מבחן רכבטויוטה C-HR: רכב מגניב עם טוויסט הייטקיסטי - והמחיר בהתאם
מבחן רכב
טויוטה C-HR: רכב מגניב עם טוויסט הייטקיסטי - והמחיר בהתאם
ההנעה ההיברידית של טויוטה C-HR שקטה בהרבה מזו של הדור הקודם וגם נכונה יותר לעבוד במצב חשמלי בלבד. המושב האחורי מרווח יותר ועם חלונות שמתחילים להתחשב בילדים. הבעיה? גם המחיר להייטקיסטים: 185 אלף שקל
טויוטה היא יצרנית שלא יודעת כיצד לייצר מכוניות מגניבות בטעות. יש יצרני רכב שמתכננים מכונית בלי שום כוונה שתהיה מגניבה, ראו ערך מיני המקורית, ואז היא הופכת לאייקון. בטויוטה מייצרים מכוניות שהן הכי הגיוניות בעולם, ולפעמים הן יוצאות מגניבות דווקא מפני שיש בהן תכונות שהן מאוד טויוטה, למשל הלנד קרוזרים הישנים שתוכננו לשמש חקלאים בבוליביה, ואחרי עשרות שנים האמינות הפכה למגניבה. יש גם גרסאות ספורטיביות של קורולה שהמאמץ ההנדסי שהושקע בהן היה כה עיקש ונטול היגיון, שהן הפכו למיתולוגיות אף שהן קופסה עם גלגלים.
טויוטה C-HR היא רכב הכביש־שטח שטויוטה החליטה מראש להשקיע בו מאמצים הנדסיים ניכרים מתוך מחשבה על קהל יעד צעיר שרוצה כביש־שטח, אבל שיהיה גם קצת ספורטיבי; קהל שרוצה רכב עם ביצועים, אבל שיש לו מודעות סביבתית; קהל שייתכן שלא כל כך אכפת לו מהילדים, ולכן לא צריך תא מטען מכובד או חלונות שנפתחים מאחור או יכולת לראות משהו מהמושב האחורי החוצה. בדור הקודם של C-HR הורים נהנו, וילדים צברו חומרים לפסיכולוג.
אבל כעת מגיע דור חדש של C-HR. הרבה דגמים של טויוטה תוכננו במחשבה על קהל לקוחות מסוים והם התפתחו בהתאם לשינויי החיים שאפיינו את אותם לקוחות. טויוטה ראב 4 הוא דוגמה מעולה: הדור הראשון יועד לצעירים עם חיבה לפנאי, כלומר שתי דלתות, הנעה כפולה, התנהגות ספורטיבית. הדורות שאחריו יועדו לצעירים האלה שהלכו והתבגרו וכבר גידלו כרס, כך ראב הפך לעגלגל משהו, וגם יכולת השטח שלו אבדה.
C-HR עבר את אותו תהליך: לצעירים המגניבים מהדור הראשון יש כעת ילדים, הם לא רוצים לפתוח את הדלת באמצעות ידית שנמצאת ליד הגג כי זה מטופש, הם אוהבים את הילדים שלהם, גם להם מגיע לראות החוצה מהחלון האחורי.
C-HR הקודם היה מגניב, הדור החדש עדיין מגניב, אבל מגניב יותר מחושב, פחות הרפתקני, יותר הייטקי. אין יותר ידיות אחוריות שנפתחות מאזור הגג, יש ידיות רגילות שקופצות בלחיצת שלט. אין יותר חלונות אחוריים שלא נפתחים, יש כפתור חשמלי שעושה את העבודה. מאחור הפנסים הם כעת יחידה ארוכה וגדולה, ובמרכז יש סמל אדום שמואר ומציין את שם הדגם למקרה שמישהו שכח. זו יצירה של שושלת דגמים, בלנד קרוזר זה עבד, והאמת היא שטויוטה C-HR נראה מצוין.
לקנות מכונית חשמלית מטויוטה זה כמו לקנות קולה ממזקקת וויסקי. טויוטה מתמחה בהיברידיות. הדיזלים שלה עושים מיליוני קילומטרים. בחשמל היא בינתיים לא מצטיינת. שנים ניסו לומר לטויוטה שצריך לייצר חשמליות, עד לאחרונה היא לא הקשיבה ועכשיו היא נערכת להצגת דגמים חשמליים רבים. ובינתיים יש את הטכנולוגיה המוכחת שטויוטה מאמינה בה: הנעה היברידית.
יחידת ההנעה היא היחידה המוכרת של טויוטה: מנוע בנזין בנפח 1.8 ליטרים, ולצדו עובד מנוע חשמלי. המערכת של C-HR החדשה שודרגה. יש לה יותר כוח, יותר גמישות, והיא נכונה יותר לעבוד במצב החשמלי בלבד. אי אפשר להתעלם מהעובדה שמכוניות היברידיות הן כיום בחירה מאוד הגיונית. מכונית חשמלית אומנם לא צורכת דלק, והיא עולה עשרות שקלים בחודש בטעינה ביתית – אבל היא סינית לפעמים, האיכות ככה־ככה לפעמים, ויש מי שמגלה שהעמדות לא עובדות ועל נסיעה מלאה לאילת אי אפשר לדבר בלי עצירה לקפה של שעה עם זרים.
