פרשנותקרעי לא בא לעבוד. הוא בא לריב ולהסית
פרשנות
קרעי לא בא לעבוד. הוא בא לריב ולהסית
את כהונתו במשרד התקשורת מנצל קרעי כדי לפלג ולהסית, בריבים מתוקשרים עם הגופים עליהם המשרד מפקח, בהם תאגיד השידור והדואר. זו עוד דוגמה מדוע לישראל מגיעה הנהגה אחרת, ממלכתית יותר
שלמה קרעי לא בא לעבוד למען הפריפריה. הוא גם לא בא לקדם מגוון דעות בשוק התקשורת. את כהונתו במשרד התקשורת מנצל קרעי לריב, לפלג ולהסית בריבים מתוקשרים נגד הגופים עליהם המשרד מפקח. בין אם זה נגד תאגיד השידור הציבורי (כאן), נגד הנהלת הדואר ונגד ערוצי הטלוויזיה המסחריים, לקרעי יש טענות נגד כולם.
בפועל, כשמסתכלים על הצורה שבה קרעי מנהל את המאבקים, עולה קו משותף ברור: קרעי לא מנסה לעשות שינוי למען אזרחי ישראל, אלא רעש בלבד, ואם אפשר, גם ג'ובים. אחרת, אין הסבר לאופן הכושל שבו מתנהל קרעי במשרד. בימים שאחרי 7 באוקטובר, הגיע הזמן שאנשים הנמצאים בתפקידי הנהגה, אך רחוקים מלהיות ראויים להיקרא מנהיגים, אלו שיודעים בעיקר לייצר שנאה, יעזבו את החיים הציבוריים, עכשיו.
על פניו הוויכוחים הפומביים בין הגופים הממשלתיים לחברות עליהן הממשלה מפקחת יכולים להעיד על מערכת שלטונית בריאה. בין אם זה החלטה של רשות התחרות כנגד מונופול כזה או אחר או אפילו משרד התקשורת שמחייב את החברות בתנאי שירות בסיסיים ללקוחות כמו הזמן שיש לתקן תקלות. זה לא המקרה של שר התקשורת הנוכחי ואפשר לראות זאת בכל אחד מהמלכים הגדולים שכביכול ניסה לקדם.
הדוגמה הראשונה היא חוק השידורים שהסעיר את שוק התקשורת בישראל בימים שלפני 7 באוקטובר. נכונה העובדה ששוק שידורי הטלוויזיה בישראל לא מותאם לעידן האינטרנט, הרגולציה עדיין נשענת על שידורים בכבלים ובלוויין ויש עיוותים מול שחקניות חדשות המשתמשות ברשת האינטרנט כמו סלקום TV ופרטנר TV, שלא לדבר על נטפליקס ודיסני+. משרד התקשורת הקים לא מעט ועדות בנושא שכולן הסכימו על שינויים רחבים, האחרונה שבהם הייתה ועדת פולקמן שהגישה את המלצותיה ב-2021.
לאחר הגשת ההמלצות, ניסחו במשרד התקשורת תזכיר חוק המבוסס על המלצות ועדת פולקמן שפורסם באוגוסט 2022, אך בשל פירוק ממשלת בנט-לפיד והיציאה לבחירות, החוק לא עבר. בהודעה שמסר הנדל עם פרסום טיוטת החוק ציין: "אנחנו מתקדמים שלב נוסף באסדרת שוק השידורים והתאמתו לעידן הנוכחי." מסר שאולי לא יוצר כותרות אדירות, אך במקביל לא מפלג וקורע את העם.
ואז הגיע שלמה קרעי. במסיבת העיתונאים שבה הציג את הרפורמה שהוא מתכנן בשוק השידורים טען: "ישנו ציבור ענק שמרגיש זה שנות דור את כאבה של ההדרה וההשתקה בתקשורת הישראלית". והוסיף "אני כשליח הציבור הזה לא מוכן ולא יכול לשתוק יותר מול האפליה הזו". על פניו נדמה שמדובר בשני חוקים שונים לחלוטין. אלא שניתוח של ד"ר תהילה שוורץ אלטושלר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה ואלעד מן מעמותת הצלחה הראה שהחוק של קרעי דומה ב-75% לטיוטת החוק של הנדל. עיקר השינויים היו באופן שבו הפוליטיקאים מפקחים על שוק התקשורת מה שעורר סערה רבה בשוק. עם זאת, מספר גורמים בשוק התקשורת טוענים שקרעי הכניס עיזים רבות לחוק השידורים, שבסופו של דבר יהיה יותר דומה לחוק של הנדל. במילים אחרות, קרעי יכל להמשיך עם המיסגור של החוק כהתקדמות טכנולוגית, אך בחר במודע לפלג ולהסית. התוצאה? חוק שמעורר התנגדויות רבות וכותרות, אך ההתנגדויות מובילות גם לקושי בקידום החוק עצמו.
