הרכישה שהסתבכה: תיאום המחירים, המשקיע שנעלם - והקשר לשר גולדקנופף
הרכישה שהסתבכה: תיאום המחירים, המשקיע שנעלם - והקשר לשר גולדקנופף
קבוצה של אנשי עסקים חרדים רקמה עסקה סודית להטיית מכרז של הסוכנות היהודית לרכישת שטח בירושלים. בית המשפט פסק כי המעורבים הונו את אנשי הסוכנות והם הורשעו. עכשיו מתברר כי מי שרכשה לבסוף חלק מהנכס נשוא המכרז הלא־חוקי היא לא אחרת מאשר רשת גני הילדים של השר יצחק גולדקנופף, שנחלצה לעזרה כשהמימון אזל
בשנת 2010 שופטת בית משפט המחוזי בתל אביב מיכל אגמון גונן נדהמה כשדנה בבקשה לביטול פסק בוררות של בד"צ הרב קרליץ בבני ברק. התברר לה שקבוצה של אנשי עסקים חרדים תיאמה מחירים במכרז לרכישת נכס של חברה־בת של הסוכנות היהודית תמורת 1.15 מיליון דולר, עבירה פלילית חמורה מצד המעורבים.
הקבוצה שמרה על הצעות מחיר נמוכות במכרז לא רק כדי להקטין את עלות הרכישה, אלא גם מתוך גישה עוינת לאנשי הסוכנות היהודית, שתוארו על ידי אחד המעורבים המרכזיים בפרשה כ"ציונים אוכלי נבלות וטרפות". השופטת אגמון גונן העבירה את התיק לגורמי אכיפת החוק, מה שהוביל לפתיחת חקירה והגשת שורה של כתבי אישום שהסתיימו בהרשעות פליליות.
ספק אם היה טעם לחזור לפרשה הזו לולא העובדה שאחד המשקיעים ברכישה, חיים מאיר ארנסטר, לא החזיק בידו את הסכום הדרוש לביצוע העסקה. הוא הצליח לבסוף לגייס את הכסף רק בסיועה של רשת גני הילדים בית יעקב, שנוהלה באותה עת על ידי שר השיכון יצחק גולדקנופף.
בחקירה המשטרתית, גולדקנופף הוזכר כמי שנחלץ לעזרת הזוכים במכרז וכמי שבקביעות עשה עסקים עם אחד המעורבים המרכזיים בפרשה. כך, למשל, העיד אחד המורשעים, אברהם אביש צינוירט, במשטרה: "את הערבויות שם ארנסטר והתשלום שם חצי ארנסטר ואת החצי השני גני ילדים בית יעקב שגולדקנופף הוא המנהל שם" (בפועל היה מדובר בחלק קטן בהרבה — ש"א)
חוקר: מי זה גולדקנופף?
"הוא מההנהלה של גני ילדים מעונות בית יעקב, יצחק גולדקנופף".
מי פנה לגולדקנופף?
"אני פניתי לגולדקנופף מפני שארנסטר פנה אליי...שהוא הולך להפסיד המון כסף אם הוא לא יצליח להכניס שותף. דיברתי עם גולדקנופף ושאלתי אם הוא מסכים להיכנס כשותף".
למה עשית את זה?
"כדי לעזור לארנסטר".
בעדות אחרת סיפר צינוירט: "גולדקנופף גר על־ידי ושאל אותי אם אני יודע מי זכה במכרז, הוא שמע כנראה שיש קשר לשם שלי והוא רוצה שם חלק, אמרתי לארנסטר, שלא היה לו כסף, הנה גולדקנופף רוצה לתת כסף".
