סילמן עיכבה מינוי נציג למועצת מקרקעי ישראל - וסללה את הדרך להקמת עוד מפעל מזהם
סילמן עיכבה מינוי נציג למועצת מקרקעי ישראל - וסללה את הדרך להקמת עוד מפעל מזהם
המועצה אישרה את המגרש עליו יוקם המפעל של רא"מ להפקת נפט מפצלי שמן. השרה להגנת הסביבה לא ממנה נציג מטעמה למועצה ומעכבת את מינויו של נציג ארגוני הסביבה כמשקיף במועצה, וכתוצאה מכך אף נציג סביבה לא לקח חלק בדיון. בחוות דעת שנשלחה מטעם משרדה נכתב כי "קיים חשש שגורמי הממשלה מסתמכים על מידע שמקורו ביזם בלבד, באופן העלול לפגוע ביכולת לקבל החלטה שמשקפת את האינטרס הציבורי"
מועצת מקרקעי ישראל אישרה את המגרש שמיועד להקמת מפעל של חברת רא"מ להפקת נפט מפצלי שמן - כך לפי הודעת החברה לבורסה אתמול (ב'). המשמעות היא שהחברה תוכל להתקדם בתכנון הקמת המפעל, זאת אחרי 5 שנים שבהן הצליח המשרד להגנת הסביבה לעכב את התהליך מאחר שמדובר במפעל מזהם. ההחלטה התקבלה בלי שנציגי סביבה לקחו חלק בדיון, לאחר שבאוקטובר עזבה נציגת השרה להגנת הסביבה במועצה את תפקידה ומאז לא מונה לה מחליף, והשרה עידית סילמן מעכבת כבר כחצי שנה מינוי של נציג ארגוני הסביבה כמשקיף במועצה. מועצת מקרקעי ישראל טרם פרסמה הודעה רשמית בנושא.
שותפות רא"מ מבקשת להקים מתקן להפקת נפט מפצלי שמן. בתהליך הייצור תשרוף רא"מ פסולת פלסטיק, ולכן היא משווקת את המתקן כמתן "ירוק" שיועיל לסביבה. בין היתר, הליך הפקת הנפט במפעל ידרוש כ-380 אלף מ"ק מים להרטבת האפר המסולק מהמפעל, וייצר 1.3 מיליון טון אפר בשנה. המתקן דומה להפקת נפט באמצעות פירוליזה של פצלי שמן ופסולת פלסטיק לא קיים כיום בעולם. הטכנולוגיה עליה מסתמכת רא"מ שייכת חברת אנפיט (Enefit) האסטונית. הטכנולוגיה נוסתה במעבדה, אך אנפיט טרם הקימה מפעל על בסיסה ובשלב זה לא ברור האם מדובר בטכנולוגיה בעלת פוטנציאל מסחרי משמעותי. לפי ה-OECD, תעשיית פצלי השמן באסטוניה אחראית לכ-98% מהפסולת המסוכנת שמיוצרת במדינה, ליותר מ-70% מזיהום האוויר ולפגיעה כרונית במאגרי המים במדינה. לפי דוח סוכנות האנרגיה הבינלאומית, פליטות גזי החממה באסטוניה נמצאות במגמת עלייה מאז 2020 בעיקר בשל השימוש בפצלי שמן. בישראל החליט בשנת 2020 משרד האנרגיה להיגמל מתעשיית פצלי השמן המזהמת, והודיע כי לא יוענקו עוד רישיונות להפקת פצלי שמן. רישיונות שניתנו עד אז, לרבות הרישיון שניתן לחברת רא"מ – לא בוטלו.
הדרג המקצועי במשרד להגנת הסביבה, שנפקד מהישיבה בשל אי מינוי נציג לשרה להגנת הסביבה מזה חודשים ארוכים, מתנגד להקמת המתקן זה שנים. בדיון שבו השתתפו נציגי הסביבה בספטמבר אשתקד, החליטה המועצה להסיר מסדר היום הרשאה לתכנון שטחי כרייה וחציבה לפצלי שמן עקב ההתנגדותם.
עמדת המשרד נכתבה על ידי רני עמיר, סמנכ״ל משאבי טבע וחוסן אקלימי, ונשלחה טרם הדיון לאבישי קראוס, מנהל מרחב דרום ברשות מקרקעי ישראל. לפי חוות הדעת, ישנו פער בין תמיכה בכריית פצלי שמן לבין מדיניות הממשלה לצמצום השימוש בדלקים מזהמים. לפי עמיר, ״נראה שכריית פצלי שמן אינה כדאית כלכלית מבחינת השימוש במשאב הקרקע. התשלום עבור הקרקע במיזם מסוג זה כה נמוך, כך שמדובר בסבסוד מדינה ישיר ומשמעותי של דלקים מבין המזהמים ביותר, בניגוד להמלצות ארגונים בין-לאומיים מובילים כגון ה-OECD, הבנק העולמי, קרן המטבע הבין-לאומית וסוכנות האנרגיה הבין-לאומית".
