דעהלמה כדאי "לבזבז" מיליארדים על תעשיית החלל?
דעה
למה כדאי "לבזבז" מיליארדים על תעשיית החלל?
סביבת החלל יוצרת מסגרת התייחסות שונה בתכלית, חשיבה מחוץ לקופסה בהגדרה, ומכאן מולידה פיתוחים חדשניים שכנראה לא היו עולים על דעתנו סתם כך. למרות ההשקעה המזערית באופן יחסי בתוכניות חלל, התמורות הטכנולוגיות הנובעות מהן לטובת תושבי כדור הארץ הכבולים לקרקע הן אדירות
תעשיית החלל עושה הרבה כותרות בתקופה האחרונה עם דחיפת סוכנות החלל האמריקאית לחזרה לירח, מיליארדרים שמשגרים את עצמם לחלל, חברת SpaceX של אלון מאסק שעומדת לשגר בשבועות הקרובים את החללית הגדולה בהיסטוריה, עסקאות SPAC מתוקשרות ועוד.
עם הכותרות, ישנה ביקורת רבה על אותם מיליארדרים וממשלות שמרשים לעצמם לבזבז כספים על מותרות ומדע בדיוני כאשר עולמנו רווי סבל, מלחמות, מגפה עולמית ועוני. קשה שלא להבין את הביקורת, בטח המיליארדרים בחלל לא מקלים עליה. ובכל זאת, ראוי להביט על זינוק תעשיית החלל העולמית גם מזווית אחרת, אופטימית יותר.
קודם כל, קצת פרופורציות. אמנם תעשיית החלל, בפרט תעשיית החלל האזרחית, עושה לא מעט כותרות בשנים האחרונות, אך מדובר על תעשייה יחסית קטנה, כאשר הכספים הציבוריים המושקעים במיזמי חלל הם צנועים ביותר, בטח בהשוואה לכמעט כל סקטור אחד בשוק. בארצות הברית, אשר לה תוכנית החלל הגדולה בעולם, עם תקציב הגדול מסך תקציבי יתר סוכנויות החלל בעולם, סוכנות החלל נהנית מפחות מ-0.5% מסך התקציב הציבורי.
למרות ההשקעה המזערית באופן יחסי בתוכניות חלל, התמורות הטכנולוגיות הנובעות מהן לטובת תושבי כדור הארץ הכבולים לקרקע הן אדירות. השימוש בסביבת החלל לטובת ההתנהלות היום-יומית שלנו הוא כבר טריוויאלי – GPS, תקשורת, חיזוי מזג האוויר, מחקר על תחנת החלל במיקרו כבידה אשר בין היתר הוליד תרופות חדשניות לסוגי סרטן שונים ועוד. אך מעבר לכך, אפשר לכתוב ספר שלם על טכנולוגיות שנולדו לטובת משימות חלל וזלגו ללא כוונה תחילה לשימוש ארצי – החל מניתוחים מתקדמים לתיקון ליקויי ראייה, צמיגי כביש עמידים יותר, פאנלים סולאריים ועד מצלמות מיניאטוריות המשמשות סמארטפונים, ייבוש מזון בוואקום ועוד.
יש שיטענו שחבל על הדרך הארוכה לפיתוח טכנולוגיות ארציות דרך החלל, למה לא ישר לפתח אותן כאן על כדור הארץ? ובכן, זה לא כל כך פשוט. טכנולוגיות שכיום נראות לנו מובנות מאליהן לא היו כאלה כלל לפני שהגיעו לעולם, חלקן אפילו היו בגדר מדע בדיוני עד לפני שנים ספורות.
טכנולוגיות חדשות לרוב לא נולדות יש מאין, אלא מתוך צורך, ואם הצורך לא ברור, או לא קיים באופן מובהק, אין שום תמריץ לפתח אותן. סביבת החלל בטבעה יוצרת מסגרת התייחסות שונה בתכלית, חשיבה מחוץ לקופסה בהגדרה, ומכאן מולידה פיתוחים חדשניים שכנראה לא היו עולים על דעתנו סתם ככה.
זוהי תעשיית משאבי החלל
דוגמה רלוונטית מאין כמוה היא תת-תעשייה קטנה המתפתחת בשנים האחרונות בארצות הברית, באירופה ואף בישראל, זוהי תעשיית משאבי החלל Space Resources, אשר כוללת את שלל הטכנולוגיות המאפשרות כרייה ושימוש בחומרי גלם על פני הירח, אסטרואידים ואף מאדים לטובת משימות חלל מתקדמות. סוכנות החלל האמריקאית ו-12 סוכנויות חלל נוספות בעולם עמלות על פרויקט ארטמיס, אשר מטרתו להחזיר את האנושות לירח.
הפעם, בניגוד לתוכנית אפולו משנות ה-70, הכוונה היא להקים תשתיות קבע ולאייש אותן באופן רציף על ידי אסטרונאוטים. אחד האתגרים המשמעותיים בתוכנית הוא העלות אדירה של שינוע כל דבר מכדור הארץ לירח, המוערכת כיום במעל מיליון דולר לק"ג. על כן הפקת חומרי גלם על פני הירח היא קריטית להצלחת הפרויקט לטווח הרחוק.
מערכת שתפיק חומרי גלם על פני הירח, בין אם חמצן, מים או מתכות למיניהן, לא תוכל להרשות לעצמה לפלוט פחמן דו-חמצני. לא כי יש סכנה בהתחממות גלובלית על הירח, אלא כי הפחמן שבפחמן דו-חמצני היה צריך להגיע מכדור הארץ, ופליטתו סתם ככה על פני הירח שקולה לבזבוז כספים אדיר! על כן הטכנולוגיות המדוברות מתפתחות להיות יעילות בצורה יוצאת דופן, גם בהיבט הפליטות לסביבה וגם בהיבט צריכת אנרגיה.
זליגת טכנולוגיות אלה בשנים הקרובות לכדור הארץ תוכל להביא לעולם פתרונות טכנולוגיים אשר יפחיתו בצורה משמעותית את פליטות גזי החממה של התעשיות השונות, ולתת מענה בעל משקל רב לבעיות האקלים בעולמנו. זאת מאחר שתעשיות הפקת החומרים על כדור הארץ, ובראשן הפלדה והבטון, אחראיות על עשרות אחוזים מסך פליטות גזי החממה הכוללים. כעוסק בתחום המדובר, ברור לי שהפתרון להפחתת גזי החממה בעולם באופן יעיל וכלכלי לא יגיע מלחצים פוליטיים ונאומים באו"ם, אלא מהירח.
יונתן גייפמן הוא מנכ"ל ומייסד הליוס, אשר מפתחת טכנולוגיות להפקת חמצן ומתכות על אדמת הירח וטכנולוגיות להפקת פלדה נקייה על כדור הארץ, לטובת כדור הארץ, ללא גזי חממה
