בפעם השלישית: הציבור צפוי לשלם "מס בן גביר"
בפעם השלישית: הציבור צפוי לשלם "מס בן גביר"
הממשלה עומדת לאשר מחר קיצוץ רוחבי נוסף בסך של כ-576 מיליון שקל למשך שלוש שנים, במטרה לאפשר לשב"ס לבנות עוד מקומות כליאה לעצירים הביטחוניים המרובים בעקבות המלחמה; זאת למרות שתקציב המשרד לביטחון לאומי כבר גדל בכ-2.1 מיליארד שקל; הסיבה היא שלשר איתמר בן גביר יש כוח בלתי סביר בממשלה, והוא כבר כפה עליה קיצוצים רוחביים למען משרדו
הממשלה צפויה לאשר מחר (א') קיצוץ רוחבי נוסף בהיקף כולל של 576 מיליון שקל: כ־187 מיליון שקל השנה , 278 מיליון שקל ב־2025, וכ־111 מיליון שקל מ־2026 והלאה. על פני השטח, מדובר לכאורה בקיצוץ נדרש, שנועד לאפשר לשירות בתי הסוהר לבנות עוד 936 מקומות כליאה ולתחזק אותם (מה שדורש כ־300 תקנים נוספים). זאת לאחר שבעקבות המלחמה מספר העצירים הביטחוניים עלה בכ־4,800 איש (גידול של כ־30% לעומת ערב המלחמה).
הקיצוץ הזה מובא לממשלה רק חודש לאחר אישור תקציב העדכני ל־2024, שכולו נועד להתמודד עם השלכות המלחמה על משרדי הממשלה בכלל, ועל המערכות הביטחוניות בפרט. יתרה מזו, בחוברת דברי ההסבר לעדכון תקציב 2024 נכתב כי תקציב המשרד לביטחון לאומי גדל בכ־2.1 מיליארד שקל כתוצאה "מגידול בצרכים ומשינויים בסדרי העדיפויות ובתרחישי הייחוס בעקבות מלחמת חרבות ברזל". בפירוט השימושים, במקום השני ברשימה, נכתב כי מדובר ב"תקציב עבור גידול במצבת האסירים הביטחוניים". ובכן, איך ניתן להסביר תוספת תקציבית רגע אחרי שהתקציב אושר? ועוד למטרה שלשמה כבר הועבר תקציב?
התשובה היא איתמר בן גביר. לשר לביטחון לאומי יש כוח תקציבי בלתי סביר בממשלה הנוכחית, והוא מצליח בפעם השלישית להטיל על משרדי הממשלה ועל אזרחי ישראל את "מס בן גביר". הפעם הראשונה היתה באפריל 2023, אז החליטה הממשלה לקצץ את תקציב המדינה ב־1.5% כדי לממן את תוספת התקציב למשרד לביטחון לאומי. הפעם השנייה היתה בינואר השנה, בעת שאושר התקציב המעודכן לשנת 2024, אז נאלצו פקידי האוצר להגדיל ברגע האחרון את הקיצוץ הרוחבי מ־3% ל־5% כדי לממן את התוספת הנוספת בסךשל 2.1 מיליארד שקל למשרד לביטחון לאומי. כעת מתברר שגם תוספת זו לא סיפקה את תיאבונו, ועוד לפני אישור התקציב בכנסת הגיעו נציגי בן גביר בדרישה לתוספת תקציב.
בן גביר לא מכופף רק את פקידי האוצר, אלא גם את שר האוצר בצלאל סמוטריץ', ששיגר מכתב חריף לראש הממשלה בנימין נתניהו, ובו כתב: "אין בכוונתי להביא לממשלה קיצוץ רוחבי נוסף, משרדי הממשלה נכנסו תחת האלונקה די והותר בצעדי התייעלות וקיצוצים במסגרת התקציב, אני סבור שיהא זה לא נכון לפגוע עוד יותר בשירותים האזרחיים". אך הכוח הפוליטי של בן גביר יחד עם חוסר היכולת שלו להיות שחקן מערכתי ניצחו כמובן שוב.
