פרויקט מיוחדתור לנדנדות, גנים בקומות: ברוכים הבאים לערים הצפופות בישראל
פרויקט מיוחד
תור לנדנדות, גנים בקומות: ברוכים הבאים לערים הצפופות בישראל
האחת חרדית, האחרת חילונית, באחת שכר ממוצע של 7,708 שקל, באחרת - יותר מפי שניים. בבני ברק ובגבעתיים מתמודדים עם אתגרי הצפיפות, מתקשים אפילו לפנות אשפה, אבל לא מתייאשים. "יש הרבה אקשן והרבה רעש", מתאר ראש העיר גבעתיים רן קוניק. ראש העיר בני ברק אברהם רובינשטיין תולה תקוות ברובע העסקים: "מבחינתנו, לבנות עד השמים". פרויקט מיוחד
בני ברק היא העיר הצפופה בישראל, אך בסקר החברתי האחרון שפורסם על ידי הלמ"ס מככבת בני ברק במקום הראשון (מתוך 18 הערים הגדולות) בשביעות הרצון של התושבים מהחיים (95.7% מבני ה-20 ומעלה). נדמה שגם ההתפשטות המהירה של הקורונה בעיר, בין היתר בגלל הצפיפות, לא שינתה זאת. "סע ברחובות העיר, תסתכל על האנשים, תגיד מה אתה רואה", אומר בגאווה אברהם רובינשטיין, ראש העיר בני ברק. "אני רואה בכל ילד שנולד לי משהו שמביא אור ושמחה הביתה. ב-DNA של האנשים הם בוחרים לגור בצפיפות, לא רק בבניין אלא גם בדירה. בחדר ילדים אחד יכולים לישון גם ארבעה ילדים, והילדים שמחים ועליזים. אנשים לא מרגישים שהם משלמים מחיר, הבית שמח ולא משעמם. החיים הקהילתיים של הציבור החרדי הם סממן מובהק לחיים טובים ומאושרים".
8 צפייה בגלריה
מי אמר שצפוף זה רע? בבני ברק ובגבעתיים מתמודדים עם אתגרי דיור, חינוך, תברואה ואיכות חיים
(צילום: שאטרסטוק)
צפיפות אינה בהכרח דבר רע. יעיד על כך גם רן קוניק, ראש העיר גבעתיים, העיר השנייה בצפיפותה בישראל. "הצפיפות היא יתרון", הוא אומר. "חלק מהכיף של גבעתיים הוא שהרחובות הראשיים שלה משולבים עם העסקים ובתי הקפה והמגורים, להבדיל מערים אחרות, שאם אתה רוצה לשתות בהן קפה אתה צריך לנסוע לתל אביב". קוניק מבקש להזכיר שגבעתיים זו "עיר בטוחה ויש בה חיי קהילה, גם למבוגרים, גם לצעירים וגם לילדים".
לקריאת הכתבות הנוספות בסדרת "ישראל מצטופפת":
בשבועות האחרונים שרטטנו בפניכם את אתגרי העתיד בסדרת הכתבות "ישראל מצטופפת". הצפיפות היא אתגר לא פשוט עבור ראשי הערים, שכן היא משפיעה כמעט על כל היבט בחיי היום-יום של התושבים - מפינוי אשפה, דרך התשתיות ועד להיצע הדיור בעיר. הקושי האמיתי בניהול הערים הצפופות בישראל הוא העיסוק המתמיד בצורך לאזן בין הציפיות, הדרישות והצרכים של האוכלוסייה לבין המשאבים הקיימים - בהיעדר המשאב העיקרי עבור העירייה – הקרקע. איך להשתמש בקרקע היא אולי השאלה המרכזית שמעסיקה את ראשי הערים. האם על רקע צפיפות האוכלוסין ייבנה עוד בניין מגורים או שמא ייבנו עוד מבני ציבור? האם להעדיף אזורי תעסוקה או גינה ציבורית לרווחת התושבים?
