החזית הירוקהדו"ח מצביע על ריכוז מבהיל של "כימיקלים נצחיים" באדמה ובמים שלנו
החזית הירוקה
דו"ח מצביע על ריכוז מבהיל של "כימיקלים נצחיים" באדמה ובמים שלנו
חומרי PFAS, ה"כימיקלים הנצחיים", אינם מתמוססים לעולם והם רעילים ומזיקים לבריאות ולסביבה. דו"ח חדש של המשרד להגנת הסביבה מצביע על ריכוז גבוה במיוחד של החומר באדמה ובמים שלנו. מחקרים מצאו כי חומרים אלה קשורים למחלות סרטן, מומים מולדים, פגיעה בכבד, מחלות בלוטת התריס, צניחת ספירת זרע ועוד. למרות זאת, הרגולציה מקלה מאוד עם הגופים המזהמים
החל במוצרי קוסמטיקה דרך מחבתות וסירים, בגדים, וצעצועי ילדים, ועד קצפי כיבוי אש — כל אלה ועוד עלולים להכיל כימיקלים מסוכנים מעשה ידי אדם בשם PFAS. התכונות שלהם הופכות מוצרים לדוחי מים ושמן ומונעות הידבקות. אולם כימיקלים אלה שמכונים ״כימיקלי נצח״ אינם מתפרקים באופן טבעי אלא מצטברים בגופנו ובסביבה וגורמים לנזק. מחקרים רבים כבר מצאו כי הם קשורים למחלות סרטן, מומים מולדים, פגיעה בכבד, מחלות בלוטת התריס, צניחת ספירת זרע ועוד.
לאחר שנים של גרירת רגליים, ובמקביל לפרסום דו"ח חמור באשר לחשיפה של הישראלים לכימיקלים האלו — מתחיל המשרד להגנת הסביבה באסדרה ראשונה של הנושא. אולם בניגוד למדינות המפותחות בעולם — האוסרות שימוש בחלק מהתרכובות של הכימיקל המסוכן — בישראל מוצעת רגולציה מקילה שתאפשר את המשך השימוש בו בתעשיות השונות.
מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על הימצאות של כימיקלי הנצח כמעט בכל מקום. באוויר, בים וביבשה. חומרים מסוכנים אלה, שיצרו בני האדם במעבדה, השתלטו על המרחב וגם על גופנו. בארה״ב, הם נמצאים כמעט בכל דגימת דם.
דו״ח חמור של המשרד להגנת הסביבה שפורסם בשבוע שעבר, ממפה חלק מההימצאות של החומרים האלו בישראל. מהדו"ח עולה כי נמצאו ריכוזים של PFAS בשפכי תעשייה, קולחי ובוצת מתקנים לטיהור שפכים (מט"שים), ונחלים אשר יכולים להוות מקור לזיהום מי תהום, מזון ובריאות האדם.
המשרד להגנת הסביבה ביצע סקירה חלקית של המקורות בישראל: 29 שפכי מפעלי תעשייה נדגמו, וב־24 מהם (82%) נמצאו תרכובות PFAS. בהם בשפכי כל מפעלי הזיקוק והפטרוכימי,ה בשפכי מפעלים לייצור דטרגנטים, ייצור דשנים, ייצור ממסים, ייצור נייר, טיפול בפסולת מסוכנת ושפכי מחנות צבא. מקור ה־PFAS העיקרי היו משימוש בקצפי כיבוי עבור חוות דלקים. אך יש גם שימוש בתרכובות PFAS בתהליכי ייצור במגזרים תעשייתיים שונים. כך בין היתר נמצאו התרכובות בבית זיקוק אשדוד, opc רותם, מפעלי ים המלח, חברת חשמל, אסדת תמר של שברון, קצא״א, תש״א, רותם אמפרט, אדמה אגן, תרכובות ברום, אינפיניה ועוד.