הקיצוץ הפעם נשמע קטן, מדובר ב־0.26% מתקציב המדינה ב־2024, אך מדובר בקיצוץ נוסף אחרי הקיצוצים הרחבים שבוצעו בתקציב המעודכן ל־2024, ויש סמנכ"לים במשרדי ממשלה שרואים בו את הקש ששבר את גב הגמל. למעשה, יש סימן שאלה גדול אם בכלל יש יכולת למשרד לביטחון לאומי להשתמש בכל הכספים הרבים שהוקצו לו בשנים האחרונות. בכיר באוצר אמר ל"כלכליסט": "יש סיכוי לא מבוטל שנגיע בסוף השנה ונראה כי הכספים בכלל לא מומשו" - וזה בזמן שכל המשרדים האזרחיים האחרים כורעים תחת הנטל.
קיצוץ עם השלכות על תקציב הביטחון
ההתנהלות של בן גביר והחולשה של נתניהו מולו הן לא דבר חדש או מפתיע, אך הסיפור של הקיצוץ הזה נוגע בשאלת המאקרו הגדולה של תקציב המדינה והמדיניות הפיסקלית בשנים הקרובות, והיא איך הולכים להתנהל סביב תקציב הביטחון הרחב. נכון, שבדרך כלל כשמדברים על תקציב הביטחון מתכוונים לצה"ל, כי שם נמצא הכסף הגדול. אבל הגידול בדרישות ובכוח המיקוח המשותף לכל ארגוני הביטחון בישראל. החל בצה"ל, דרך הגופים החשאיים (שב"כ, מוסד) וכלה במשטרה ובשב"ס. מנקודת ראות מאקרו כלכלית וארגונית, יש חשיבות רבה לכך שההתחזקות הזאת בכוח המיקוח של הארגונים הביטחוניים לא תביא ל"ראיית מנהרה" שבה גופים שלא רואים את כלל צרכי המשק משפיעים בצורה הרסנית על המדיניות הפיסקלית של הממשלה.
ההתנהלות הזאת עלולה להביא את מדינת ישראל למצב חמור עוד יותר מזה הצפוי לה: עם גירעון חריף, חוב ציבורי גדל, העלאות מסים וירידה בתקציבים האזרחיים. כדי לנהל בצורה אחראית את תקציבי הביטחון הבטיח נתניהו כבר לפני כשלושה חודשים להקים את הוועדה לבחינת תקציב הביטחון. אלא שבשבוע שעבר גילה הציבור כי שר הביטחון יואב גלנט חושש מהקמת הוועדה, ולכן למעשה מסמס ודחה את הקמתה. החשש של גלנט הוא שבמהלך הדיונים תעסוק הוועדה בניתוח המחדלים של הצבא שהביאו לפרוץ מלחמת חרבות ברזל ולהתמהמהות בהגעת הכוחות, ומסקנות אלו ישמשו את נתניהו להסיר אחריות מחלקו במחדל.
מבלי להיכנס לשאלה אם החשש של גלנט סביר או לא, ואם לא ניתן לפתור את החששות הללו באמצעות ניסוחים מדויקים יותר בכתב המינוי של הוועדה, צריך להתעכב על התוצאה העגומה. אנו נמצאים בעיצומה של מלחמה שמלווה באתגרים כלכליים שיכולים ללוות אותנו עשורים קדימה, והרוחות הרעות והחשדנות בתוך הממשלה לא מאפשרות לשרים לשבת ולתכנן בצורה בוגרת את תקציב הביטחון לשנים הבאות. מריבות ומתיחות פוליטית קיימים בכל ממשלה ובכל זמן, אבל יש שלב שבו המריבות הפנימיות והניסיון של כל אחד לחמוק מוועדת חקירה הופכים את הממשלה לבלתי כשירה. לצערנו, נראה שהגענו לשלב הזה.