כאמור, קשה לדעת מה גולדקנופף ידע. אולם, הגורם שהכין את החוזה להסוואת העסקה הלא חוקית, עו"ד חיים נובוגרוצקי, סיפר במהלך המשפט כי ייצג את רשת גני הילדים בית יעקב של השר גולדקנופף במשך 40 שנה. גולדקנופף גם ביקש ממנו לטפל עבורו ברכישת החלק שלו בעסקה. כך סיפר במהלך עדותו בבית המשפט: "אני ערכתי את ההסכם בינו (יצחק גולדקנופף — ש"א) לבין ארנסטר. הכנסתי את גני הילדים בתור רוכשים, כחלק מקבוצת רכישה, כאילו הם ביחד עם ארנסטר קונים, כדי שלא ישלמו פעמיים מס רכישה".
יודגש, גולדקנופף לא נחקר ולא מסר עדות במשטרה בקשר לעסקה הלא חוקית, היות שהצטרף לרכישה רק לאחר שפורסם שם הזוכה במכרז ולאחר שפרטי העסקה הפסולה נחתמו בין הצדדים. האם גולדקנופף ידע על פרטיה? הוא מכחיש ונכון להיום לא ניתן לדעת.
נחזור להתחלה: במאי 2007 חברה־בת של הסוכנות היהודית פרסמה מכרז לרכישת מבנה המשתרע על 6,000 מ"ר ברחוב תחכמוני 24 בירושלים. למכרז ניגשו עשרה מתמודדים. בשלבי ההתמחרות החברה זימנה את ארבעת המתמודדים שהציעו את ההצעות הגבוהות ביותר לשיפור הצעתם במכרז. התקיימה ישיבה במשרדי החברה שבה נערך משא ומתן בין המתמודדים. אחד מהם הוא אברהם אביש צינוירט שהוזכר קודם כאחד המורשעים בפרשה.
צינוירט הוא בכיר במשחטת גלאט עוף למהדרין בע"מ, המעסיקה כ־500 עובדים ומגלגלת מחזור של 300 מיליון שקל בשנה. במסגרת החקירה המשטרתית, צינוירט העיד כי אדם בשם פסח אייזנבך, פושט רגל שלא עמד בקריטריונים של המכרז, ביקש שיגיש עבורו, אך לא בשמו, מועמדות במכרז, ובתמורה יקבל תשלום על סך 50 אלף דולר. צינוירט נעתר להצעה.
בהמשך, שעה לפני תחילת הליך ההתמחרות במכרז, אהרן אייזנברג, המנהל הרוחני של ישיבת תולדות אהרן הקיצונית, ועמו איש עסקים נוסף, פנו לצינוירט והציעו לו לפרוש מהמכרז תמורת 300 אלף דולר. לאחר שצינוירט התייעץ עם שותפו, חזר לאייזנברג והציע הצעה נגדית: הוא זה שישלם 1.15 מיליון דולר בתמורה לאי־תחרות במכרז. כלומר, צינוירט התחייב לשלם את הסכום לקבוצת אייזנברג בתמורה לכך שלא ישפרו את הצעותיהם במכרז. צינוירט הגיע להסכמה הזו לאחר התייעצות עם אייזנבך, שיזם את הצעת הקבוצה אותה ייצג (אייזנבך זוכה בבית המשפט לבסוף, מחמת הספק).
במקביל לשיחות בין השניים, הם פנו לעורך דין שיעלה את פרטי ההסכם על הכתב. אף שמדובר בעבירה פלילית של הסדר כובל בנסיבות מחמירות שעונשה עד ארבע שנות מאסר, פרטי ההסכם עוגנו בחוזה שערך עו"ד נובוגרוצקי. כדי להסוות את דבר העבירה, השניים הוצגו בחוזה כשותפים שהגישו הצעה משותפת, שבה צינוירט קונה את פרישתו של אייזנברג.
לא זו אף זו, במסגרת המו"מ בין השניים, מתברר כי אייזנברג התרברב מול צינוירט כי ביכולתו להשפיע על שתי ההצעות של שאר המועמדים במכרז, כלומר, אם צינוירט יחתום על ההסכם, הוא יישאר המועמד בעל ההצעה הגבוהה ביותר שתעניק לו את הזכייה במכרז.
