פרשנותהתיירות חשובה פחות: ביטול הפטור ממע"מ יפגע בענף
פרשנות
התיירות חשובה פחות: ביטול הפטור ממע"מ יפגע בענף
במשרד האוצר מעוניינים להפסיק את הפטור לתיירים, ובשונה מרוב מדינות ה־OECD לא מציעים הנחה מופחתת. המשמעות: פגיעה קשה נוספת בתיירות הנכנסת לישראל שעדיין מלקקת את הפצעים מהקורונה
אישור התקציב לשנת 2023 מתקרב, ואיתו מגיעות הרפורמות המבניות של חוק ההסדרים. אחת מההצעות שמקדם האוצר היא ביטול הפטור ממע"מ שתיירים זכאים לו כשהם צורכים שירותי לינה במלונות, שוכרים רכב או צריכים להתאשפז בבית חולים. הצעה זו תגדיל עוד יותר את "יוקר המחיה" של התיירים המגיעים לישראל.
ישראל נחשבת לאחת המדינות היקרות בעולם, וגם עליה לא פסחה האינפלציה בשנה החולפת. הראשונים שסובלים מזה הם כמובן אזרחי המדינה, אבל בשלב הזה אפשר להגיד שאולי כבר התרגלנו – ושאנחנו כמו אותם צפרדעים שמתבשלות לאט-לאט במים החמים של יוקר המחיה המאמיר בלי לשים לב. לפי נתוני בנק ישראל, רמת המחירים בישראל גבוהה בכ־37% לעומת ממוצע ה־OECD, וזה בלי להתייחס למדדים שמתפרסמים מדי שנה ומציבים את תל אביב וירושלים בפסגת הערים היקרות בעולם.
"היתרון" של יוקר המחיה בישראל ושל עוצמת השקל הוא כוח קנייה גדול של הצרכן הישראלי כשהוא יוצא לעולם הגדול. הבעיה היא הצד השני של אותו מטבע חזק - כוח קנייה חלש של תיירים או מבקרים מזדמנים שמגיעים לישראל. התיירים, שבאים לראות את כנסיית הקבר או את עתיקות בית שאן, מוצאים את עצמם משתאים מול פלא ישראלי נוסף – חדרי מלון בינוניים להחריד במחירים שאפשר לשכור בהם צימר באתר סקי באוסטריה. התיירים מרגישים את זה בכיס: לפי נתוני משרד התיירות, כשליש מתוך 1,400 הדולר שמשאיר כאן תייר ממוצע יוצא על לינה.
הצעת האוצר תעלה את מחירי הלינה והשכרת הרכב לתיירים ב־17%, וזו תהפוך את החופשה בישראל ליקרה עוד יותר. המכה שהאוצר מתכוון להנחית על התיירים מתרחשת בתקופה לא קלה עבור תעשיית התיירות הנכנסת, שעוד לא התאוששה ממשבר הקורונה, וזאת בניגוד לתעשיית תיירות הפנים. ב־2022 הגיעו לישראל רק 2.67 מיליון תיירים, לעומת 4.6 מיליון תיירים ב־2019.
באוצר טוענים כי ביטול הפטור צפוי להגדיל את הכנסות המדינה ממסים בכמיליארד שקל, וכי הדבר צפוי להוביל לפגיעה "זניחה" של כ־1.6% בהיקף התיירות הנכנסת. טענה זו מתבססת על ההנחה כי הביקוש לתיירות נכנסת בישראל הוא קשיח ביחס לשינויים במחיר. בתעשיית התיירות חולקים על הטענה הזו, אבל גם בלי להיכנס לוויכוח על מספרים, יש להפריד בין שני סוגי תיירות עם גמישות שונה: תיירות הצליינים ותיירות הקבוצות.
הראשונה מהווה את הבסיס של התיירות הנכנסת לישראל ואכן פחות רגישה למחיר, ולא צפויה להיפגע משמעותית. אבל התיירות העצמאית, שיכולה להוות את מנוע הצמיחה המרכזי של תעשיית התיירות בישראל, היא סיפור שונה לגמרי והשפעת עליית המחירים עליה עלולה להיות דרמטית.
טענה נוספת של האוצר היא שהפטור פוגע באופן ישיר בתיירים הישראלים, מפני שהתיירים הנכנסים דוחקים את הנופשים המקומיים וגורמים לעליית מחירי המלונות. גם טענה זו משקפת הבנה חלקית בלבד של שוק התיירות הדואלי, שבו יש הפרדה בין יעדים של תיירים כמו תל אביב, ירושלים, נצרת וטבריה, לעומת הנופש הישראלי שמגיע ליעדים כמו אילת, ים המלח וצימרים בצפון שאף תייר לא דורך בהם.
ההחלטה לבטל את הפטור מתבססת בין היתר על מחקר השוואתי שנעשה על ידי משרד האוצר, שמצא שישראל וצ'ילה הן המדינות היחידות ב־OECD שמטילות מע"מ אפסי על שירותי תיירות כמלונאות והשכרת רכב. אבל אם כבר משווים אז עד הסוף. במשרד האוצר משום מה "שוכחים" שבאותו מחקר גם נמצא כי ב־26 מתוך 33 מדינות ה־OECD כן יש הנחות כלשהן על מע"מ על שירותי תיירות. אם הצעת האוצר תעבור, ובישראל יוטל 17% מע"מ על תיירים, יהיו רק ארבע מדינות ב־OECD שהמע"מ על תיירים בהן גבוה יותר, וכך ישראל תעבור מקיצון אחד לקיצון שני, ללא שום הדרגתיות. כמו כן כשרוצים להשוות אותנו לעולם המפותח, אז שווה לציין גם את העובדה כי ישראל מפגרת אחרי המדינות המפותחות בקשר לתרומת התיירות לתוצר, עם נתון של 2.8% לעומת ממוצע OECD של 4.4%.
בסופו של דבר מאחורי הצעת האוצר מסתתרת העמדה הקבועה של המשרד שלא ממש רואה חשיבות בפיתוח התיירות הנכנסת בישראל, ואולי אף רואה בתיירים גורם מפריע. שר התיירות הנכנס חיים כץ לא גיבש עדיין את עמדתו בנוגע להצעה, ונדמה כי הוא עסוק יותר בריבים עם אבי ניסנקורן ובפיתוח השומרון מאשר בהגנה על התעשייה המקומית.
ואולי הטיעונים הכלכליים והמספרים אינם רלוונטיים, והטענות כי מדובר בשוק שמעסיק עשרות אלפי עובדים מוחלשים בכל רחבי ישראל כבר לא מעניינות אף אחד. הרי התיירות לא לבד. המדינה כבר מזמן לא מעודדת חקלאות מקומית או תעשייה ישראלית, ובימים אלו גם התמיכה ביצירה התרבותית ובתקשורת צפויה להסתיים. בעבר היה ניתן לומר כי המדינה מתעניינת רק בהייטק, אך גם זעקות השבר שעולות מהתעשייה הזו כבר לא מעניינות את הממשלה. ייתכן שצריך להזכיר לאוצר שמטרתו היא לא רק להקטין את המחיר לצרכן, ושהכלכלה מבוססת גם על ייצור. אם לא יהיה לנו מה למכור, אז לא יהיה גם מה לקנות.
