פרשנות140 סעיפי ההסכם הקואליציוני עם יהדות התורה מגלים: מה באמת חשוב לחרדים
פרשנות
140 סעיפי ההסכם הקואליציוני עם יהדות התורה מגלים: מה באמת חשוב לחרדים
ההסכם עם יהדות התורה נראה כמו מכירת חיסול בסגנון "בעל הבית השתגע". בתי הדין הרבניים יוכלו להתחרות בבתי המשפט, התקצוב לאברכים מחו"ל יגדל פי 3, החינוך החרדי יתרחב. אבל מעט מאוד על הכשרות מקצועיות למשל
אי אפשר להתעלם מהדמיון הרב בין ההסכם הקואליציוני של יהדות התורה לטיוטת חוק ההסדרים. מדי שנתיים מפרסם האוצר את טיוטת חוק ההסדרים. זה כמו ספר החלומות של אגף התקציבים, כל רעיון שיש לו מופיע שם, כולל "עיזים" שכל מטרתן שילחמו בהן ולא בדברים שחשובים לאוצר. גם ההסכם הקואליציוני של יהדות התורה נראה כמו ספר החלומות הפרוע של המפלגה. ההבדל הגדול הוא שלא מדובר בטיוטה. על ההסכם הזה נציגי הליכוד חתמו – ועכשיו רק נשאר לחכות ולברר כמה הם מתכוונים לקיים.
מספר הסעיפים בהסכם הקואליציוני הנוכחי של יהדות התורה, 140, גדול פי 6 ממספרם בהסכם הקואליציוני הוקדם ב־2020. אלא שב־2020 בכל זאת היתה ממשלת אחדות לאומית שבה כוח הסחיטה החרדי היה מוגבל. מספר הסעיפים בהסכם הנוכחי גדול ב־60% מ־88 סעיפים בהסכם של 2015 שאחריו היה נראה שהחרדים כבר לא יכולים לבקש יותר. זו כמובן היתה טעות. הפעם הם ביקשו פי 2 ופי 3. אלא שמדובר בגידול ריאלי הרבה יותר משמעותי במספר הסעיפים, כי ב־2015 ההסכמים כללו את נושא התפקידים. הפעם יוחד לנושא זה הסכם נפרד.
מה באמת חשוב לחרדים: 52 סעיפים, כלומר 37% מסעיפי ההסכם, מוקדשים לתקצוב מוסדות החינוך והישיבות ולהבטחת עצמאותם (לא כולל עוד כמה סעיפים למוסדות דת). יכול להיות שזה משקף את העובדה שלראשונה עומד בראש יהדות התורה נציג של המעמד השליט באמת הציבור החרדי — מעמד מנהלי המוסדות. הכוונה לשר השיכון המיועד יצחק גולדקנופף שהפעיל כמה רשתות של מוסדות חינוך.
קשה לחשוב על מעמד יותר אוטונומי מזה שהיה לרשתות החינוך המפלגתיות – החינוך העצמאי של אגודת ישראל ומעיין החינוך התורני של ש"ס (בני יוסף) עד היום. ובכל זאת הן מבקשות אוטונומיה אפילו מהאוטונומיה והקמת אגף נפרד מהמחוז החרדי. דו"חות ביקורת בעבר גילו שאחת הבעיות הגדולות של הרשתות האלה היא העובדה שהן פותחות בתי ספר עם מספר תלמידים קטן מהמותר, ללא רישיון. אולי האוטונומיה העודפת מיועדת להקל עליהן לעשות את זה. ההסכם כולל סעיפים שיקלו עליהן בפתיחת בתי ספר חדשים.
אחת הדוגמאות לכך שביהדות התורה פשוט לא ידעו מה עוד לבקש הוא הסעיף לחסימת חוקים טבעוניים: "כל חקיקה בנושא בעלי חיים שעלולה להשפיע על אורח חיים דתי תובא להתייעצות והסכמה עם סיעת יהדות התורה טרם קידומה". תמיד היה לחרדים סעיף וטו על חקיקה בנושאי דת ומדינה, אבל זו הפעם הראשונה שהם מבקשים וטו על חוקי צער בעלי חיים. המטרה אגב היא בעיקר הגנה על הזכות לשחוט על פי ההלכה בלי הקלות לבעלי החיים.
לא רק מהטבעונים חוששים החרדים. גם מלוחמי זכויות הנכים. סעיף 69 מעניק למוסדות חרדיים בבניינים ישנים פטור מחובת הנגשה אם המדינה לא תממן אותה. כדי לא לעורר ביקורת ציבורית לא אומרים את זה מפורשות אלא מפנים להסכם הקואליציוני מ־2015.
השימוש בהפניות למסמכים אחרים כדי להסתיר כוונות שעלולות לעורר ביקורת לא קרה רק שם. הסעיף שקובע שהמדינה תעודד הקמת מתקני חשמל כשר בשבת מוצג בכלל כעידוד מתקני אגירה סולריים למען איכות הסביבה. זה מופיע באותו הסכם שקובע שיבוטלו המיסים על כלים חד פעמיים ושתייה ממותקת.
הדוגמה הטובה ביותר לכך שביהדות התורה פשוט לא ידעו מה אפשר לבקש היא שורת הסעיפים לעידוד עליית אברכים. לא מספיק שמשלם המסים מממן כל כך הרבה אברכים. עכשיו הוא יסייע להביא עוד אברכים מחו"ל. המימון לאברכים ותלמידי ישיבות מחו"ל תמיד עורר ביקורת רבה. על רקע זה נקבע שהם יקבלו 60% מהתקציב הרגיל. עכשיו נקבע שכל התלמידים יקבלו תמיכה שווה.
