משפט נתניהו.
בקרוב נלמד מי יהיו השרים החדשים שיופקדו על שגרת חיינו - על המשפטים, החינוך, ביטחון הפנים, התחבורה. על מלאכות היום המייגעות שמעצבות את דמותה של המדינה, רווחתה ועוצמתה. לרוץ עם אקדח שלוף ברחובות זה דבר אחד, אבל לפרק את האקדחים האלה כדי להגן על שלום הציבור זה דבר אחר.
בן גביר, ששואף למשימה הזו, תופס את הסדר הציבורי כבעיה לאומית. לא כעבריינות פלילית שיש למגר, אלא כערבים שיש לטפל בהם בדרכים שבקרוב נשמע עליהם. וזה בדיוק הקייס שבנה אותו: חוסר משילות וחוסר אכיפה במגזר הערבי. סוס שבהחלט מוצדק לרכב עליו, והוא הצליח לשכנע מספיק בוחרים שהוא המתאים ביותר לטפל בו. ואיך הצליח? דלגו שתי פסקאות לאחור אל הבורות, האלימות ותחושות הקיפוח והיכולת לנצח מהם בחירות.