במובנים רבים בני ברק וגבעתיים דומות זו לזו. לשתיהן בעיות משותפות שנובעות מהצפיפות, כגון מחסור בשטח לבניית מבני ציבור ועומס בכבישים. על פי נתוני הלמ"ס, בני ברק וגם גבעתיים סובלות בשנים האחרונות מהגירה שלילית, בין היתר בעקבות הצפיפות שמשפיעה על איכות החיים ועל יוקר המחיה בעיר. "לקנות דירה בבני ברק זה אתגר כמעט בלתי אפשרי לזוג צעיר, אז הם עוברים לפריפריה", אומר רובינשטיין. "הדירות בבני ברק יקרות, ולא כל אחד יכול לעמוד בהם. לי בעצמי יש ילדים שגרים מחוץ לעיר".
"בבני ברק בין כל בניין לבניין יש עוד בניין, ובין כל ילד לילד יש עוד ילד", אומר רובינשטיין. "תוך כדי שאנחנו מדברים, מאחלים למישהו מזל טוב במעייני הישועה". קצב הילודה בעיר גבוה מאוד - פריון של 5.9 ילדים לאישה. זאת הסיבה למשל שקצב גידול האוכלוסייה בה עומד על 2% בשנה ו-48% מתושבי העיר הם מתחת לגיל 17. בגבעתיים פריון הילודה אמנם נמוך יותר, ועומד על 1.9 ילדים לאישה, אך קצב גידול האוכלוסייה עדיין חיובי ועומד על 0.69% בשנה. על פניו נדמה כי הגידול השנתי באוכלוסייה בגבעתיים נמוך, אך בפועל הוא בעל משמעות גדולה, שכן מדובר בעיר עם שטח מוניציפלי קטן, הקטן ביותר מבין הערים שבהן יותר מ-50 אלף תושבים.
מאידך בני ברק וגבעתיים הן תמונת ראי זו של זו. האתגרים והפתרונות השונים נובעים מסוג האוכלוסייה שאותה הן מבקשות לשרת ומהמשאבים העומדים לרשותן. בני ברק היא עיר חרדית עם כ-212 אלף תושבים, וצפיפות האוכלוסין בה עומדת על 28.8 אלף תושבים על קמ"ר. היא ממוקמת באשכול כלכלי-חברתי 2, והשכר הממוצע בה לשכיר, על פי הביטוח הלאומי, עומד על 7,708 שקל, הרבה פחות מהשכר הממוצע במשק, מה שהופך אותה לאחת הערים העניות בישראל. מנגד, גבעתיים היא עיר חילונית עם אוכלוסייה הטרוגנית. חיים בה כ-61.2 אלף תושבים, וצפיפות האוכלוסין בה עומדת על 18.9 אלף תושבים לקמ"ר. גבעתיים ממוקמת באשכול כלכלי-חברתי 9, והשכר הממוצע בה לשכיר עומד על כ-17 אלף שקל, מה שהופך אותה לאחת הערים עם האוכלוסייה הכי מבוססת בישראל.
בעיות של עשירים: אין הכנסה מארנונה
"יש לי אוכלוסייה מאוד חזקה שמשלמת ארנונה מאוד גבוהה", אומר ראש העיר גבעתיים קוניק. "זו אוכלוסייה שבדרך כלל מחזיקה לפחות שני כלי רכב. יש מצוקות חניה ופקקים מטורפים. קשה מאוד להסביר לתושבים את הפער בין הדרישות והציפיות שלהם לשירותים ברמה הכי גבוהה לבין האמירה של העירייה שיש מחסור תמידי בכסף. אצלנו בהרבה מאוד מובנים התושבים לא נזקקים לעירייה, אז אנחנו איכשהו מצליחים לספק לתושבים שירותים ברמה גבוהה".