וכך היה: ההצעה של צינוירט זכתה במכרז, אולם לא במחיר שרצה. הוא התחייב לשלם לסוכנות היהודית 8,518,000 דולר עבור השטח, סכום הגבוה בחצי מיליון דולר מההצעה המקורית שהגיש. כזכור, צינוירט בכלל היה ה"פרונט", והגיש את ההצעה בשם פושט הרגל אייזנבך.
בשיחות בין השניים, אייזנבך סיפר כי מאחוריו עומד משקיע אלמוני שאמור להשתתף במימון הרכישה. אלא שלאחר הזכייה במכרז, אותו משקיע נעלם - ככל שהיה בכלל משקיע כזה - והשניים נאלצו לאתר משקיע חדש. זה היה השלב שבו נכנס בנעליו של אותו משקיע חיים מאיר ארנסטר. בהמשך הוא צירף לעסקה את רשת גני הילדים של גולדקנופף.
אבל התסבוכת לא מסתיימת כאן. ארנסטר הצטרף לעסקה לרכישת הקרקע, אך לא לעסקה הצדדית והלא חוקית של תיאום ההצעות במכרז והתשלום של 1.15 מיליון דולר. צינוירט סירב לשאת לבדו בתשלום, מה שהוביל את אייזנברג לתבוע את צינוירט בבית דין צדק של הרב קרליץ, הבד"צ החשוב ביותר של בני ברק.
בד"צ אינו בעל סמכות שפיטה מטעם המדינה, אך מכיוון שתפקד כבורר בין הצדדים מכוח הסכמתם, לפסק הדין שלו יש תוקף מחייב. לאחר שהוצגו פרטי ההסכם, צינוירט חויב על ידי בד"צ לשלם לאייזנברג את מלוא הסכום, 1.15 מיליון דולר. וכל פרטי העסקה האפלה לא היו רואים אור אילולא צינוירט סירב לשלם את הכסף, וב־2009 החליט לפנות לבית הדין המחוזי בתל אביב בבקשה לביטול פסק הבוררות של בד"צ.
בפסק דין שניתן במסגרת הפרשה כתבה השופטת אגמון גונן: "הגשת סיכומי הצדדים בבוררות שבהם מבהירים שני הצדדים כי מדובר בהסכם בלתי חוקי, שמטרתו להונות את הסוכנות היהודית, לבית המשפט מהווה עזות מצח". אגמון־גונן אכן ביטלה את פסק הבוררות אבל גם הורתה להעביר את כל החומר הפלילי ליועץ המשפטי לממשלה ולממונה על הגבלים עסקיים כדי שישקלו העמדה לדין.
אגמון גונן קבעה ש"העובדה שעל פי ההסכם התחייב המשיב לפרוש מהמכרז בתמורה לתשלום כספי, תוך הונאת שלטונות המס, היתה מוסכמת בין הצדדים להליך, והוצגה במפורש לפני הבוררים. הצדדים אף הבהירו לבוררים כי אי־חוקיות ופליליות ההסכם כה חמורות, עד כי אין אפשרות לדווח על העסקה העומדת מאחוריו לשלטונות המס. אין צורך להכביר מילים על היותו של הסכם להונות את הסוכנות היהודית במכרז, הסכם בלתי חוקי. מדובר בהסדר כובל המהווה עבירה פלילית על פי חוק ההגבלים העסקיים וייתכן שגם עבירה על חוקי המס".
גם הבורר הרב יעקב פרבשטיין הבהיר בדיונים בבד”צ קרליץ שהבין בדיוק את חומרת העבירה: "זה פלילי להביא דבר כזה לבית משפט".