חשוב להבין שמדובר באנשים שאין להם כל בעיה להיות עולים והם מעדיפים לא להיות ישראלים, אבל המדינה תתנהג כאילו הם לא יורקים לה בפנים. כך אגב נהג שר הבריאות לשעבר יעקב ליצמן במשך שנים רבות והתאזרח רק חצי שנה לפני שנבחר לכנסת ב־1999.
התעריף לאברך "כולל" מחו"ל (כולל — ישיבה לגברים נשואים. אברך — תלמיד ישיבה נשוי) עמד עד כה על 400 שקל. הוא יגדל פי 3 ל־1,175 שקל. יש 4,500 אברכים כאלה, כך שתוספת התקציב תהיה כ־43 מיליון שקל. התעריף לתלמיד ישיבה גדולה (ישיבה לגברים רווקים) יגדל פי 3 מ־220 שקל ל־662 שקל. זו תוספת של 29 מיליון שקל לשנה. בסך הכל תעלה לנו השוואת התקציבים לתלמידים לא ישראלים עוד 72 מיליון שקל. בנוסף יוקצו 30 מיליון שקל לתוכנית חרדית מקבילה ל"תגלית".
קשה להחליט ממה להזדעזע קודם. בלי קשר למהפכה השיפוטית שהליכוד יערוך או לא, החרדים דרשו וקיבלו מהפכה שיפוטית משלהם. בתי הדין הרבניים יוכלו לתחרות בבתי המשפט ולדון כבוררים בענייני ממונות. עוד דוגמה היא ההבטחה שכל מי שירצה קבורת שדה יזכה לה, וזה במדינה שגם ככה יש בה צפיפות דיור כל כך גדולה.
זה לא שאין היררכיה של סעיפים. למשל נאמר ש"הממשלה תבחן את סוגיית הוזלת המזון לחולי צליאק (ללא גלוטן)". "הממשלה תבחן" זו אמירה חסרת כל משמעות, כי חולי צליאק הם בכל זאת לא בעיה מגזרית. לשם השוואה, לגבי תקציב הישיבות נאמר מה יהיה התעריף המדויק עד השקל. סעיף אחר שחשוב במיוחד למפלגה הוא זה שקובע שיתווספו 25 תקנים למשרד הבינוי והשיכון "אשר יחלוקו בהתאם למדיניות השר". "כלכליסט" חשף כי גולדקנופף מעסיק 15 בני משפחה בעמותות שלו. יהיה מענין לבדוק אם הוא מנסה להרחיב את אימפריית התעסוקה המשפחתית גם למשרד השיכון.
באמצע סדרי העדיפויות נמצאים סעיפים שלגביהם נאמר שיוקם צוות בדיקה. כל כך הרבה צוותים צריך להקים כתוצאה מההסכם הזה שלא ברור מי במשרד החינוך יעבוד על משהו אחר. אבל גם בתוכם יש היררכיה: צוותים שצריכים לסיים את עבודתם עד אישור התקציב (כלומר יש מאחוריהם איום לא לאשר את התקציב) ולצידם צוותים שאין מאחוריהם מועד מחייב.
מה לא חשוב לחרדים? התעסוקה קיבלה 7 סעיפים שאומרים בעיקר שהמדינה תקבל יותר חרדים לשירות המדינה ותכיר בתעודות הכשרה חרדיות כאילו הן שוות ערך להכשרה אקדמית. הדרישה לתוכנית חומש לפיתוח כלכלי קיבלה 3 סעיפים ללא כל התחייבות תקציבית.
עוד נושא שמקבל עדיפות הוא הדיור ובמיוחד הדיור לחרדים שזכה ל־16 סעיפים בהסכם הקואליציוני. סביר להניח שזה גם הנושא שיקבל את התקציבים הרבים ביותר. אלא שדווקא הוא מנוסח בכלליות, אולי מפני שביהדות התורה הניחו שכאשר השר הוא ממילא שלהם הם לא צריכים לכתוב עד לרמת השקל. כך בין היתר מובטחת הקמת עיר חרדית חדשה בלי לציין את מיקומה.
בהקשר הדיור צריך לשים לב בייחוד לסעיף שאומר שתשונה מפת אזורי העדיפות הלאומית. ביהדות התורה מתכוונים להשתמש בסעיף זה כדי להכניס את הישובים החרדיים שבהם תהיה בנייה מסיבית לרשימת היישובים שזכאים לסיוע גדול בדיור.
נושאי הדת והמדינה קיבלו 31 סעיפים, כולל הסעיפים שעוסקים בחוק ההשתמטות שמשום מה נהוג לכנותו חוק הגיוס; יתאפשרו אירועים בהפרדה; תיעצר כל חפירה ארכיאולוגית שבה יתגלו עצמות, עד למציאת פתרון הלכתי; מנהלי בתי חולים יוכלו לאסור הכנסת חמץ בפסח, כלומר יוכלו להורות למאבטחים לחפש בתיקים.
אחד הסעיפים שדווקא חילונים היו שמחים ליישומו הוא זה שקובע שהממשלה תוודא את קיום תקנה 386א לתקנות התעבורה. מדובר בתקנה שקובעת שלא תופעל תחבורה ציבורית בימי מנוחה. אלא שבאותה תקנה מפורטים גם שורת חריגים למשל קווי ספר ובתי חולים שהיום בקושי מיושמים.