עמיר טען כי "קיים חשש כי גורמי הממשלה המעורבים מסתמכים על מידע שמקורו ביזם בלבד, באופן העלול לפגוע ביכולת של הממשלה לקבל החלטה שמשקפת את האינטרס הציבורי הרחב". עמיר הוסיף כי פליטות גזי חממה מתהליך הפקה של פצלי שמן יכולה להגיע לכדי 576 אלף טון פחמן דו-חמצני בשנה, לעומת בית הזיקוק המזהם באשדוד, הפולט 410 אלף טון: ״כלומר, הפרויקט שווה ערך לבית זיקוק נוסף. העלות החיצונית השנתית רק עבור גזי חממה היא 165-90 מיליון שקלים״.
העלות החיצונית, המוטלת על כלל הציבור בזמן שהמפעל משיא רווחים, לא כוללת עלויות נוספות כמו זיהום אוויר קטלני שמוביל לתחלואה ותמותה, זיהום קרקע ומים ופגיעה במגוון הביולוגי. בנוסף, לפי עמיר, עלויות שיקום נזקים סביבתיים לאחר סיום ניצול המכרה יכולות להגיע לכדי 306-88 מיליון שקל.
לכך עלול להתווסף גם זיהום אוויר רב, ותוצר שכלכליותו אינה מובטחת: ״מרבצי פצלי השמן במישור רותם מתאפיינים בתכולת גופרית גבוהה, הרבה יותר ממרבצים במדינות שבהן כורים פצלי שמן ומפיקים אנרגיה. לכן, תהליך ההפקה והזיקוק על פניו יהיו בעלי פוטנציאל זיהום אוויר משמעותי, עם תוצרים סופיים נחותים, שיש סבירות שלא ישווקו כלל לחו"ל, ועל כן לעת צריכתם בישראל גם הם יוסיפו לזיהום האוויר במדינתנו".
רא״מ טוענים כי ישמשו פתרון לכ-20% מפסולת הפלסטיק, שעה שהמדינה כושלת בטיפול במפגע הסביבתי. לפי עמיר, הנושא לא הופך את המיזם לסביבתי. ״לשינוע פלסטיק לאתר מרוחק השפעה סביבתית לא מבוטלת. הירתמות היזמים לטיפול לכאורה בבעיית הפלסטיק עומדת בסטירה למדיניות המשרד; טיפול בפסולת בסמוך למקום היווצרה, תוך מיחזור ככל הניתן והחזרת חומרי גלם למשק הישראלי״. יצוין כי שריפת פסולת נחשבת בעולם כפתרון נחות לבעיית פסולת, גרועה רק פחות מהטמנה, שעה שמדינות שואפות לצמצם את השימוש בפלסטיק המזיק ואת פסולת הפלסטיק להחזיר לשימוש בכלכלה לאחר הליכי מיחזור.
כאמור, מועצת מקרקעי ישראל בחרה להתעלם מההשלכות הסביבתיות ולהיעתר לדרישות היזם. המשרד להגנת הסביבה לא ניצל את זכות הצבעתו בשל היעדר נציג, וגם משקיף מטעם ארגוני הסביבה נפקד מהדיון, לאחר שבמשך חצי שנה מעכבת השרה סילמן את מינויו של נציג ארגוני הסביבה למועצה ולמוסדות התכנון בישראל – דרור בוימל, סמנכ"ל שמירת סביבה בחברה להגנת הטבע. נציגת השרה להגנת הסביבה במועצה עד אוקטובר הייתה ד״ר נטע ליפמן. היא פרשה מתפקידה לאחר שמנכ"ל המשרד, גיא סמט, ביטל מכרז למינוי קבוע למשרתה לאחר שרק היא ומועמדת נוספת ניגשו. במקומה מונה רני עמיר, אך הוא לא משמש נציג המשרד במועצה שכן לדברי המשרד להגנת הסביבה ״התבקשנו על ידי רמ"י למנות אישה״.
עם ההודעה לבורסה, אמרו ברא״מ כי "ההכנסה השנתית הצפויה מהפרויקט תעמוד על כ-150 מיליון דולר. הפרויקט יציב את ישראל בשורה הראשונה בעולם בטיפול הולם בפסולת פלסטיק. הפרויקט אמור לטפל מדי שנה ב-200 אלף טון של פסולת פלסטיק שאינה ניתנת למחזור ומיועדת להטמנה, להפוך 1.3 מיליון טון של סלעי פצלי שמן למיליון טון מלט לשימוש בענף הבנייה הישראלי, 1.6 מיליון חביות נפט לבתי הזיקוק (3% מהצריכה השנתית בישראל) כ-50 מגה ואט חשמל וכ-25 אלף טון של חומצה גופרתית״.
מהשרה להגנת הסביבה, עידית סילמן, נמסר: ״המשרד סבור כי אין סיבה סביבתית להקמתם של מתקנים המייצרים דלק מזהם מפצלי שמן ועמדתו זו לא השתנתה. באשר לחברות המשרד במועצה, נוכח סיום תפקיד של עובדת המשרד התפנה התפקיד והמשרד פועל למינויה של עובדת אחרת כחברת מליאת רשות מקרקעי ישראל״. סילמן בחרה שלא להתייחס לטענה בנוגע לעיכוב מינוי נציג ארגוני הסביבה.
