פרשנותשר האוצר מבקש להרגיע את חברות הדירוג והנגיד
פרשנות
שר האוצר מבקש להרגיע את חברות הדירוג והנגיד
בנאומו הראשון בתפקיד, ביקש סמוטריץ' להוריד את החששות שהביעו לאחרונה בין היתר נגיד בנק ישראל וכן מדרג החוב של כלכלת ישראל מטעם S&P. על הדרך, סימן את מטרתו העיקרית: רפורמות בעבודה המאורגנת ובשירות הציבורי
1. "מהלכים פופוליסטיים של שבירת תקרות תקציביות עלולים להכניס את כולנו לסחרור ולפגוע במדינת ישראל. המדיניות הפיסקלית שנוביל חייבת להיות מתואמת עם המדיניות המוניטרית של בנק ישראל, וכך יהיה. אנחנו הולכים לקראת תקציב מוטה צמיחה, עם המון אחריות לכלכלת ישראל". את הדברים הללו אמר היום בצלאל סמוטריץ', בנאומו הראשון כשר האוצר, בכנס תאגידים סטטוטוריים של אגף שכר והסכמי עבודה במשרד האוצר.
מילותיו של סמוטריץ' נבחרו בקפידה ונאמרו למען מטרה ברורה: להרגיע את החששות שהביעו הן נגיד בנק ישראל בתחילת החודש (נאומו אחרי החלטת העלאת הריבית האחרונה) והן מקסים ריבניקוב, מדרג החוב של כלכלת ישראל מטעם S&P, הנחשבת לחברת הדירוג החשובה בעולם, בראיון מיוחד ל"כלכליסט" בתחילת השבוע.
ריבניקוב אמר בראיון כי "אנו עוקבים אחר הצהרות הקואליציה לגבי התקציב והמדיניות התקציבית המתוכננת בכלל... כבר כללנו בתחזית שלנו את הצפי להתרופפות פיסקלית לעומת התוצאה ב-2022... אם נראה שצפוי המשך של היחלשות מהותית בטווח הבינוני - ללא מעצורים, מה שיוביל לעלייה של רמות החוב הממשלתי, לעומת המשך הירידה כפי שאנו עדיין מצפים כעת - נצטרך לשקול זאת ולקבוע את ההשפעה על דירוג האשראי של ישראל".
ריבניקוב הוסיף: "יש (לממשלת ישראל - א.פ.) קצת מרחב תמרון פיסקאלי, אבל לא 'יותר מדי' מאחר והחוב קרוב ל-60% מהתמ"ג, שיעור יחס חוב תוצר שבעינינו אינו נמוך בהקשר עולמי. במילים אחרות, גירעונות תקציביים מתמשכים ובלתי מבוקרים עשויים להוות גם סיכון כלפי מטה". ריבניקוב הדגיש שתחזית הצמיחה שלו לישראל היא הנמוכה מכל התחזיות שניתנו - 2% בלבד ל-2023 - והזכיר כי בניכוי שיעור הצמיחה של 2020 (שנת הקורונה והסגרים הגדולים) שיעור הצמיחה של 2023 הוא הנמוך ביותר מאז המשבר הפיננסי הגדול ב-2009.
דבריו של ריבניקוב גרמו לאי נוחות משמעותית באוצר, ובאותו יום התקיים דיון בסוגיה בקרב הנהלת המשרד ובו הוסברה לשר החדש חומרת הרמזים של ריבניקוב - שהתרכז בסיכונים הפוליטיים והגיאו-פוליטיים מעבר לסיכונים כלכליים-פיסקליים גרידא. דבריו היום של סמוטריץ' הגיעו כדי להעביר מסר ברור היישר ללונדון וניו יורק, שם גם יושבות שאר חברות הדירוג - פיץ' ומודי'ס: לא תהיה הפקרות תקציבית, הכללים הפיסקליים יכובדו – לרבות מגבלת הגירעון ומגבלת ההוצאה, כי אנו מבינים שלפגיעה כזו תהיה מחיר כבד.
