דעהלא ניתן לקדם אנרגיות מתחדשות ללא התחשבות בעניים
דעה
לא ניתן לקדם אנרגיות מתחדשות ללא התחשבות בעניים
אחד האתגרים המרכזיים והחשובים בגיבוש מדיניות האנרגיה של ישראל הוא השילוב בין ההתמודדות עם משבר האקלים לבין ההתחשבות בצרכים הבסיסיים של אנשים החיים בעוני. פתרונות שלא לוקחים בחשבון את ההשלכות החברתיות עלולים לגרום נזק רב ולרוב גם אינם ישימים פוליטית
הכרזתו של ראש הממשלה בפסגת האקלים בגלזגו, על מחויבותה של ישראל לאפס פליטות פחמן, לצד נושאים של חוסן אקלימי ומעבר לאנרגיות מתחדשות - שמתחילים לקבל את ההתייחסות הראויה בממשלה - מוכיחים כי הציבור והמערכת הציבורית בישראל החלו להפנים את העובדה שמשבר האקלים כבר כאן.
ישראל אמנם בפיגור אחרי המדינות המתועשות בעולם, אבל כבר נמצאת בשלב ההנעה במעבר לאנרגיות מתחדשות. על-פי תוכניות הממשלה, היינו אמורים להיות כבר בשיאו של המעבר. אלא שגם היעד הצנוע שהציבה ממשלת ישראל (30% אנרגיות מתחדשות עד 2030) עדיין רחוק, בשל אופן הפעולה של רשויות המדינה השונות, האחראיות להשגתו.
אחד האתגרים המרכזיים והחשובים הוא לשלב בין ההתמודדות עם משבר האקלים לבין ההתחשבות בצרכים הבסיסיים של אנשים ונשים החיים בעוני, ובתוך כך, ההכרה שאנרגיה היא זכות בסיסית לקיום.
במעבר המהיר לאנרגיות מתחדשות, כמתבקש ממחויבות של ישראל לאג'נדה 2030 של האו"ם לפיתוח בר קיימא (SDGs), על הממשלה לנקוט במדיניות אנרגיה המצמצמת את הפערים הכלכליים בחברה. העיקרון המתכלל של 17 היעדים אותם התחייבה ממשלת ישראל ב-2019 לשלב בתהליכי התכנון האסטרטגיים שלה הוא חד משמעי: להוות מחוון שימושי למדיניות חברתית וכלכלית צודקת, מבלי להשאיר אף אחד או אחת מאחור. למעשה, מיגור העוני הוא היעד הראשון ב-SDGs.
כיצד הייתה נראית מדיניות האנרגיה שלנו לו נדרשה לתרום למיגור העוני בישראל, ולמטרה קונקרטית כמו הפחתה בחצי של מספר האנשים והנשים החיים מתחת לקו העוני, עד שנת 2030? ניתוחי מאקרו של משק האנרגיה בישראל מראים שכדי לאפשר למדינת ישראל מעבר לאנרגיה מתחדשת, עליה להאט את קצב העלייה בצריכה ולאפשר למשק האנרגיה המתחדשת להדביק את הביקושים העולים.
על מנת לעודד התייעלות ושינוי אופני צריכת האנרגיה, דרוש שינוי באופן הניהול של משק החשמל: מהמצב הנוכחי, של עידוד צריכה, לתפישה של אנרגיה כמצרך במחסור, שיש לנהל אותו בהתאם. השינוי הרעיוני הזה ידרוש העלאה של מחיר החשמל, שהוא כיום נמוך בהשוואה למדינות רבות. אלא שבתנאים הנוכחיים, העלאת מחירי החשמל תפגע במשפחות רבות עם הכנסה נמוכה, מהלך שאינו הוגן ועלול להיתקל במחאה ציבורית. הפתרון המוצע ע"י מרכז השל הוא לעבור למודל תעריף דיפרנציאלי, המשלב יעדים של הבטחת אנרגיה נקייה ובת קיימא לכלל התושבים, לצד התייעלות אנרגטית והתמודדות עם משבר האקלים.
בדומה לנהוג בחשבון המים, חשבון החשמל יחושב לפי תעריף מדורג. המדרגה הנמוכה תבטיח חשמל במחיר נמוך בכמות המותאמת לצריכה - על פי מספר הנפשות במשק הבית - תוך התחשבות בצורך ההולך וגובר להתמודד עם אירועי מזג האוויר הקיצוני. ההתייקרות תבוא לידי ביטוי במדרגות הצריכה הגבוהות יותר, במטרה לעודד התייעלות בצריכה.
באופן כזה, כל אזרח יכול ליהנות מחשבון חשמל נמוך, ללא צורך בהוכחות או עמידה בקריטריונים. מה שישפיע על גובה חשבון החשמל הן הבחירות הצרכניות, וביניהן: גודל הדירה וכמות מכשירי החשמל. כמובן שלצד השימוש בחשמל דיפרנציאלי יש לאמץ תקני בנייה ירוקה והשקעה בשיפוץ דירות לסטנדרטים "ירוקים".
כמובן שאפשר להציע פתרונות מהירים יותר ויעילים יותר, המקדמים מדיניות של התייעלות אנרגטית. אולם, פתרונות שלא לוקחים בחשבון את ההשלכות החברתיות ולא מתחשבים במגוון הצרכים של קהילות שונות - ובמיוחד של אותם אנשים ונשים שקופים - עלולים לגרום נזק רב ולרוב גם אינם ישימים פוליטית.
בעידן של משבר האקלים ובמעבר לאנרגיות מתחדשות, שימוש ביעדים הגלובליים לקיימות, כמתווה ומסגרת, עשוי לסייע בגיבוש צעדי מדיניות מועילים והוגנים, המקדמים את הטוב המשותף ואף תורמים לצמצום הפערים החברתיים.
מאירה הנסון, רן רביב ודויד דוניץ הם עובדים במרכז השל לקיימות ושותפים בפרויקט NZO (תוכנית לאומית לאנרגיה מתחדשת) ובקואליציית אג'נדה 2030 של החברה האזרחית לקידום יעדי האו"ם לפיתוח בר קיימא, בשיתוף פעולה עם הארגונים "איתך מעכי – משפטניות למען צדק חברתי" ומנהיגות אזרחית