אחת הסיבות לתשלומי הארנונה הגבוהים בגבעתיים היא העובדה שבעיר כמעט ואין שטחי מסחר, וחשוב לא פחות, אין מקום לבנות כאלו בעתיד. 88% מהשטח המוניציפלי של גבעתיים מחויבים בארנונה, כאשר רק 17% מהם אינם מיועדים למגורים. התוצאה היא שלגבעתיים כמעט אין מקורות הכנסה, פרט לארנונה ממגורים. "אנחנו לא עניים, אבל אין לנו אזורי תעסוקה שהיו יכולים להקל עלינו", מסביר קוניק. "יש לנו תקציב קטן שמבוסס על תשלום ארנונה מתושבים. אנחנו לא רוצים להעלות את הארנונה, אנחנו לא חושבים שזה נכון. אבל אנחנו צריכים לספק שירותים ברמות הכי גבוהות. התחרות שלנו וההשוואה שהתושבים שלנו עושים היא מול תל אביב ורמת גן. אתה מתמודד עם תל אביב, שהיא עיר כמו מדינה שיכולה לתת לתושבים שלה הכל, גם איכות וגם מבחינת המבנים, השטחים והחדשנות".
בבני ברק המצב שונה לחלוטין. העיר נהנית משטחי מסחר, תעשייה ומשרדים גדולים יחסית כגון מגדלי בסר ומתחם דיזיין סנטר. כיום קיימים 12 מגדלי משרדים, ובעתיד צפויים להיבנות 11 נוספים ברחבי העיר. 74% משטח העיר מחויבים בארנונה, כאשר 40% מהם אינם מיועדים למגורים. כאשר בוחנים את הכנסות העירייה מארנונה, עולה כי ההכנסות מארנונה בבני ברק ב-2019 עמדו על 386.1 מיליון שקל, מתוכם 127 מיליון שקל מארנונה למגורים (33%), וכ-259 מיליון שקל ממבנים שלא למגורים (67%). לעומת זאת, בגבעתיים תשלומי הארנונה באותה השנה הסתכמו ב-217.2 מיליון שקל, מתוכם 130 מיליון שקל מארנונה למגורים (60%), ו-87.16 מיליון ממבנים שלא למגורים (40%).
קשה מאוד להסביר לתושבים את הפער בין הדרישות והציפיות שלהם לשירותים ברמה הכי גבוהה לבין האמירה של העירייה שיש מחסור תמידי בכסף. אצלנו בהרבה מאוד מובנים התושבים לא נזקקים לעירייה, אז אנחנו איכשהו מצליחים לספק לתושבים שירותים ברמה גבוהה
קשה להפריז בחשיבות תשלומי הארנונה כמקור תקציבי לעיריות בכלל ולעיריית גבעתיים בפרט. נכון ל-2019, 51% מהכנסות העירייה בגבעתיים היו מתשלומי הארנונה. לשם השוואה, בבני ברק נתון זה עמד על 26.6% בלבד. "אנחנו כמעט ולא מקבלים כלום מהמדינה כי שיטת התקצוב המעוותת של מדינת ישראל מבוססת על המדד הסוציו-אקונומי, וזה טמטום ועיוות", מלין קוניק. "זה אולי עוזר לחלשים, אבל מחליש את החזקים. אין שום קורלציה בין המצב של התושבים שלנו, שהם ברובם חיים ברמה גבוהה, מועסקים בתפקידים בכירים ומרוויחים הרבה כסף ברמה האישית, לבין העירייה שהיא דלת הכנסות".
כאשר בוחנים את הכנסות שתי הערים ניכר הפער הגדול ביניהן בכל הנוגע להשתתפות המדינה בתקציבן. על פי נתוני הלמ"ס, ב-2019 קיבלה בני ברק מענקים בסך של 113 מיליון שקל. גבעתיים, מנגד, קיבלה מענק של 800 אלף שקל בלבד. זאת ועוד, כאשר בוחנים את סך הכנסות העירייה מהממשלה לעומת ההכנסות העצמאיות שלה, עולה כי בבני ברק על כל שקל שהעיר מכניסה בעצמה היא מקבלת שקל מהמדינה. לעומת זאת, כדי שגבעתיים תקבל מהמדינה שקל אחד, היא צריכה להכניס שלושה שקלים. "המדינה לא מבינה שזה התפקיד שלה לעזור ולא רק לשפוך כספים", אומר קוניק. "בלי לפגוע בדימונה או בירוחם או בערים כאלו, צריך לעזור גם לגבעתיים, שהיא עיר במצוקה גם של שטח וגם של כסף".