תרכובות ה־PFAS בשפכי התעשייה מגיעות לנחל או לים, וכך יכולים להזדהם מי התהום שמגיעים לברז שלנו. למעשה, ב־50% (4 מתוך 8) מהנחלים שנדגמו נמצאו תרכובות PFAS. כן נמצאו בנחלים תרכובות האסורות בשימוש לפי אמנת שטוקהולם, עליה חתמה ישראל לפני כ־20 שנה אך אותה לא אשררה ולא יישמה עד היום. שני המוקדים הבעייתיים ביותר הם נחל הקישון ונחל סעדיה. ואחריהם נחלי לכיש וחדרה.
בניגוד למדינות המערב שבהן אוסרים אט אט על השימוש ב־PFAS, כאן רק מסדירים את התחום
PFAS נמצא גם ב־13 מט״שים (מתקני טיהור שפכים) מתוך 23 שנבדקו (56%), והריכוזים הגבוהים ביותר נמדדו במט"ש אשדוד, נתב"ג, ושפד"ן. זה מדאיג במיוחד, שכן התרכובות הללו אינן מטופלות כלל בישראל, וכך הן עוברות למי קולחין או לבוצה המיועדים לשימוש חקלאי. בבוצה של שלושת המט"שים הללו ערכי ה־PFAS שנמצאו גבוהים משמעותית בהשוואה לאלו המאושרים לשימוש חקלאי, למשל בגרמניה. הדו"ח גם מדגיש כי עקב שיעור הניצול הגבוה של הקולחים בארץ להשקיה חקלאית (87%) ויישום נרחב של קומפוסט שמקורו בבוצת מט"שים — עומסי PFAS מועבר, פוטנציאלית, לתוצרת החקלאית.
גם בתשטיפי מטמנות הפסולת נמצאה חגיגת כימיקלים: ב־80% מתשטיפי המטמנות שנדגמו (4 מתוך 5) נמצאו תרכובות PFAS. התשטיפים בהם נמדדו הריכוזים הגבוהים ביותר של PFAS הם ממטמנת אפעה, דודאים וחרובית.
בלי לאסור על שימוש
הנתונים חושפים מחדל ממשלתי ארוך שנים. לפי המשרד ב־2023, כ־220 מפעלים עשו שימוש כנראה בכ־1,000 טון של PFAS כחומר גלם בהליך הייצור, וכ־60 מפעלים מחזיקים בכ־2,000 טון של רכז קצפי כיבוי המכילים PFAS. משם וממקורות נוספים כמו מטמנות, הם כבר עשו את דרכם לנחלים, לים, למטמנות, למט״שים והובילו כבר לסגירה של שלוש בארות מים בשל זיהום כבד.
אף שבעולם החלו כבר לפני כ־20 שנה לצמצם את החשיפה אליהם, בישראל התחום לא מוסדר, וכל מפעל יכול להשתמש בחומרים המכילים כימיקלים כאלה — בכל ריכוז. גם מחקרים מהשנים האחרונות המצביעים על מידת הנזק שבחומרים לא הצליחו להניע את המשרד להגנת הסביבה לפעול. לאחר שלפני כשנתיים הוגשה נגדו עתירה בעניין על ידי ארגון ״אדם, טבע ודין״ לבית המשפט, הוא החל לפעול בכיוון, ובשבוע שעבר פרסם המשרד אסדרה לחומרי PFAS בתעשייה: בעוד שבמערב מוציאות מדינות חלק מתרכובות כימיקלי הנצח מהחוק (באירופה, למשל, אסור השימוש בתרכובות Pfxhs) — בישראל ולא מפרסמים תקנות לאיסור שימוש בחלק מהתרכובות, אלא רק אסדרה מתונה שללמעשה תאפשר לעסקים להמשיך ולהשתמש בחומרים, ורק תכניס אותם להיתר הרעלים שלהם (היתר פרטני הניתן לכל מפעל ומגדיר באילו רעלים מותר לו להשתמש באילו כמויות ובאילו תנאים).