אפילו אחד המעורבים בפרשה הצביע על בעיית חוקיות העסקה בדיונים בבד"צ: "כיוון שעורך הדין אמר שלא יפה שיהיה הסכם על משהו שחור, יעשה מתוחכם יותר ויגיד שכל הגישה היתה במשותף (כלומר שהגישו הצעה במשותף — ש"א) ואנו פורשים מהשיתוף, וזה התמורה, ההסכם הופקד בנאמנות בעורך דין".
ניתן גם למצוא חיזוק לכך בפנייה לבית הדין מטעם אייזנברג: "סוד גלוי הוא, כי כל מי שמבצע עסקה אשר חוקיותה מוטלת בספק, משתדל להימנע מכל אפשרות של חשיפה לשלטון החוק, ומהטעם הפשוט הזה אף עסקה זו של תיאום מכרז אשר הינה עבירה פלילית ובפרט בנסיבות הקיימות, וד"ל, הוסתרה מכל הגורמים החוקיים, וזאת בצורה של הסכם חשאי המופקד בנאמנות, כשאין לאף אחד מהצדדים העתק ממנו".
אולי השתלם לצינוירט לגשת לבית המשפט ולחשוף את פרטי הפרשה. בפסק הדין שניתן בעניינו, נגזרו עליו 9 חודשי עבודות שירות אך הוא מצא עצמו פטור מהתשלום של 1.15 מיליון דולר שחויב בהם לי ההסכם הלא חוקי. שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב דוד רוזן, שדן בחלק מהתיקים בפרשה, כתב ש"התשתית העובדתית שנסקרה מלמדת על הסכמת הצדדים כי ההסכם הינו הסכם שקרי, שבא להסתיר ההסכמות הנכוחות בין הצדדים".
בסופו של דבר לא נפתחו גנים או מעונות של רשת בית יעקב על השטח. בימים אלה היזם ארנסטר, יחד עם חברת הבנייה קרית הרמ"א, בונים במקומם פרויקט ענק שתוכנן על ידי האדריכל דוד ברין, ויכלול ארבעה מבנים בשטח של 15 אלף מ"ר ו־5,000 מ”ר שטחי עזר. חלק מהפרויקט אוכלס וחלק אחר נמצא בבנייה.
רשת בית יעקב טוענת שרכשה בעלות בשטח כדי להפעיל שם גנים ומעונות יום, אולם אין מחלוקת שמצאה עצמה בסופו של דבר כשותפה לעסקת נדל"ן כדאית. למרות הקמתו של גן ילדים בשטח, הרשת יצאה מהפרויקט בשנת 2020, ובימים אלו מתנהלת בוררות בשאלה כמה משמעותי יהיה הרווח שלה.
צינוירט ואייזנברג, שני השותפים המרכזיים לעסקה הלא חוקית, הורשעו במסגרת הסדר טיעון בעבירה של צד להסדר כובל בנסיבות מחמירות. שניהם נידונו ל־9 חודשי עבודות שירות וקנסות. צינוירט הורשע גם בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. עו"ד נובוגרוצקי הורשע בסיוע לעבירת צד להסדר כובל בנסיבות מחמירות ונידון ל־3 חודשי מאסר בפועל וקנס. אייזנבך זוכה מחמת הספק.
מלשכת גולדקנופף נמסר בתגובה: "רשת בית יעקב רכשה חלק במתחם לשם הקמת גני ילדים ומעונות באזור שבו אין גני ילדים ומעונות לאוכלוסייה החרדית. בית יעקב לא התמודדה במכרז ולא היתה חלק ממנו וממילא לא היתה צד לפרשה שבמסגרתה הואשמו גורמים שהשתתפו בו. איש מרשת הגנים של בית יעקב לא זומן ולא נחקר במסגרת הפרשה שכן היה ברור לרשויות שהיא לא היתה חלק מהמכרז. עם כניסת הבנק המלוה של הפרויקט במתחם ולבקשתו, רשת בית יעקב הסכימה למחיקת הערת האזהרה תמורת בטוחות".
