דעהכל המשק צריך לעצור, עכשיו. אין שביתה מוצדקת יותר
דעה
כל המשק צריך לעצור, עכשיו. אין שביתה מוצדקת יותר
יו"ר ההסתדרות צריך להשבית את המשק, וכמוהו כל ראשי המגזר העסקי. זכות השביתה מבוססת על ערך של סולידריות חברתית, ואין מקרה מובהק יותר של סולידריות כזו מאשר המאבק לשחרור החטופים
"אתמול בערב", אומרת ניבה ונקרט, אימו של החטוף עומר ונקרט, "הרגשנו ... בעצם אני לא אצליח לתאר לעולם מה הרגשנו. השמועות על החטופים שנרצחו החלו, וזה מעורר פחד וחרדה ועצב בתמהיל בלתי אפשרי. ומתקשרים לקצין והוא אומר שזה בבדיקה, ואם זה בבדיקה אז כנראה שזה נכון, ומתחילות ספקולציות והטלטלה הנפשית היא אדירה". את הדרמה הזאת מתארת ונקרט בקול יציב, כמעט קפוא, שיכול להיות רק לאמא לביאה המנהלת כבר 11 חודשים מאבק אדיר להחזרת בנה עומר בחיים.
"אנחנו כל הזמן שומעים מה לא. מה לא ניתן, מאיפה לא נזוז, אבל אנחנו לא שומעים על פתרון איך מחזירים את הילדים בחיים. בואו תנו לנו דירקטיבה. עד מתי נילחם בעזה? חוץ מהצהרה חלולה שזו מטרת המלחמה, לא רואים מעשים", אומרת ונקרט. וכשהיא מדברת על לעשות, היא לא מתכוונת רק למהלכים שמובילות המשפחות: "המאבק הוא לא של משפחות החטופים. המאבק הוא של עם ישראל על הערכים שלו. על זה שלא מפקירים פצועים בשטח. המאבק הוא על זה שאנחנו רוצים להמשיך להיות עם חפץ חיים, עם ערבות הדדית. אלו ערכים שעליהם גידלו אותי ושאני מחנכת לאורם. כל מי שאלו הערכים שלו צריך לקום ולצאת היום החוצה. וזה כולל את ראשי המשק, את יו"ר ההסתדרות. זו השעה ההיסטורית שלהם, ויש להם הרבה כוח ביד. ארגוני העובדים יודעים היטב להשבית משק כשפוגעים להם ב-2,000 שקל בשכר, אז על אירוע כזה משמעותי לא עוצרים את המדינה?".
איפה יו"ר ההסתדרות?
המילים של ונקרט, שאותה ואת שי בעלה אני מכיר משום שאנחנו מתגוררים באותו יישוב, נוגעות בלב. אבל אחרי שהן שוקעות מתעורר הכעס. לאן נעלם ארנון בר דוד יו"ר ההסתדרות? לאן נעלמו ראשי המשק? מנהלי החברות הגדולות? ועדי העובדים הגדולים? איך ייתכן שקולם לא נשמע עד השעות האלו?
בשעות אחר הצהריים הצהיר יו"ר ההסתדרות שהוא מצטרף למאבק ומשבית את המשק. זהו מהלך בכיוון הנכון כמובן, אבל השאלה היא האם זו תהיה השבתת כאילו כפי שהיה לפני שנה, או השבתת אמת שנועדה להפעיל לחץ על הממשלה לקדם עסקת חטופים. אם זו השבתת כאילו והיא תסתיים לאחר מספר שעות או יממה אחת בלבד, הרי שבעצם לא נעשה כאן כמעט שום דבר.