אין שטחים ריקים
אם בעיית התקציב היא בעיקר עניינה של עיריית גבעתיים, הרי המחסור בשטח פנוי הוא בעיה משותפת של שתי העיריות. האתגר המרכזי בהקשר זה הוא אתגר הדיור, וכמו בכל שוק עם היצע וביקוש, הוא צפוי להתעצם לנוכח הגידול הצפוי באוכלוסייה, וכאשר הילדים של היום יהפכו לקונים של מחר. "אני לא חושב שיש דירה אחת", אומר רובינשטיין. "כשיזם משווק, ועוד לפני שסיים את העסקה על הקרקע, אנשים מחזרים אחריו כדי לקנות את הדירה. הדירות בבני ברק יקרות, לא כל אחד יכול לעמוד בזה". התוצאה היא שהמון זוגות צעירים שלא מצליחים לרכוש דירה בבני ברק עוברים לפריפריה. "זה מבורך שהולכים לשם", מסביר רובינשטיין, "רק שהמדינה תיתן מענה לפריפריה".
כשיזם משווק, ועוד לפני שסיים את העסקה על הקרקע, אנשים מחזרים אחריו כדי לקנות את הדירה. הדירות בבני ברק יקרות, לא כל אחד יכול לעמוד בזה
בחלק הצפוני של בני ברק, ליד הרכבת ואצטדיון רמת גן, נותר השטח הפנוי האחרון בתחומה של בני ברק. לאחרונה שיווקה שם המדינה קרקעות באמצעות רשות מקרקעי ישראל, ועל פי התוכניות השטח יחולק לאזור תעשייה, שבו ייבנו כמה מגדלים, ולאזור מגורים, שבו ייבנו 1,600 יחידות דיור. בנוסף לכך בתוך העיר צפויות להיבנות עוד כ-900 יחידות דיור במתחמים שונים במסגרת פינוי-בינוי. האם כל הבנייה תצליח להדביק את הגידול באוכלוסייה בעיר? "מה פתאום", עונה רובינשטיין.
אחת המגבלות בכל הנוגע לבניית בנייני המגורים מגיעה דווקא מכיוון הרבנים הגדולים של הקהילה החרדית שאינם מסכימים ליותר משש קומות וחצי בכל בניין בגלל נושא מעליות השבת. "היו ויכוחים גדולים מאוד בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה", מתאר רובינשטיין. "היום הבנייה המודרנית היא לגובה כיוון שאין שטחים בנויים. אמרנו להם שאם הם רוצים לזרום איתנו ולעשות תוכנית מתאר, אז הם צריכים לזרום לפי הצרכים שלנו, לפי הרצונות שלנו ולפי השקפת העולם שלנו. המתכננים והאדריכלים בוועדה המחוזית קיבלו את עמדתנו". ומה בנוגע לתעשייה ולהייטק? "עד איפה שרשות התעופה האזרחית מאשרת", אומר רובינשטיין. "מבחינתו, עד השמים".
גגות הרעפים לא יישארו פה
לגבעתיים אין שטחים ריקים וגם לא את מגבלות הרבנים כמו בבני ברק, ולכן כדי להתמודד עם הצפיפות הגדלה התחילו בשנים האחרונות לבנות מגדלי מגורים בצירים העוקפים של העיר. דוגמה טובה לכך היא מתחם כורזין בדרום העיר, שעתיד לעבור בשנים הקרובות תוכנית פינוי-בינוי רחבה שבמסגרתה ייבנה מגדל עם כ-120 יחידות דיור. "אני לא מת על בנייה לגובה, ואם הייתי יכול הייתי משאיר את גבעתיים כמו שהיא, אבל זה לא ריאלי, ואין לי את הפריבילגיה להיות תקוע מאחור", אומר קוניק. "גגות הרעפים האדומים לא יהיו עוד 20 שנה. גבעתיים תהיה עיר מטרופולינית וצפופה. היא יותר קרובה לתל אביב מהרבה אזורים בתוך תל אביב, שטח האדמה יקר, ואין מה לעשות - היא תעלה לגובה".
