דעה הסעיף המסוכן ברפורמה לקיצור הליכי הבנייה
דעה
הסעיף המסוכן ברפורמה לקיצור הליכי הבנייה
מתווה המועצה הארצית שאושר בחוק ההסדרים כולל הענקת סמכות לאדריכל רישוי להוציא היתרי בנייה, במקום הוועדה המקומית. ואולם אין ברפורמה המוצעת מנגנונים שינטרלו שימוש לרעה בסמכות הזאת
מצוקת הדיור בישראל מוסיפה לייצר רעיונות לקצר את הליכי התכנון והבנייה בתקווה להגדיל ולהוזיל את היצע הדיור. אחד הרעיונות שאישרה המועצה הארצית לתכנון ובנייה לאחרונה הוא הענקת סמכות לאדריכל רישוי להוציא היתרי בנייה במקום הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, מתווה שאושר לפני כמה חודשים בחוק ההסדרים.
לפי הרפורמה, אדריכל יוכל להנפיק היתר בנייה עבור בקשת היתר להקמת בניין מגורים או לתוספת מגורים לבניין קיים, ובתנאי שהבקשה תהיה מוסכמת על כל בעלי הזכויות בקרקע, המבנה או האתר שאינו מיועד לשימור והבקשה אינה כוללת הקלות או שימוש חורג והפעלת שיקול דעת מצד הוועדה המקומית.
נקודת המוצא של הרפורמה היא העומס בוועדות התכנון המקומיות והתארכות ההליכים להוצאת היתרי בנייה. המטרה ליצור הליך מקביל, מחוץ לוועדות, שיאפשר הוצאת היתרי בנייה במהירות. על פניו ההצעה לתכלית ראויה, אך להערכתי במבחן המציאות הרפורמה לא תתרום אלא במעט להגדלת היצע הדיור, וכי הנזק שלה עולה על הנזק ממנה. לכך טעמים רבים.
בראש ובראשונה, הרפורמה פוגעת במעמדן של הוועדות המקומיות לתכנון ובנייה. מדובר בהפרטה של אחת הסמכויות הגרעיניות של ועדה מקומית. לא ברור מדוע הצורך בהאצת הליכי הרישוי וקיצור לוחות הזמנים אמור לבוא על סיפוקו דרך הוצאת סמכות הרישוי מהוועדות המקומיות, ולאו דווקא על ידי חיזוק והגדלת הצוותים המקצועיים בוועדות בצורה שתטייב את עבודתן. לא ברור גם עד כמה הפרטה זו תקצר את זמני ההיתר, שהרי לפי הרפורמה בלאו הכי הוועדה המקומית תצטרך לפקח על עבודת האדריכל, תבדוק את בקשת ההיתר, ותאשרר את מתן ההיתר על ידו.
בנוסף, בקשה להיתר בנייה החתומה על ידי על בעלי הזכויות במקרקעין ואינה כרוכה בהפעלת שיקול דעת של הוועדה המקומית כבמקרה של הקלה או שימוש חורג, היא ככלל בקשה פשוטה יחסית ולכן זמן הטיפול בה בוועדה אמור להיות קצר יחסית, ובקשות כאלה אינן הנתח הגדול מהבקשות בוועדות. אין גם בטוחה לכך שהליך זה יקצר בהכרח את לוח הזמנים בהינתן העובדה כי עלולות להיווצר מחלוקות בין האדריכל לוועדה המקומית בקשר לבקשת ההיתר, ועל עצם סמכות האדריכל לקדם את הבקשה להיתר בשל נסיבות העניין. לפי הרפורמה הוועדה המקומית תוכל לעצור את ההליך, בין בתחילתו על ידי סירובה למסור לאדריכל את תיק המידע הדרוש ובין בכל שלב אחר כשהיא תסבור שבקשת ההיתר מצריכה אישורים מסוימים ואינה יכולה להיות מקודמת על ידי אדריכל. ייתכן גם שחלק מהוועדות יסרב לשתף פעולה בזדון וזאת מתוך רצון לשמר את כוחן וסמכותן.
אמרו בלטינית ״הסמכות גורמת לשחיתות״ (Hunores mutant mores). האם חשש זה אינו תקף לגבי איש מקצוע שיקבל סמכות להוציא היתרי בנייה, כשיש לו אינטרס אישי, רווח כלכלי, בהוצאת היתרים? האם אין מקום להעריך כי הפאניקה ממצוקת הדיור הקיימת, והלחץ המתמשך לייצר היצע דיור ולהוזיל מחירים, יגרמו לכך שהסמכות להנפיק היתרי בנייה תנוצל לרעה? אין ברפורמה המוצעת מנגנונים אפקטיביים שינטרלו חששות אלה.
לבחירה להפקיד את סמכות הרישוי בידי אדריכל, ולא בידי איש מקצוע אחר, השלכה גם על תחום התעסוקה בתכנון ובנייה. רק לאחרונה עסק בית המשפט המחוזי בחיפה בשאלה מי איש המקצוע שרשאי להגיש בקשות להיתרי בנייה, ופסיקתו חשפה תחרות מורכבת, שלא לומר מאבק, על כוח ופרנסה בין אנשי המקצוע השונים (עת״מ 32777-10-21).
בהיבט זה הרפורמה היא ללא ספק צעד נוסף לחיזוק ציבור האדריכלים, אך לא ברורים די הטעמים להפקיד את הסמכות המיוחדת של רישוי בידי אדריכל בלבד תוך הדחת יתר אנשי המקצוע. לא התרשמתי כי ניתנה תשומת לב להיבט זה, שיכול להפוך את התחרות בין אנשי המקצוע למלחמה מרה, על חשבון תכנון איכותי וערכי. לרפורמה כוונות טובות, אך להערכתי הנזק ממנה עולה על הרווח. אקווה שאתבדה.
קייס נאסר הוא ד"ר במשפטים מאוניברסיטת תל- אביב, ועו"ד שותף במשרד עו"ד מ. פירון ושות' (kaisn@firon.co.il)