ההשבתה האחרונה של המשק התרחשה בחודש מרץ בשנה שעברה ונמשכה שלוש שעות, בתגובה לניסיון לחבל בשלטון הדמוקרטי בישראל - במהלך שעד היום לא ברור אם נעשה בשיתוף פעולה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. אם מפליגים אל העבר, השביתות הגדולות במשק נבעו מתביעות כלכליות: הסכמי שכר לעובדי המדינה, מאבקים על תוספות יוקר. ניסיונות להפריט את הנמלים ב-2004 הביאו להשבתתם למשך שלושה שבועות וחצי; שביתת הרופאים אי אז בשנות השמונים נמשכה 117 יום, גם היא סביב תנאי שכר. משנת 1967 היו כאן למעלה מ-100 שביתות גדולות, רובן המוחלט בשל דרישות שכר. אבל מאז השביתונת של השנה שעברה, גם אחרי שההפיכה המשטרית חזרה על ספידים, זוועות 7 באוקטובר התרחשו, עשרות אלפי אנשים פונו מבתיהם וראש הממשלה מטרפד כל עסקה לשחרור החטופים – איש לא חשב שהגיע הזמן להשבית את המשק.
מכל ראשי הוועדים הגדולים לא קם ולו אחד שיקדש את ערך הסולידריות ויתאים את עצמו לגודל האירוע. לשם כך לא צריך החלטה מגבוה. ראשי ועדי העובדים בבנקים יכולים למחות ולהוציא את העובדים להפגנות. הסתדרות הרופאים יכולה להעביר את בתי החולים לעבודה במתכונת חירום – מהלך שאין לה בעיה להכריז עליו כשהיא סבורה שתוספות השכר לרופאים אינן מספקות. ראשי האוניברסיטאות, שלא לומר ראשי אגודות הסטודנטים, יכולים להכריז על סירוב לפתוח את שנת הלימודים האקדמית כל עוד הממשלה מדהירה את המדינה לאסון. סוכני הביטוח, שיודעים לצעוק וללחוץ על חברי כנסת כשמזיזים להם את הגבינה תזוזה קטנה, יכולים לזרוק מילה אפקטיבית גם בזמנים האלה. אבל אף אחד מכל אלה, ולא רק הם, אינו מעז להרים ראש ולהתקומם נגד השתיקה המבעיתה המאיימת על חייהם של עוד 101 חטופים בעזה, שמתוכם 66 עדיין בחיים.
החובה עוברת לאזרחים
ייתכן שבצד השני אין כל כוונה לשחרר מישהו מהחטופים, ושהמשא ומתן נידון לכישלון. האינטרסים ברורים, אנחנו לא נאיבים. אבל – וזה אבל גדול - החובה המוסרית, הערכית, של הממשלה היא לעשות הכל כדי להשיב את החטופים הביתה. אלא שלפי התנהלותה, והדברים שמשמיעים שריה הבכירים נגד עסקה, והרגליים שהם שמים לה בפועל – וכמובן לפי עדותם של כל הגורמים שמנהלים את המשא והמתן - הממשלה אינה עומדת בחובה שלה כלפי אזרחיה.
לכן החובה עוברת אלינו, האזרחים. וכל מי שמנהל היום חברה, ארגון עובדים או גוף כלכלי אחר צריך לשאול את עצמו האם עשה הכל כדי לשחרר את הילדים, הנשים, המבוגרים והצעירים, החיילים והאזרחים, שנמצאים בשבי בעזה אחרי שכבר הופקרו על ידינו. כל אחד ואחד מאיתנו יידרש לשאול את עצמו איפה הוא היה ב-1 בספטמבר, כשעוד שישה חטופים שיכלו להמשיך לחיות חזרו כגופות, והערכים שעליהם התחנכנו כולנו נקברו תחת ההריסות שמותירה ממשלת נתניהו.
הבוקר שלחתי את ילדיי לבית הספר לשנת לימודים חדשה. אני לא מוכן שהמורשת שעליה הם יגדלו תהיה כזו של מדינה שנטשה את אזרחיה. היא צריכה להיות מורשת של אזרחים - מהאיש הקטן עד מנהלי החברות הגדולות וראשי ההסתדרות והמשק - שהחליטו לעשות מעשה ולפעול לפי הערכים הבסיסיים שהדביקו בינינו עד היום. אסור לנו לנרמל את השיגעון, גם אם ממשלה לא נורמלית החליטה לנטוש.