מבחינתו של קוניק, הצורה הטובה ביותר לעשות זאת היא דרך התחדשות עירונית שמשמעותה - תוכניות פינוי-בינוי רחבות במתחמי מגורים גדולים, שכונות ואף רובעים שלמים. קוניק מוכר בהתנגדותו הנחרצת לתמ"א 38. היתרון הגדול בהתחדשות העירונית על פני תמ"א 38, לתפיסתו, הוא שהיא מסתכלת על הבעיה בכללותה ומתחשבת בצרכים הכלליים הן של הציבור והן של העיר. "ההתנגדות שלי לתמ"א 38 היא ספציפית לגבעתיים", מסביר קוניק. "זה בסך הכל רעיון גאוני, זה יכול לעזור בהרבה מקומות, אבל בגבעתיים זו מתמטיקה פשוטה. אתה מוסיף תושבים על שטח נתון שלא משתנה בעיר, כשאתה לא יכול לייצר פתרונות במקומות הקיימים".
הטענה העיקרית של קוניק בהקשר זה היא כלפי המדינה. "זה לא מעניין אותה בכלל לעשות התחדשות עירונית", אומר קוניק. "המדינה נגד התחדשות עירונית. היא מקדמת תמ"א 38, שהיא האויב של ההתחדשות של העירונית, וזו לא תקרה אם לא תיתן לרשויות המקומיות את הסמכויות המתאימות ואת הכסף לפתח את התשתיות ואת הסכמי הגג. כל עוד אדם יודע שהוא יכול לעשות תמ"א אצלו בבניין, למה שהוא ילך להתחבר עם עוד כמה בניינים ושזה ייקח לו 15 שנה?" לתפיסתו של קוניק, "הדרך היחידה להוריד את מחירי הדירות בארץ היא להוריד אותם בגוש דן, והדרך היחידה לעשות את זה היא להוסיף אלפי יחידות דיור, להגדיל את ההיצע, וזה יקרה רק בהתחדשות עירונית".
איפה נלמד בשנה הבאה?
המחסור בשטחיים פנויים בבני ברק ובגבעתיים משפיע לא רק על הדיור, אלא גם על האיזון בין צורכי האוכלוסייה לבין מבני הציבור. בשתי הערים הפער הזה בולט בעיקר בכל הקשור למבני חינוך.
באזורים מסוימים בבני ברק, בעיקר בשכונות הוותיקות, אין מבני ציבור שניתן לבנות בהם בתי ספר. לכן נאלצים להניע ילדים מאזור לאזור כדי שיוכלו ללמוד. "הבעיה הכי קשה היא לפתוח את שנת הלימודים", מסביר רובינשטיין. "יש לי בעיר אלף כיתות לא תקניות, ואני צריך אדמה כדי לבנות. האוכלוסייה התחלפה והיא כולה חרדית כיום. "בכל דירה של שלושה חדרים שגרו בה חמש נפשות, חיים יותר כיום", הוא אומר. "בכל שנה יש לי עשרות כיתות לימוד חדשות".
בגבעתיים הבעיה דומה. "אחת הסיבות שאנחנו עוצרים את התמ"א בעיר היא שאין התקדמות של מתחמים גדולים שמייצרים שטח", מסביר קוניק. "הקפאנו בכל העיר בקשות תמ"א חדשות עד שלא מאפשרים לי סופית את בית הספר החדש בצפון העיר. אמרתי גם לשרה שקד שאני לא חותם, אם אתם רוצים - שהשופט יחתום. בסוף, לילדים האלו לא יהיו לאן ללכת בבוקר. העיריות עוד מעט יצטרכו להפעיל גם את המעונות לגילי 3-0 וגם גני ילדים. זה אומר לייצר גנים חדשים, אלוהים יודע איפה, בעיה קשה".
