מהי חשיבותו של סקר הלמ"ס על מדדי איכות חיים?
מהי חשיבותו של סקר הלמ"ס על מדדי איכות חיים?
תוצאות הסקר יוכלו להוות אינדיקציה מדעית להשלכות הצעדים שנוקטות הרשויות על תחושות הציבור לגבי איכות חייו והן לגבי הצעדים שיתאימו יותר להמשך הדרך, כולל השלכות הקורונה
תל אביב, מסתבר, אינה רק העיר "הכי יקרה בעולם", היא גם העיר שמידת האמון שלה בממשלה היתה בשנת 2020, הנמוכה ביותר. ליתר דיוק, רק 32.6% מתושבי מחוז תל אביב רחשו לממשלה אמון, לפי סקר מדדי איכות חיים במחוזות של הלמ"ס שפורסם השבוע.
לשם השוואה, האמון במערכת המשפט במחוז תל אביב היתה גבוהה הרבה יותר והגיעה ל-58.4%. גם בשאר המחוזות היה יתרון מובהק למערכת המשפט על פני הממשלה בהיבט זה.
מהסקר עולה עוד כי מידת האמון בזולת היתה נמוכה מ-50% ברוב המחוזות, למעט יהודה ושומרון.
2020 היתה כמובן, שנת פרוץ הקורונה בעולם ובישראל. הנגיף פגע קשות בפעילות הכלכלית, אך גם באיכות החיים. לכן לפרסום המדים הללו חשיבות מיוחדת.
הנתונים שתיארתי לעיל הקשו על הממשלה לנהל את המשק, האוכלוסייה והחברה, שכן היה צורך בהגבלות קשות, ריחוק חברתי וסגרים על מנת להתמודד עם הגלים הראשונים של הנגיף.
כדי לגייס את הציבור למאמץ הלאומי, צריכה כל ממשלה יתר אמון בהנחיותיה. אצלנו היה הדבר מאתגר עוד יותר עקב התקופות הקצרות, יחסית, שהממשלות האחרונות כיהנו. כמו כן, לנוכח היווצרותה הבלתי נמנעת של הבחנה בין מחוסנים לבין לא מחוסנים (בכל העולם), תפסה רמת האמון הנמוכה, יחסית, בזולת את המשק בנקודת פתיחה נחותה יותר.
קושי נוסף העולה מממצאי הסקר הוא השיעור הארצי הדי גבוה (40.10%) של חוסר שביעות רצון ממשך ההגעה לעבודה בקרב מועסקים בני 20 ומעלה. נזכיר, הקורונה פרצה בדיוק כשיצא לדרך מיזם הנתיבים הייעודיים לרכבים עם 2 נוסעים ויותר, שאמורים היו להקל על התנועה, מה שהוסיף, מן הסתם, לתסכול בהיבט זה. בהמשך, כשהמשק יצא מהסגרים ושב לפעילות רגילה, העומסים חזרו ואף קשים משהיו לפני שפרצה המגפה.
ולבסוף, אחת ההשלכות המוכרות ביותר של המגפה היא המעבר לפעילות מרחוק – עבודה, לימודים, תרבות, בריאות וכו' – שהצריך מיומנויות מקוונות. אלא שרק 52.8% מהאזרחים בני 20 ומעלה חשו, לפי הסקר, תחושת ביטחון בסביבה מקוונת, נתון שלדעתי אינו מספק. ברור לי כי הפניית כספי מדינה לצורך שיפור המיומנות המקוונת היא צורך לאומי ודרך להיערך טוב יותר למשברים הבאים.
אך כל משבר הוא גם הזדמנות. לפי הסקר עולה כי למרות כל הקשיים הללו, נרשמו בקרב הציבור שיעורים חיוביים גבוהים למדי של ציפיות ביחס לעתיד, תחושת יכולת להתמודד עם בעיות (בין 69.80% ל-84.30% בחלוקה לפי מחוזות) ואפילו שביעות רצון מהמצב הכלכלי, חרף יוקר המחיה. זה לא הסקר היחיד שמעיד על אופטימיות אינהרנטית של תושבי ישראל.
אני חושב כי סקר זה של הלמ"ס חיוני מאוד בזמנים רגילים ובטח בעתות משבר. במיוחד, חשוב ביותר לראות כיצד השפיעה הימשכות הקורונה לאורך כל 2021 (תרחיש שלא רבים צפו בהינתן הגעת החיסונים עוד בשלהי 2020) על המגמות הללו.
לדוגמה, הסקר כולל נתונים על שיעור המועסקים שתפקידם בעבודה תואם את תחום לימודיהם, שיעור המועסקים במשרה חלקית שלא מרצון ושיעור המועסקים שתפקידם מאפשר קידום. לנוכח התופעה העולמית של עובדים שלא עבדו, או יצאו ממעגל התעסוקה עקב הקורונה, וכעת מתחבטים האם לחזור לעיסוקם הקודם, או לחזור בכלל, הנתונים הללו יסייעו לעמוד על היקף התופעה בארץ ועל המקורות שיש לתעל לצורך צמצומה. אם וככל שהתופעה שונה בין מחוז למחוז – גם נתון זה יסייע לטייב את המאמץ הממשלתי ואת הקצאת הכספים לטובת העניין.
תוצאות הסקר תוכלנה להוות אינדיקציה מדעית להשלכות הצעדים שננקטו על תחושות הציבור לגבי איכות חייו והן לגבי הצעדים שיתאימו יותר להמשך הדרך. אנו בעיצומו של משבר נדיר באורכו, היקפו ותוצאותיו והקורונה, כך נראה, לא תתפוגג בקרוב.
רונן מנחם הוא הכלכלן הראשי בבנק מזרחי טפחות
