פרשנותלמרות מופע הקורבנות המרהיב, ועדת השרים לא התבלבלה
פרשנות
למרות מופע הקורבנות המרהיב, ועדת השרים לא התבלבלה
נכון שלעולם לא ניתן לשלול יוזמות "פיגוע" של יחידים, אבל אבטחה ניתנת לפי הערכת סיכונים כוללת שנסמכת על כמות ואיכות האיומים, על היגיון והיתכנות, וגם על ניסיון היסטורי. בנימין נתניהו שיגר סרטון שבו הוא מתחנן להמשך אבטחת משפחתו; ראיות הוא לא ממש הציג, אדם מבוהל על סף הפאניקה - בהחלט כן
ועדת השרים לענייני שב"כ, שדנה בסוגיית אבטחתם של שרה, אבנר ויאיר נתניהו, לא התבלבלה - והחליטה הבוקר (א') שלא להאריכה. יותר משנחשפה הוועדה לאיומים על המשפחה, נחשפו חבריה למופע קורבנות מרהיב של אבי המשפחה. אבל כשהמופע הזה נתמך בצילומי מסך של יוזר פיקטיבי ככל הנראה (סרגיי פולוסין) ומכתב ליועץ המשפטי של ח"כ איתמר בן גביר, אמינותו רק צוללת לתהומות. בן גביר הוא אמנם מומחה לאיומים: זכור במיוחד המשפט המצמרר שאמר בזמנו על יצחק רבין, אז הציג לתקשורת את סמל מכוניתו והכריז: "כמו שהגענו לסמל הזה, אנחנו יכולים להגיע לרבין". אבל אפילו עדות המומחה הזה, במכתבו ליועץ המשפטי לממשלה, תחת הכותרת 'הכתובת על הקיר – הסתה לרצח נתניהו', לא שכנעה.
גם הצירוף "אישים" ליאיר ואבנר, שהרי סמכות ועדת השרים היא לאשר "אבטחת אישים", הוא תמוה. מדובר בשני אנשים פרטיים, שאחד מהם התמחה בטינוף והסתה רעילה במיוחד ברשתות, ומסובך בכמה תביעות דיבה. האם המדינה אמורה להגן על כאלה שהסתתם-אומנותם? אם הם חשים מאויימים שיפנו למשטרה, או למקום עבודתם. למה להטיל על הציבור את העלות המטורפת הזו.
בין הדמונים השמאלנים ש"מאיימים" על הנתניהו'ז נמנים ארגון 'קריים מיניסטר' ופעיל השמאל חיים שדמי, שנוטה מדי פעם להגביר את הווליום. אבל גם הם לא ישברו את הסימטריה ההיסטורית לפיה אלימות פוליטי-פיזית בישראל הופעלה תמיד מימין לשמאל, ולא להיפך. אלימות כלפי ערבים וכלפי יהודים. הנה רשימה חלקית של רוצחים משורות הימין: יגאל עמיר, יונה אברושמי, ישראל לדרמן, דוד בן-שמול, ברוך גולדשטיין, עמי פופר ועוד.
נכון שלעולם לא ניתן לשלול יוזמות פיגוע של יחידים, אבל אבטחה ניתנת לפי הערכת סיכונים כוללת שנסמכת על כמות ואיכות האיומים, על היגיון והיתכנות, וגם על ניסיון היסטורי. בנימין נתניהו שיגר סרטון שבו הוא מתחנן להמשך אבטחת משפחתו. לצד הראיות שלא עלה בידו להציג, הוא בהחלט הציג אדם מבוהל על סף הפאניקה. בהחלט לא המנהיג שכה אהב לדגמן: העוצמתי, הביטחוניסט, סמל העמידה מול הטרור. וזו לא הפעם הראשונה שהמציאות כל כך הפוכה לדימוי הזה.