למעשה, כלל לא בטוח שהעסקים יאלצו להפסיק או למנן את השימוש בחומרים. כך למשל, המשרד להגנת הסביבה קובע כי ״העסק יבצע בחינה טכנו־כלכלית לגבי אפשרות להחלפה או צמצום השימוש ברעלים, ויכין תוכנית להחלפה או צמצום ברעלים שנמצאה להם חלופה״.
האיום בסגירת בארות מים עם ריכוזים חריגים של PFAS מדרבן את מקורות למצוא פתרונות
״זה דו"ח שצריך להדיר שינה מעיניו של כל מי שעיניו בראשו״, אומרת מירב עבדי, מנהלת רגולציה באדם טבע ודין. ״זה אומר שהכימיקלים האלו נמצאים בכל מקום, והרבה יותר ממה שחשבו במשרדי הבריאות והסביבה. אנחנו שותים את המים האלו, מתרחצים בהם וכנראה אוכלים ירקות שמושקים בהם. בהיתרי רעלים של מפעלים לא היתה כלל התייחסות לחומרים האלה עד היום, ועכשיו מדברים על כל מיני תנאים, לא מידיים. חלקם בבחינה של העסקים עצמם. תוצאות הבחינה יוגשו תוך שנה — שבמהלכה לא יקרה דבר. דבר מזה לא משקף את מידת הדחיפות למציאת פתרון שעולה מתוצאות הדו"ח״.
להפוך רעל למלח
כימיקלי הנצח מגיעים לגופנו באמצעות בליעה. מזון, מים ומוצרים אחרים הם גם נישאים באוויר מזוהם ועלולים לחדור לקנה הנשימה או לחדור דרך העור ולהגיע למחזור הדם שלנו, חלק מהכימיקלים מצויים במוצרים קוסמטיים הנמצאים במגע ישיר עם העור.
כיום מאמצות ממשלות בעולם תקנות להפחתת השימוש בכימיקלי נצח, ובוחנות פתרונות לסילוקם ממאגרי מים, שם הם מצטברים באופן שנחשב למסוכן ביותר, שכן כך הם מגיעים לגוף במהירות. כך עושה גם חברת ״מקורות״ הישראלית, לקראת כניסה של תקנות מי שתייה הקובעות סף PFAS שמעליו ייסגרו בארות שתייה, וייכנס לתוקף ב־2026. החברה מבצעת כיום מספר ניסויים בתחום, ולפני כשבועיים ערכה באוניברסיטת תל אביב את ״אתגר מקורות״ בו פנתה לאקדמיה ולסטארט־אפים, וביקשה להציג פתרונות בתחום. כ־70 פתרונות אפשריים הונחו על שולחנה, ולאחר הליך מיון עלו ארבעה לגמר והחלו בפיילוטים לקראת פיתוח ואימוץ של אחת הטכנולוגיות — הטובה ביותר מביניהן.
הפתרון הראשון הנבחן בימים אלו הוא של מכון ויצמן, המנסה להפוך את החומרים למלח, ואז לאסוף אותו ולסלקו מהמים. הטכניון מפתח שיטה לפירוק התרכובת בתוך המים, וחברת ״אור הפחם״ פיתחה שיטה לייצר פחם פעיל מפסולת אורגנית שאוסף את המטרד ומסלק אותו.
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר: ״בניגוד לנטען המשרד פועל במרץ לטפל בשורש הבעיה: עם דרישת סקר קרקע מכל המפעלים החשודים בזיהום מי תהום, דרישת הכנסת קצפי כיבוי להיתר רעלים, וקביעת תנאים מיוחדים בהיתר לכ־200 מפעלים המחזיקים ב־PFAS (נמצא בשלב הערות הציבור). בימים אלה נמצאות בשלב הכנה תקנות לאיסור שימוש, יצור, יבוא, ויצוא של שלוש תרכובות PFAS. התנאים שפרסמנו מיישמים בדיוק את הדרישות המתקדמות של האיחוד האירופי".