2. הנדבך השני של המסר החד שביקש סמוטריץ' להעביר קשור לבנק ישראל. ראשית, גם ריבניקוב הדגיש פעמיים במהלך הראיון שהם בודקים מקרוב את הקשר והיחס של הממשלה כלפי בנק ישראל, לרבות עד כמה הממשלה תכבד את עצמאותו. מטבע הדברים, גם ב-S&P רואים בבנק המרכזי אחד מהחלקים הקריטיים של מערך ה"איזונים והבלמים", כזה "שאיננו מאפשר לממשלה להחליט לבדה ומבטיח כי המדיניות תהיה הולמת, ברמה גבוהה ומתאימה למטרה", כך לפי ריבניקוב. הוא הבהיר מעל לכל ספק כי "זה משהו שאנחנו אכן נלקח בחשבון לקביעת דירוג, והוא עלול להוות סיכון כלפי מטה".
הדברים מגיעים שבוע אחרי שנגיד בנק ישראל הזהיר שהמעשים והמחדלים של הממשלה עלולים להאיץ את האינפלציה. שכן, מדיניות פיסקלית מרחיבה היא אינפלציונית באופן אינהרנטי, ואם זה יהיה המצב, כך רמז, הוא לא יהסס להגיב בהעלאות ריבית נוספות.
אם לא די בכך, ירון שב והדגיש כי "עצמאות בנק ישראל הוא נושא שכולם מסתכלים עליו. אין מקום בעולם שבו הייתה פגיעה בעצמאות הבנק המרכזי והמשק כולו לא נפגע - כל מקבלי ההחלטות יודעים זאת טוב מאוד". דברים שמתכתבים היטב עם דבריו של ריבניקוב מ-S&P, שבמהלך הראיון גם ביקש להתייחס למקרה הבריטי, שפקידי האוצר אוהבים לצטט. תזכורת קצרה: ראש הממשלה לשעבר ליז טראז דרשה לקדם "מיני-תקציב" פופוליסטי המבוסס על הזנקת ההוצאה בצורה של סובסידיות לאנרגיה ובמקביל להוריד מסים - זאת ללא התייעצות עם הבנק המרכזי שהיה נחוש להוריד את האינפלציה.
תוך 44 יום, היא ושר האוצר שלה נאלצו להתפטר והממשלה נפלה, אחרי שהיא יחד עם שר האוצר שלה הגיעו לסף הקרסת כלכלת בריטניה, לרבות שוק המשכנתאות ושוק הפנסי (הליש"ט קרס, תשואות האג"ח זינקו, אזהרות דירוג הגיעו גם מ-S&P, הבורסה התרסקה). "אני אהיה מתואם עם בנק ישראל", הבטיח סמוטריץ' - והוא יהיה חייב לקיים (גם על שמירת המסגרות הפיסקליות) אחרת, הנזק יהיה אדיר ונדמה לפחות שהוא מתחיל להבין מדוע ועד כמה.
3. אבל דווקא הדברים המעניינים שאמר סמוטריץ' הגיעו בסוף נאומו, והם אלו שקשורים לייעול המגזר הציבורי והקשר לעבודה המאורגנת בו. "אם אני לא טועה", תהה סמוטריץ' ולא טעה, "זה הכנס הפומבי הראשון שלי בתור שר אוצר וזה לא במקרה". גם כאשר קוראים את ההסכם הקואליציוני עם הליכוד וגם כשמנתחים את תוכן אין ספור השיחות עם פקידי האוצר ובכירי המשק בדלתיים סגורות, ברור כי סמוטריץ' מתכוון להשאיר חותם בכל הקשור לסוגיה הזו. "אנחנו רוצים לאפשר לכם לשפר את השירות לאזרח, להפוך את השירות הציבורי ליעיל יותר, לשפר את פריון העבודה, לצמצם בירוקרטיה. אנחנו רוצים לאפשר להנהלות לנהל. לתת כלים שיאפשרו לכם לגייס עובדים במקצועות נדרשים, לגייס לפי צרכים במקצועות שבמחסור. לבנות שכר דיפרנציאלי, לבנות הסדרי שכר מודרניים שיחברו בין שכר למצוינות, לתת לכם עוד כלי ניהול. אנחנו לפני תקופה לא פשוטה אבל אני רואה בה הזדמנות לבצר את מדינת ישראל כשוק יציב, חזק ואחראי".