הדרך של העיריות להתמודד עם המצב שנוצר היא בנייה לגובה של מבני חינוך. בגבעתיים נבנה בניין שלם של חמש קומות שמיועד כולו לגני ילדים, בכל קומה יש גן ילדים, והמרפסת היא החצר של הגן. בבני ברק אושרה תוכנית בנייה של בית ספר בגובה חמש קומות. "הפקידות במשרד החינוך מאירה לנו פנים", אומר רובינשטיין. "היא מאשרת דברים חדשניים שאין בכל הארץ כמו בנייה לגובה. אם בכל מדינת ישראל מאשרים בתי ספר לפי התקנים הישנים של לא פחות משלושה דונם, בבני ברק מאשרים לנו בית ספר על דונם ורבע – בגלל הצורך המאוד לחוץ פה. הפקידות מבינה את הדבר הזה, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שהילדים שלנו ילמדו בקרוואנים דולפים".
אם בכל מדינת ישראל מאשרים בתי ספר לפי התקנים הישנים של לא פחות משלושה דונם, בבני ברק מאשרים לנו בית ספר על דונם ורבע – בגלל הצורך המאוד לחוץ. לא יכולים להרשות לעצמנו שהילדים ילמדו בקרוואנים דולפים
מחסור השטחים בגבעתיים משפיע על גם הצפיפות בתוך בתי הספר. על פי נתוני משרד החינוך, בגבעתיים פועלים 14 בתי ספר בלבד שנאלצים להכיל 8,298 תלמידים. מדובר בממוצע של 593 תלמידים בבית ספר. על פי משרד החינוך, ממוצע התלמידים לכיתה בעיר עומד על 30.7, כאשר בעשור האחרון נבנו 35 כיתות חדשות בלבד לעומת 273 כיתות חדשות שנבנו בבני ברק. בעיר פועלים 213 מוסדות המכילים 55,133 תלמידים. מדובר בממוצע של 259 תלמידים למוסד. על פי נתוני משרד החינוך, ממוצע התלמידים לכיתה בבני ברק עומד על 27.8 תלמידים.
אתגר נוסף שמתהווה לנוכח המחסור בשטחים פנויים הוא הפגיעה ברווחת התושבים ובאיכות חייהם. "יש המון הפרעות מנוחה", מתאר קוניק. "יש לנו הרבה מתחמי כלבים שהם בתוך הגינות הציבוריות - מטרים ספורים מבנייני מגורים. יש ילדים וכלבים ביחד, הרבה אקשן והרבה רעש בעיר שהיתה קצת מנומנמת. אנחנו חייבים למצוא מתחמים לגיל הרך ולאימהות אחרי לידה. הגינות הציבוריות כבר לא מספיקות, ואנשים עומדים בתור לנדנדות. השקענו עשרות מיליוני שקלים בשיפוץ גינות עירוניות ובהקמת גינות חדשות כי הבנו שזה מה שההורים הצעירים רוצים".
גם בבני ברק נפגעת איכות החיים של התושבים בעקבות הצפיפות. "מצד אחד אנשים רוצים לגור בעיר, מצד שני אתה צריך לאזן בין התשתיות שיש לך לבין הצרכים של התושבים", אומר רובינשטיין. כדי להתמודד עם הפגיעה באיכות החיים של התושבים, בונים כעת לראשונה בתולדות בני ברק פארק בגודל של 330 דונם בצפון העיר ובריכת שחייה אולימפית. "עד עכשיו הם היו הולכים לרעות בשדות זרים", הוא מתאר. "כשאני הייתי בן שבע, הייתי נוסע לפתח תקווה בחמש בבוקר ללמוד שחייה. בגלל שהם רוצים שחייה נפרדת, היו נותנים לילדי בני ברק את השעות המתות מבחינה כלכלית בערב או לפנות בוקר בכל מיני מקומות מחוץ לעיר".
