דעההמלכודת של הענן
דעה
המלכודת של הענן
האתגר המשמעותי ביותר במעבר לענן הוא השמירה על החירות, להשתמש בענן אך עם אפשרות לניתוק במידת הצורך. המדינה, מתוך אחריות לאומית לכספי ציבור ולשרידות המידע שלה, חייבת לעשות
בחוק ההסדרים שעלה על שולחן הממשלה מסתתרת רפורמה מרשימה בשירות הציבורי - מעבר ישראל לענן. הממשלה קובעת לוחות זמנים, ודוחפת את הזרועות השונות למעבר הזה, שנחשב לסוג של החלפת מנוע לשירות הציבורי ומעכשיו נוכל ללחוץ על הגז ולשמוע את נהמת המנוע, במקום שוב לקרטע בקסטל, או להידרש לשלוח פקס.
אבל ההוראה הזו מתעלמת מאחד הדברים החשובים ביותר במעבר לענן- איך לא ליפול למלכודת ה"ספק יחיד". ספק יחיד או "Vendor Lock-in" היא ה-בעיה של משתמשי הענן בעולם. במסגרת התופעה הזו, חברה רוכשת שירותי ענן, ומפתחת עליהם יישומים. אבל בשלב מסוים, לאחר אינטגרציות עם שירותים נוספים, עלייה בכמות המידע, המשך הפיתוח יוצר תלות בספקים, כך שהחלפה שלהם הופכת להיות משימה יקרה וארוכה כל כך, עד שכמעט לא ניתן לעשות זאת בזמן סביר.
כך למשל, אמזון מספקת שירות ייחודי בשם Lamda AWS. הוא נוח ויש לו פיצ'רים ייחודיים, אבל נסו לעבור איתו לענן אחר, ואתם תקועים. למיקרוסופט יש שירות אחר בשם Azure DevOps, היוצר בעיה דומה- גם לו יכולות מיוחדות, אבל כאשר כותבים עליו אפליקציות ייחודיות, אי אפשר לעבור איתן לספק אחר.
דווקא אנשי ה-IT של ישראל אמורים להכיר את התופעה הזו היטב. על פי בדיקה של הסדנא לידע ציבורי, ישראל הוציאה מאז 2012 388 מיליון שקל על שירותי תוכנה ורישיונות שימוש של חברת מיקרוסופט, כאשר בממוצע היא שילמה 67 מיליון שקל לשנה עם הרשאה להתחייב עד חצי מיליארד ₪, כאשר לא מדובר בחומרה אלא בחלקים הרכים- תוכנות, רישיונות וכיוב', כאשר לאף חברה לא היתה יכולת להתחרות מכיוון שאין אף חברה שמייצרת את המוצרים של מיקרוסופט.
ולא מדובר בבעיה ישראלית בלבד. מחקר של Bain & company הראה שלמרות ששני שליש ממהלי מערכות המידע בארגונים גדולים (CIO) מעדיפים להשתמש בשירותי ענן של כמה גורמים כדי להימנע מנעילת ספק, בפועל 71% מהם עדיין נשענים על ספק ענן אחד, וגם 29% הנותרים, שכבר עושים שימוש ביותר מספק אחד, עדיין מפנים בממוצע את הרוב המכריע של התקציב- 95% לספק אחד. למעשה, החברות מצליחות במיומנות אין קץ לנעול את החברות הגדולות בעולם בשירות ענן אחד, ומשם, עבור העלויות המאמירות, השמיים הם הגבול.
למעשה, האתגר המשמעותי ביותר במעבר לענן הוא השמירה על החירות. להיות cloud agnostic. להשתמש בענן אך עם אפשרות לניתוק במידת הצורך. מה שלא תמיד מתאפשר לחברות. המדינה, מתוך אחריות לאומית לכספי ציבור ולשרידות המידע שלה, חייבת לעשות. ויש פתרונות. כך למשל, כדאי להתבסס על תשתיות קוד פתוח, כגון קוברנטיס, המאפשרות לנייד אפליקציות ולהקים תשתית תוכנה מודרנית שאדישה לענן עליו היא מוקמת, או להשתמש בכלי DevOps מעולים מבוססי קוד פתוח.
אבל אסור להשאיר את ההחלטה הזו למשרדים. זו החלטה שחייבת לבוא מלמעלה. על הממשלה להורות לאנשי המחשוב הממשלתי לעשות שימוש בפלטפורמות קוד פתוח המאפשרות ניוד בין עננים בלבד, ולא להתמכר לפתרונות הייחודיים. אסור לשכוח את הלקח של עשרים השנה האחרונות, בהם הממשלה הייתה שבויה למעשה בידי ספק אחד, ולא יכלה לזוז ממנו. אחרת, הסוף יהיה יקר עבור אזרחי ישראל, ושמח מאוד עבור קבוצה קטנה ומונופוליסטית של מתעשרים.
אלרואי מרום הוא מנכ"ל Linnovate המתמחה בבנייה ותחזוקה של סביבות ענן לארגונים