המשמעות היא שסמוטריץ' מבין שתקופות משבר מהוות הזדמנויות פז לביצוע רפורמות. והנה ככל הנראה ההזדמנות הראשונה שלו: "הסכמי השכר משפיעים רבות על השירות הציבורי, אנחנו לקראת ימים חשובים שבהם יש לנו הזדמנות לייצר תהליכים של שיפור והתייעלות. אין לנו פריבילגיה, ואני אומר בצורה חד משמעית, ולא נאפשר שירות ציבורי בינוני, אנחנו מכוונים למצוינות, להטמעת טכנולוגיה, להורדת רגולציה, להקצאת משאבים נכונה יותר. תפקידנו לוודא שבסוף כל התהליך, המגזר הציבורי יתמוך ויעצים את המגזר העסקי והפרטי. אני אופטימי: אני לא חושב שהתקופה הקרובה ושהמשאים ומתנים הקרובים יהיו קלים - אבל דווקא התקופה הזו יכולה להיות הזדמנות גדולה לרפורמות שיביאו לשירות ציבורי טוב בהרבה, יעיל בהרבה – והמטרה המרכזית היא שאתם תקבלו את הכלים לנהל, להניע עובדים, לתת לעובדים מוטיבציה, ואנחנו משלבים ידיים למטרה הזו".
סמוטריץ' סימן את המטרה והיא המגזר הציבורי וההסתדרות. ל"כלכליסט" נודע כי שר האוצר אינו מתכוון לתת העלאות שכר במסגרת ההסכם הקיבוצי עם המגזר הציבורי, ללא ביצוע התייעלות ושיפור השירות לאזרח. הוא שנמנה עם מעריצי "פורום קהלת" המזוהה עם הימין האמריקאי השמרני והניו-ליברלי, סבור כי אין לממשלה את המקורות וגם אין לזה הצדקה מוסרית וערכית. רק הכוונה הזו עלולה בחודשים הקרובים לחולל מהומת אלוהים במשק וביחסי העבודה בו.
וזה ממש לא ברמת המאקרו: סמוטריץ' מתכוון לעשות "חריש עמוק" בחוקי העבודה, שלטעמו מיטיבים יתר על המידה עם ההסתדרות, לרבות הכלל שקובע שמספיק כי 30% מהעובדים רוצים בהתארגנות כדי לחייב אחת כזו. סמוטריץ' סבור כי צריכים לעלות את זה ל-40% או אולי אפילו 50%. הוא בוחן את זה כעת. אבל הקווים המנחים שלו ברורים.
השאלה שנותרה פתוחה היא האם הוא יזכה לתמיכה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שפעם ידע לעשות רפורמות מבניות אמיצות אך נטש את הדרך הזו לגמרי מזה 14 שנה. האם נתניהו ייתן לו גב או שמא, כפי שנהג בקדנציה השנייה שלו, יפחד מכל איום שנושב מכיוון ההסתדרות. העובדה שהחליט להכניס לדיון הכלכלי הראשון שלו את ניר ברקת, שר הכלכלה, שיושב על השיבר של הסכמי עבודה והסכמים קיבוציים במשק, ושגם ידוע בנטייתו הכלכלית הימנית (ברקת הוא איש הייטק מצליח ביותר שהונו נאמד במאות מיליוני שקלים), אולי מבשר כי נתניהו "חזר בתשובה" גם במובן הכלכלי.