C-HR דורש כמעט ליטר אחד של דלק ל־20 ק"מ, רוב הישראלים יצטרכו לתדלק אותה פעם בחודש בכ־400 שקל, ויקבלו טויוטה: לא סיני עממי ולא קוריאני יקר. ניכר שמערכת ההנעה עובדת היטב, נקודה. כמות הרעשים מינימלית, השתקת רעשי המנוע טובה בהרבה מבעבר, העסק פשוט זורם.
גם בכל הקשור לאיכות הנסיעה, C-HR מציג שיפור מאוד משמעותי בהשוואה לדור היוצא, שהיה מעט נוקשה, והמערכת ההיברידית שלו הרעישה. בדור החדש התנהגות הכביש בפירוש קפצה מדרגה, והדברים אינם אמורים רק לגבי נהגי מרוצים חובבים, שמשום מה ירצו לקחת את רכב הכביש־שטח היפני שלהם לנהיגה מאתגרת, אלא לנהיגת יום־יום. מדובר ברכב שהוא גם נוח מאוד וגם אוחז להפליא.
ל־C-HR יש גם שפע של מערכות בטיחות אקטיביות מקוריות, הוא בולם כשיש מכשול, מסיט את ההגה, מצפצף, מטרטר, משגע את השכל יותר מדי בנסיעה עירונית.
תא הנוסעים טעון שיפור מה: כדי לסגור את תא המטען צריך להפוך את כף היד, להכניס אותה לחריץ מיוחד בדלת ולשבור ציפורן. תא המטען היה יכול להרוויח מתא תחתון, כלומר מקום נוסף מתחת לרצפת תא המטען.
הממשק כנהוג בטויוטה ברור מאוד, המסך מוצב במקום מצוין, לא כזה שיסיח את תשומת לב הנהג, הבקרות פשוטות להפעלה והבנה, במיוחד למי שהתרגל למסכי מגע ענקיים עם תפריטים נסתרים. איכות החומרים טובה, אבל איכות ההרכבה במקומות מסוימים ככה־ככה, במיוחד בחיבור שבין הדלת ללוח המחוונים שמרגיש רופף.
הנקודה הבעייתית של הדור הקודם טופלה על ידי טויוטה באהבה: כנראה שגם מהנדסי טויוטה חמורי הסבר הבינו שילדים הם בני אדם. הספסל האחורי מרווח יותר, אף שהדור החדש של C-HR קצר בכ־2 ס"מ מהדור שקדם לו. ועדיין, לילדים קטנים יותר יהיה קשה לראות החוצה מהחלונות, גם הם נפלו קורבן למעצבי רכב שסבורים שככל שהגלגלים יותר גדולים והחלונות יותר קטנים, כך הרכב יותר ספורטיבי.
C-HR החדש עולה על קודמו בהרבה. איכות הנסיעה שלו טובה יותר, המערכת ההיברידית יעילה יותר, ועל הנייר הוא כביש־שטח היברידי מגניב שממחיש מדוע רכב כביש־שטח חשמלי סיני בגודל דומה אינו קנייה הגיונית כל כך.
אבל לטויוטה יש בעיה: המחיר של גרסת המבחן הוא 185 אלף שקל. הפעם ייתכן שזו לא אשמת היבואן. המס על רכב היברידי כבר אינו נמוך, שערי המטבע משתוללים, כל המתחרים התייקרו. הכל נכון, ועדיין קשה להצדיק הוצאה של 185 אלף שקל על מה שהוא בפועל רכב כביש־שטח עממי ולא גדול במיוחד, גם אם הוא היברידי מדליק.
הפתרון במקרה זה נמצא אצל יבואנית טויוטה. ל־C-HR יש גרסת בסיס, שנראית אותו דבר אבל עולה 15 אלף שקל פחות. מובן שיש בה פחות אבזור, אך כנראה שהתכונות הבסיסיות שהופכות את C-HR לרכב נחשק מתקיימות בה.
טויוטה C-HR
- מנוע: בנזין, נפח 1,798 סמ"ק. הספק מרבי 98 כ"ס. מומנט מרבי 14.5 קג"מ. חשמלי הספק מרבי 95 כ"ס. מומנט מרבי 18.9 קג"מ
- ביצועים: מהירות מרבית 175 קמ"ש, זינוק ל־100 קמ"ש ב־9.9 שניות
- צריכת דלק רשמית: 20.8 ק"מ לליטר. צריכת דלק בפועל 18.1 ק"מ לליטר
- בטיחות: 8 כריות אוויר, טרם נבחנה במבחן ריסוק פומבי
- קבוצת זיהום: 3
- מחיר: 185 אלף שקל
אהבנו: עיצוב, איכות נסיעה
אהבנו פחות: תא המטען, מחיר
מתחרים: יונדאי קונה
לסיכום: טוב מהדור הקודם, יקר בדור הנוכחי
