מדוע אוסר בית המשפט על רשויות מקומיות להפוך מגרשים ריקים לחניה ציבורית?
מדוע אוסר בית המשפט על רשויות מקומיות להפוך מגרשים ריקים לחניה ציבורית?
על מצוקת החניה בישובים וערים רבים בארץ אין כמעט מחלוקת. גדילת הישובים והעירוניות בהם מגדילה בצורה מתמדת את הביקוש לשטחי חניה, ומציבה את הרשויות המקומיות בפני האתגר להבטיח יותר ויותר שטחי חניה ציבורית. לפני 36 שנים, חוקקה הכנסת את חוק הרשויות המקומיות (שימוש ארעי במגרשים ריקים), תשמ"ז-1987 המאפשר לרשות מקומית לצוות שמגרש פרטי ריק ישמש כמגרש חניה ציבורי. מטרת החוק היתה למנוע תופעה של מגרשים ריקים מוזנחים המשמשים להשלכת פסולת ולמטרדים אחרים. הרשויות המקומיות בישובים רבים ניצלו את החוק והוציאו צווים להפיכת מגרשים פרטיים בתחומן למגרשי חניה ציבורית, אך לא פעם ערערו בעלי המגרשים לבית המשפט ובתי המשפט ביטלו את הצווים. כך לאחרונה ביטל בית המשפט השלום בקריות (כב' השופטת סימי פלג קימלוב) צו שהוציאה המועצה המקומית קריית טבעון להפיכת מגרש פרטי בתחומה למגרש לחניה ציבורית (ע"א 28973-06-22, מיום 17.8.23). הטעמים המשפטיים לביטול הצווים רבים.
ראש לכל, אומנם הוצאת צו לפי החוק האמור להפיכת מגרש פרטי למגרש חניה ציבורית אינו צו הפקעה למקרקעין, אולם בתי המשפט התייחסו למהלך כזה כמעין הפקעה בפועל למקרקעין. שהרי באמצעות הצו הופכת הרשות המקומית מגרש פרטי למגרש ציבורי ללא הסכמת הבעלים של המגרש. הוצאת הצו לא כרוכה גם בתשלום פיצויים או דמי שימוש לבעל הקרקע עבור השימוש במגרש כמגרש ציבורי לחניה. מדובר בפגיעה חמורה בזכות הקניין. מחמת זאת, עמדתם של בתי המשפט הינה שיש לפרש את סמכות הרשות לפי חוק המגרשים הריקים בצמצום ובפרט לנוכח מעמדה החוקתי של זכות הקניין במשפט הישראלי. על פי הפסיקה גישה זו נכונה ביתר שאת בהינתן כך שחוק המגרשים הריקים נחקק לפני כינון חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו שאוסר על רשויות המדינה לפגוע בזכות הקניין שלא לתכלית ראויה ובחוסר מידתיות, ולכן יש לפרש את החוק, שלפני חוק היסוד, בצמצום וברוח חוק היסוד.
בנוסף, הוצאת הצו להפיכת מגרש פרטי למגרש חניה ציבורית הוא החלטה מינהלית שיש לקבל לאחר הליך נכון ותוך הפעלת שיקול דעת מינהלי ראוי. חריגות ההחלטה ועוצמת הפגיעה בה בבעלי הקניין מחייבת הקפדה על תהליך ראוי של בדיקת העובדות והשיקולים השונים הנוגעים בדבר. הרשות המקומית אינה יכולה להשתמש במצוקת החניה כ"מילת קסם". היא צריכה להוכיח את המצוקה בצורה קונקרטית בראיות ובמיפוי מקצועי. כמו כן, יש להציג את מסד הנתונים והמיפוי שנערך בצורה אמינה ושקופה בפני מועצת הרשות כדי שלא יוטעו בקבלת ההחלטה על הפיכת המגרש הפרטי למגרש חניה ציבורית.
זאת ועוד, בעלי המגרש זכאים לשימוע בפני הרשות המקומית לפני קבלת ההחלטה על הפיכת המגרש שלהם לחניה ציבורית. הודעה חלקית וכוללנית מצד הרשות המקומית לבעלים של המגרש על הכוונה להפוך את המגרש שלהם למגרש חניה ציבורית או שיחה כללית אתם בנדון, במסדרון העירייה או בטלפון, אינה שימוע תקין ותקף. לאחר השימוע נדרש גם להביא את טענות ועמדת הבעלים במלואן בפני מועצת הרשות בעת הדיון בעניין. הצגה לא נכונה לעמדת הבעלים ועיוות טענותיו אמורה לפסול את החלטת הרשות.
בית המשפט גם הקפיד על כך שהרשות תבדוק בלב פתוח ונפש חפצה חלופות בטרם תקבל את ההחלטה החריגה על הפיכת מגרש פרטי למגרש לחניה ציבורית. לא כל מצוקת חניה מצדיקה החלטה כזו, והוצאת הצו לא אמורה להיות הפתרון "הקל והמהיר" של הרשות כל אימת שישנה טענה למצוקת חניה ביישוב. צו חריג זה צריך להינתן בצורה מצומצמת וכמוצא אחרון, ורק לאחר שנוכחה הרשות, לאחר בדיקת ושקילת כל החלופות, שהוצאת הצו היא הפתרון היחיד ההולם בנסיבות העניין.
על רשויות המקומיות להפנים כללים אלה שתווה בית המשפט לפני קבלת החלטה על הוצאת צו לפי חוק המגרשים הריקים. ראוי גם שהרשות המקומית תקדם את פתרונות החניה בישוב בשיתוף התושבים ובהידברות והסכמה עם בעלי המגרשים הריקים. על הרשויות המקומיות ליזום גם תכנון ואישור מגרשים ציבורים לחניה במסגרת תוכניות המתאר שלהן או תכניות מפורטות ייחודיות למטרה זו. אכן, זו אינה מלאכה קלה ופשוטה והיא אינה פתרון מהיר וקל, אך היא וודאי עדיפה על פני פגיעה לא מידתית בקניינם של התושבים.
מאת עו"ד ד"ר קייס נאסר, ד"ר במשפטים מאוניברסיטת תל- אביב, ועו"ד שותף במשרד עורכי דין פירון
d&b – לדעת להחליט