קשה לפנות אשפה
הפגיעה באיכות החיים של התושבים בשל הצפיפות בעיר באה לידי ביטוי בעוד שני היבטים: תחבורה ופינוי אשפה. "7,000 אוטובוסים עוברים בבני ברק ביום", מספר רובינשטיין, "לא רק בז'בוטינסקי (הרחוב הראשי) אלא בכל העיר. יש כאן את מספר כלי הרכב הכי נמוך בארץ (ביחס לאלף נפש), אבל צפוף פה והעיר פקוקה תמיד. הצריכה של תחבורה ציבורית היא בין הגדולות בארץ כי לאנשים יש פחות מכוניות, ומדובר במשפחות ברוכות ילדים. הורים גרים לפעמים רחוק ונוסעים לשבתות לבקר. ביום שישי פה כל העיר נהפכת לתחנה ציבורית גדולה". כדי להתמודד עם האתגר התחבורתי ולרווח מעט את תנועת כלי הרכב בעיר, רושתה העיר מחדש, בשיתוף עם משרד התחבורה, בקווים בין-עירוניים, כך שיעברו בכל העיר ולא רק ברחובות הראשיים. כמו כן נבנים מוספי אוטובוסים בטבעת החיצונית של בעיר.
מי שחושב שכל עוד שאין פתרונות לתחבורה, כולל תחבורה בסופי שבוע, אנשים בגבעתיים יוותרו על הרכבים שלהם, ויתחילו לנסוע באופניים - טועה. קודם צריך לייצר תחבורה ציבורית טובה
בגבעתיים האתגר התחבורתי חמור לא פחות כיוון שהאוכלוסייה מסתמכת בעיקר על רכבים פרטיים. אם בבני ברק רשומים 116 רכבים על כל 1,000 תושבים, בגבעתיים מספר זה עומד על 393 – יותר מפי שלושה מאשר בבני ברק. המשמעות היא לא רק פקקי תנועה גדולים במהלך היום, אלא תחרות בלתי נגמרת על חניות. "מצד אחד אנחנו רוצים לעודד שבילי אופניים ונתיבי תחבורה ציבוריים", אומר קוניק, "אבל סלילת שבילי אופניים באה בסופו של דבר על חשבון חניות כי הכבישים והמדרכות צרים. זה אומר להוריד מאות, אם לא אלפי חניות מהרחובות. זה אחלה, אבל מי שחושב שכל עוד אין פתרונות לתחבורה, כולל תחבורה בסופי שבוע, אנשים בגבעתיים יוותרו על הרכבים שלהם, ימכרו אותם ויתחילו לנסוע באופניים - טועה. קודם צריך לייצר תחבורה ציבורית טובה".
אתגר לא פשוט נוסף עבור ראשי הערים הוא פינוי האשפה. "כמות האשפה שיש מבניין אחד כשבכל בניין יש 16 משפחות", נאנח רובינשטיין, "זה אומר אשפה של 160 נפשות בממוצע, זה לא פשוט. אי אפשר לפנות אשפה באמצע הלילה כי החוק לא מאפשר. אם תנקה ב-07:00 בבוקר בזמן שכל הילדים נוסעים לבית הספר, אז כל הרחובות פקוקים. מה שלא תעשה, אתה לא יוצא חובה לידי כולם. אנחנו משתדלים לתמרן בשעות. גם עם כל התמרונים יש בעיה, יש אנשים שמחכים בפקקים. אנשים מתלוננים אבל העיר נקייה".
"עזוב את זה שרכב האשפה תוקע את התנועה, אי אפשר לעקוף אותו כי הרחוב צר", מספר קוניק. "יש עשרות רחובות בעיר שכשאתה מוציא את הפח כדי להוציא אשפה, אתה לא יכול ללכת על המדרכה כי הפח ברוחב של המדרכה. אתה לא יכול להוציא אותו לכביש כי יש מכוניות שחונות, ואתה לא יכול להשאיר בבתים כי פינוי האשפה צריך להיעשות מהר. אנשים פשוט יורדים אל הכביש". לדבריו, כיוון שהרחובות צרים, "משאית הזבל לא פעם דופקת מכוניות. אנחנו מתחילים את האכיפה של החניה מוקדם כדי שמכוניות שתקועות בסיבוב לא יפריעו. הרבה פעמים המשאית יוצרת פקק, וגם אם אין פקק, אין לה איפה לעמוד בצד – זה אתגר".