גם המאבק של קרעי בהנהלת הדואר מעוררת שאלה דומה – האם הוא פועל למען אזרחי ישראל או למן הפלגנות וההסתה. ביולי, הדיח שלמה קרעי את יו"ר הדואר מישאל וקנין מתפקידו, אך בהוראת בג"ץ, חזר וקנין לתפקיד כחודשיים לאחר מכן. קרעי טוען שבתקופתו של וקנין הידרדר השירות של הדואר בפריפריה ושהיו"ר לא מקדם את המדיניות שלו. כששופטי בג"ץ ניסו להבין מה במדיניות של השר וקנין לא קידם, התשובות היו חלקיות במקרה הטוב. מעבר לכך, מדובר בהדחה חסרת תקדים. מעולם לא הודח יו"ר של חברה ממשלתית במהלך הכהונה, ולכן, לפי דבריו של השופט עמית בדיון בהדחתו של וקנין, נטל ההוכחה להצדיק הדחה בפעם הראשונה אמורה להיות משמעותית מאוד. בפועל, בתקופתו של וקנין השתפרו התוצאות הכספיות של הדואר וכמות התלונות על השירות ירדה. העובדה שגם רשות החברות הממשלתיות וגם היועצת המשפטית לממשלה התנגדו להדחה, לא תרמה לטיעוניו של קרעי. גם השימוע האחרון של קרעי לדואר, שבמסגרתו יוקשחו התנאים לסגירת סניפים בפריפריה, היא כותרת בלבד. הסיבה היא שהשימוע יהיה תקף עד השלמת הפרטת הדואר, בערך ארבעה חודשים מעכשיו.
בסופו של דבר המליצו שופטי בג"ץ לקרעי לקבל את העתירה שהגישה החברה על הדחת היו"ר, כך שההדחה תבוטל ולא יידרשו לכתוב פסק דין. קרעי, בתגובה, טען שאין בכוונתו לעשות זאת ודורש משופטי בג"ץ לכתוב את פסק הדין. בתשובתו לבג"ץ כתב "למקום שאליו יתדרדרו שירותי הדואר, עלול להתדרדר הממשל הישראלי כולו, אם שופטים ימשיכו בנתיב המסוכן שבו בחרו – נתיב הפקעת השלטון מהעם ונבחריו.״ קרעי למעשה מכין את הקרקע לפילוג נוסף והסתה כנגד שופטי בג"ץ. הרי לאחר פסק הדין לא יוכל להדיח את וקנין, אך כן לפלג את העם.
גם המאבק הביזארי של קרעי בתאגיד השידור לא נועד לייצר שינוי, אלא הסתה. כששר התקשורת שולח מכתב כנגד תאגיד השידור הציבורי על התבטאויות פוליטיות, והגיע לדקדקנות של בדיחה ספציפית בפרק בסדרה "בואו לאכול איתי", אי אפשר שלא לתהות מה המטרה האמיתית של קרעי במלחמתו בתאגיד השידור הציבורי.
בין לבין מקדם שלמה קרעי מינויים שנויים במחלוקת, שאם יצאו לפועל, יעוררו מאבקים וחוסר אמון נוסף בין חלקי העם. כך למשל, למועצת הרשות השנייה רוצה קרעי למנות את חנן עמיאור – שכתב את הספר "הסדנה להנדסת תודעה" על התקשורת בישראל ואת זיו מאור שהגיש בעבר תוכנית עם יאיר נתניהו.
לא מדובר באדם "טיפש" או בור. להפך. שלמה קרעי הוא רואה חשבון ובעל דוקטורט בהנדסת תעשייה וניהול, אותו השלים בזמן קצר במיוחד של פחות משנתיים. קרעי גם פירסם 11 מאמרים אקדמיים. הרקע המרשים, במקביל לכך שהשנאה והפילוג הפכו לייצוא המרכזי מלשכת שר התקשורת בשנה האחרונה, מוכיחים שהמטרה של קרעי היא לריב. לא מדובר בחוסר יכולת, אלא בבחירה בשנאה, בפילוג והסתה. וזה לא כולל את כנס הטרנספר שבו נכח לאחרונה.
קרעי הוא הוכחה לכך שלישראל מגיעה הנהגה אחרת, רגועה יותר, ממלכתית יותר. במילים אחרות, "משעממת" יותר. אחד הדברים הברורים ביותר אחרי 7 באוקטובר הוא שעלינו לבחור במנהיגים ולא בחליפות ריקות שמחזיקות תארים מרשימים, אך חוסר מצפון עמוק.
בימים שאחרי 7 באוקטובר הגיע הזמן שאלו שקוראים לעצמם מנהיגים אבל עסוקים בשנאה, כמו שלמה קרעי, יעזבו את החיים הציבוריים. אנחנו לא צריכים אנשים כאלה בהנהגה יותר.
