העליון לא התערב: כיל תשלם 115 מיליון שקל על הזיהום בנחל אשלים
העליון לא התערב: כיל תשלם 115 מיליון שקל על הזיהום בנחל אשלים
בית המשפט הותיר על כנו את הסכם הגישור המחייב את רותם אמפרט נגב וכימיקלים לישראל לשלם עבור שיקום נחל אשלים וסביבותיו, בעקבות אירוע הזיהום החמור בנחל בשנת 2017. בכך, דחה ביהמ"ש את טענות העותרים שערערו על ההסכם בשל התעלמותו מאחריות נושאי המשרה
בית המשפט הותיר על כנו את הסכם הגישור המחייב את חברת רותם אמפרט נגב בע"מ וחברת כימיקלים לישראל בע"מ לשלם סכום כולל של 115 מיליון שקל עבור שיקום נחל אשלים וסביבותיו, לצד פיצוי בגין הנזק האקולוגי והוצאות משפט, בעקבות אירוע הזיהום החמור בנחל אשלים בשנת 2017. בכך, דחה בית המשפט את טענות העותרים שביקשו לערער על הסכם הגישור בשל התעלמותו מאחריותם של נושאי המשרה בכיל לאחד האסונות האקולוגיים הגדולים ביותר שהתרחשו בישראל, אך השופטים דפנה ברק ארז, חאלד כבוב ועופר גרוסקופף הבהירו: ״ניתן להבין את חששותיהם של המערערים״.
השופטים אף מתחו ביקורת על המשטרה הירוקה של המשרד להגנת הסביבה, שלא השלימה עד היום את חקירת האסון - גם כשבע שנים לאחר התרחשותו. ללא השלמת החקירה, לא יכולה להתברר באופן מלא אחריותם של נושאי המשרה בחברה.
בחודש מאי אשתקד אישר בית הדין המחוזי בבאר שבע את הסדר הפשרה מול רותם אמפרט (כיל אמפרט) בשם המשרד להגנת הסביבה, רשות הטבע והגנים וקבוצות תובעים פרטיות, למרות התנגדותם של חלק מהתובעים להסכם בשל אי התייחסות לאחריות אישית של נושאי משרה בכיל לאסון הסביבתי, שעה שהחברה נהנתה ממשאבי הטבע הציבוריים והותירה בשטח נזק חסר תקדים. בעקבות התעלמות ההסדר מאחריות בעלי התפקידים הבכירים לכשלים שהובילו לאסון, הגישו חבר הכנסת לשעבר מיקי רוזנטל וארגון ״לובי 99״ ערעור לבית המשפט.
העותרים טענו לחסרים מרכזיים בהסדר הפשרה. כך למשל, החבות הכספית הוטלה על החברה אך בהתעלם מנושאי המשרה, אשר לטענת העותרים ידעו על הליקויים שהובילו בסופו של דבר לנזק ולא נקטו אמצעים סבירים למניעתו. לשיטתם של המערערים, יש להטיל אחריות אישית על נושאי משרה כדי להגשים את תכליותיהם של חוק תובענות ייצוגיות ודיני החקיקה הסביבתית, ובהם – הכרה באחריות אישית לנזקים סביבתיים והכוונת התנהגויות. שנית, נטען כי הסדר הפשרה כולל אמנם פיצוי ביחס לנזק שנגרם ולעלויות שיקום הנחל, אך אינו מטיל חובות מפורשות בנוגע להתנהלותן של רותם וכיל בעתיד. עוד נטען כי הנזק הוערך על-ידי רט"ג בסך של כ-400 מיליון שקל – סכום גבוה משמעותית מהסיכום בהסדר הגישור.
בית המשפט החליט כי אין מקום להתערב בפסק דינו של המחוזי וקבע כי מדובר בהסדר המבטיח תשלום של פיצוי משמעותי, אשר הוא כשלעצמו מהווה דרך להכוונת התנהגות ומקיים את העיקרון של המזהם - משלם, תוך יצירת הרתעה מפני הישנות של מקרים דומים בעתיד. באשר לאי-הטלת חיובים אישיים על נושאי משרה צוין כי קיימים לכאורה מישורים אחרים של הדין שמתאימים יותר לקידום התכליות שעניינן אחריות אישית של נושאי משרה, ובהם המשפט הפלילי והמשפט התאגידי.
בית המשפט הדגיש כי דחיית הערעור אינה שוללת את האפשרות שבמקרים מתאימים יוטלו חיובים אישיים כלפי נושאי משרה שהיו אחראיים לאסונות סביבתיים גם במישור האזרחי, וכי חשוב שתשלום של פיצוי בהסדר פשרה לא ישמש ׳מחיר׳ שמחליף את המשך אכיפת הדין. ״הפיצוי חשוב, אך לא פחות חשובה היא המניעה מראש של אסונות מסוג זה״ הוסיפו. למרות שהערעור נדחה במלואו, השופטים העירו כי ״ניתן להבין את חששות המעררים, לפחות באופן חלקי. הסתמכות על קיומו של הערוץ הפלילי היא בעלת משמעות כאשר החקירה הפלילית מתנהלת באופן אפקטיבי ובקצב משביע רצון״. הסיבה לכך היא גרירת רגליים משמעותית של המדינה בחקירת האסון, שלמעשה לא הסתיימה עד היום. אי השלמת החקירה 7 שנים לאחר התרחשות האירוע, הובילה גם לכך שהמתנגדים לא יכלו להצביע באופן קונקרטי על אחריותם של נושאי משרה מסוימים בשל היעדר מידע. ״חלוף הזמן אינו מיטיב עם הגשמת תכליותיו של ההליך הפלילי, ובכלל זה מתן ממשות לעיקרון של אחריות אישית״, כתבו השופטים.
ב-30 ביוני 2017, בעקבות קריסה של דופן בבריכת פוספוגבס שבחזקת חברת רותם אמפרט, החלה גלישה מסיבית של 100-250 אלף קוב נוזלים חומציים מהבריכה לנחל אשלים ולסביבה למשך כ-48 שעות ולאורך יותר מ-20 ק"מ, תוך גרימת נזק אקולוגי ונזק לחי ולצומח בנחל אשלים וסביבתו.
הנחל הוצף לכל אורכו בנוזלים חומציים, אשר הובילו לפגיעה אקולוגית קיצונית, להרג רב בחי ובצומח, פגע בזמינות המזון לבעלי-החיים לאורך הזמן ולפגיעה חמורה בתפקוד האקולוגי של הנחל. מלבד הנזק המיידי והחמור לטבע והפגיעה בצומח ובחי, נגרם נזק לטווח הארוך באופן שיכולת ההישרדות והרביה של מיני צמחים ואוכלוסיית בעלי חיים בנחל נפגעה קשות. הקרקע לאורך מקטעי הנחל השונים זוהמה באופן נרחב ואף מעבר לגדותיו, באופן אשר חייב את סגירת האזור לכניסת מטיילים, והוא נותר סגור עד ליוני 2020. חלק ניכר מהנזק לא שוקם עד היום.
