פרשנותפרישת זועבי עשויה להיות הקש שישבור את הגב של רע"מ
פרשנות
פרישת זועבי עשויה להיות הקש שישבור את הגב של רע"מ
קואליציית מיעוט בת 59 ח"כים תתקשה להעביר חוקים ואת תקציב 2023, ועתידן של כל הרפורמות המשמעותיות שמתוכננות בחוק ההסדרים לוט בערפל; זועבי מתחה ביקורת על הריגת העיתונאית שירין אבו עאקלה והתנהלות המשטרה בירושלים, והדבר מביך את רע"מ, בראשות מנסור עבאס, שתתקשה להמשיך ולשבת בקואליציה אם יתרחשו אירועים ביטחוניים
הודעתה של ח"כ ג'ידא רינוואי זועבי (מרצ) על התפטרותה מהקואליציה גרמה לכך שיש לה "על הנייר" רק 59 חברי כנסת, ולפיכך איבדה את הרוב האוטומטי במליאת הכנסת. המשמעות: כל חבר כנסת מלך. בכל הצבעה תידרש הקואליציה "לקנות" לפחות שני ח"כים מהאופוזיציה כדי שיימנעו או ייעדרו. בחוק שדורש רוב של 61 ח"כים, כמו החוק להגבלת כהונה של ראש הממשלה, המחיר יהיה גבוה מאוד, ולא בטוח שהקואליציה תוכל להשיג את מבוקשה.
במצב כזה הקואליציה הפכה לרכב שנוסע עם פנצ'ר, כזו שלא יכולה לנסוע רחוק וימיה הפכו קצובים. גם אם בשבועות הקרובים הממשלה לא תיפול, ספק אם היא תצליח לשרוד עד 31 ביולי 2022 בו תצא הכנסת לפגרת הקיץ.
זאת ועוד, פרישה של זועבי, שנעשתה בלא תיאום עם ראש המחנה שלה, שר החוץ וראש הממשלה החליפי יאיר לפיד (כמו שהיה במקרה של עידית סילמן, שלא תיאמה עם ראש הממשלה נפתלי בנט), עשויה לסמן את דרכם של ח"כים נוספים החוצה. פרישה זו מביכה את רע"מ, בראשות מנסור עבאס, שתתקשה להמשיך ולשבת בקואליציה אם תהיה פעולה צבאית בשטחים או חלילה אירועים בין כוחות הביטחון לאוכלוסייה הערבית. זועבי מתחה ביקורת על הריגת העיתונאית הפלסטינית שירין אבו עאקלה ועל תפקוד המשטרה בירושלים, והמשך אירועים מסוג זה רק יביכו את עבאס עוד יותר. בעוד 10 ימים יחול יום ירושלים, ולמהומות (אם חלילה יהיו) ולמצעד הדגלים עלולות להיות השלכות על אורך חייה של הקואליציה.
דומה שזועבי מרגישה שהקואליציה בסוף דרכה, ובמקום להיות קונסולית בסין בהתפטרותה, היא מבקשת לגזור קופון פוליטי. ראש הממשלה החליפי לפיד אמנם הבטיח למנותה לתפקיד הקונסולית, אבל עד כה טרם אושר הדבר בוועידת המינויים של משרד החוץ. ייתכן שהיא חשה שהקרקע בוערת, ושהכנסת עלולה ליפול, ובמצב כזה לא תוכל להתמנות לתפקיד הדיפלומטי.
מי יהיה ראש ממשלת המעבר?
ההסכם הקואליציוני קובע שאם שני ח"כים מהימין תומכים בהצעת חוק לפיזור הכנסת או באי אימון, אזי ראשות ממשלת המעבר עוברת ללפיד, ולהפך - ראש הממשלה נפתלי בנט יהיה ראש ממשלת מעבר אם ח"כים מהמרכז-שמאל יתמכו בפיזור הכנסת ובאי אימון.
יש לציין כי אישורה בקריאה הטרומית של הצעת חוק לפיזור הכנסת אינה מחייבת רוב של 61 ח"כים. אבל ביתר ההצבעות - בקריאה הראשונה, השנייה והשלישית - דרוש רוב כזה. במקרה כזה כאמור, אם זועבי ורע"מ יתמכו בפיזור הכנסת, אז בנט יהיה ראש ממשלת המעבר. כך גם במצב שזועבי וסילמן יצביעו בעד הפיזור. נכון לעכשיו קשה לראות את זועבי תומכת באי אימון של האופוזיציה.
כך או כך, קואליציית מיעוט תתקשה להעביר חוקים, לא תוכל לשרוד הרבה זמן, וספק אם שר האוצר אביגדור ליברמן יצליח להעביר את התקציב לשנת 2023 בכנסת. זאת ועוד, עתידן של כל הרפורמות המשמעותיות שמתוכננות בחוק ההסדרים לוט בערפל. עם קואליציה מקרטעת, הלוביסטים ינסו לתלוש ולהוציא סעיפים מהחוק שיפגעו בלקוחות שלהם.
ממשלות המיעוט בעבר
בהמשך להודעתה של ח"כ זועבי על הפסקת חברותה בקואליציה, ד"ר אסף שפירא, ראש התוכנית לרפורמות פוליטיות במכון הישראלי לדמוקרטיה, חזר אחורה למקרים בהן כיהנה ממשלת מיעוט בת 59 ח"כים. היו שלוש כאלה בסך הכל.
• הממשלה ה-24, בראשות שמיר - הוקמה אחרי התרגיל המסריח ביוני 1990. סיעות הקואליציה כללו בהתחלה 59 ח"כים, עם תמיכה מבחוץ של שני ח"כים מסיעת מולדת. אבל כבר ביולי הצטרף אפרים גור שפרש מהעבודה, ובנובמבר אגודת ישראל, והיא הפכה לממשלת רוב.
• הממשלה ה-25, בראשות רבין - הוקמה בתמיכת 62 ח"כים. לאחר פרישת ש"ס בקיץ 1993 היא הפכה לממשלת מיעוט של 56, בתמיכת חמישה ח"כים מהסיעות שמייצגות את החברה הערבית. בינואר 1995 הצטרפו אליה שלושה ח"כים מסיעת יעוד, שהתפצלה מצומת. אז הפכה הממשלה לממשלת מיעוט של 59, בתמיכה מבחוץ מצד הסיעות שמייצגות את החברה הערבית. במרץ 1996, ארבעה חודשים לאחר רצח רבין, הצטרף אליה אפרים גור.
• הממשלה ה-30, ממשלת שרון השנייה - הפכה לאורך תקופה לממשלת מיעוט בת 59 ח"כים. זאת לאחר פרישת סיעות הימין בשל ההתנתקות ופרישת שינוי עקב נושאי דת ומדינה, והצטרפותה של העבודה כדי לתמוך בהתנתקות. אז היו בממשלה 40 ח"כים מהליכוד (חלקם לא נאמנים לממשלה) ו-19 של העבודה-מימד. הרכב זה שימש מינואר 2005 עד מרץ 2005, אז הצטרפו דגל התורה ואגודת ישראל.
