ועדת פערי התיווך בחקלאות פותחת דלת לרפורמה: הרשתות לא אשמות במחירים הגבוהים
ועדת פערי התיווך בחקלאות פותחת דלת לרפורמה: הרשתות לא אשמות במחירים הגבוהים
דו"ח הוועדה לבדיקת פערי התיווך בפירות וירקות מעלה שהחקלאים אחראים ל-64% ממחיריהם - הרבה יותר מאשר באירופה ובארצות הברית. על סמך מסקנות הוועדה יוכל שר האוצר לחתום על ביטול מכסים ביבוא פירות וירקות
ביולי 2021 הכריזו השרים ליברמן ופורר על ביטול המכס על פירות וירקות. בעקבות מחאות החקלאים והתנגדות ח"כים מהקואליציה המהלך התעכב עד כה. החקלאים טענו כי פתיחת השוק ליבוא מטפלת רק במקטע החקלאי, וכי הסיבה למחירים הגבוהים של הפירות והירקות נעוצה דווקא במקטע הקמעונאי והסיטונאי. בעקבות כך הוחלט להקים ועדה בין-משרדית שתבדוק את שרשרת ערך התוצרת החקלאית.
תוצאות הביניים של הוועדה התפרסמו היום (ב'), ומהם עלה כי רווחיות המקטע הקמעונאי והסיטונאי אינה חריגה וכי מדובר במקטעים תחרותיים למדי. כמו כן נמצא כי המקטע החקלאי אחראי ל-64% ממחיר המוצר הסופי, ולכן יש סבירות כי פתיחת המקטע לתחרות מחו"ל תביא להורדה במחיר.
עד כה ליברמן לא חתם על צו לביטול המכסים בטענה "שהוא ממתין לתוצאות ועדת הבדיקה". התוצאות לא מותירות לו הרבה ברירה, וככל הנראה הוא יחתום על הצו בהקדם.
החלק העיקרי בדו"ח נכתב על ידי רשות התחרות, והממצא הבולט ביותר הוא שהרווחיות התפעולית של הסיטונאים והקמעונאים בעולם הפירות והירקות אינה חריגה, ועומדת על 5% ו-6% בממוצע. עם זאת, חשוב להדגיש כי מדובר בעלייה מסוימת בשיעורי הרווחיות לעומת השנים הקודמות. לגבי שיעורי הרווחיות של החקלאים, לא נעשתה בדיקה מכיוון שיש אלפי חקלאים עם שונות מאוד גדולה.
ממצא נוסף עוסק בתרומת המקטע למחיר שהצרכן משלם. מתברר כי בממוצע 64% ממחיר הפירות והירקות נעוץ במקטע החקלאי שכולל את הגידול, קטיף, מיון, אריזה והובלה לקמעונאי או לסיטונאי.
כאשר השיווק נעשה מהחקלאי לקמעונאי המקטע החקלאי אחראי על 67% מהמחיר. כשהשיווק נעשה דרך השוק הסיטונאי, המקטע החקלאי אחראי ל-57%, הסיטונאי ל-18%, והקמעונאי ל-25%.
בדו"ח מצוין כי הממוצע העולמי הוא 20%-30% במדינות כמו ספרד או ארצות הברית, או 40%-55% במדינות כמו צרפת, גרמניה ואוסטרליה. השיעור הישראלי גבוה משניהם.
רשות התחרות מצאה כי התחרות במקטע הקמעונאי יחסית סבירה, ונמצאת במגמת ירידה. בישראל יש כ-20 קמעונאיות מזון, והחלק של שלוש הקמעונאיות הגדולות מצוי במגמת ירידה. ברשות מציינים כי ישנה ירידה גם במספר החנויות הריכוזיות בתחום.
החקלאים נהנים מהגנות בחוק התחרות הכלכלית שמעניקות להם פטור, וכך הם יכולים להתאגד ולעשות שיווק וקביעת מחיר משותפים. בדו"ח נמתחה ביקורת על היקף ה"פטור החקלאי" שמעניק לחקלאים את היכולת לפעול כקרטל, ובדו"ח הסופי יהיו המלצות לצמצמו.
הדו"ח מזכיר את עליית המחירים של הפירות והירקות בשני העשורים האחרונים: עלייה של 102% בפירות הטריים ו-81% בירקות הטריים, בשעה שמחירי המזון כולם עלו רק ב-50%.
במקביל ישנה ירידה של 22% בצריכה לנפש של פירות וירקות טריים, וכיום היא עומדת על 215 ק"ג לעומת 276 בשנת 2020. עם זאת, בישראל יש עדיין צריכה גבוהה של פירות וירקות בהשוואה לצריכה הבינלאומית. משק בית בישראל מוציא בממוצע כ-556 שקל על פירות וירקות טריים מדי חודש.
אחד הנתונים המדאיגים בנוגע לכושר הייצור המקומי הוא סטגנציה בהיקף הייצור בעשורים האחרונים. ישראל ייצרה בשנת 2020 ובשנת 2000 כמות כמעט זהה של תפוקה חקלאית, סביב 3,250 טונות.
אבשלום (אבו) וילן, מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל, הביע התנגדות להמלצות: "המלצות הוועדה מכורות מראש, מוטות בכוונת מכוון כדי לאפשר פתיחת יבוא מסיבי. ידוע לכל שירקות ופירות הם המוצר הכי רווחי במאזני הרשתות, אך רק הוועדה לא שמעה על כך. מניתוח מספרי של הצבעות הממשלה עולה כי אם הרפורמה המתוכננת בחקלאות תצא לדרך במתווה הנוכחי, המשמעות היא ששלושת האזורים האסטרטגיים של ישראל - עוטף עזה והנגב, רמת הגולן והגליל העליון וגבול הלבנון - לא יוכלו להתפרנס מחקלאות, על כל המשמעויות הכרוכות בכך. מדובר במחיר לאומי שאסור למדינת ישראל לשלם".
