פרשנותבג"ץ יכריע האם נתניהו ייהנה מחוק חילוץ אישי
פרשנות
בג"ץ יכריע האם נתניהו ייהנה מחוק חילוץ אישי
הדיון שיתקיים היום בהרכב מורחב בבג"ץ יוגבל רק לשאלת מועד כניסת חוק הנבצרות לתוקף – כלומר האם נתניהו יזכה ליהנות מתחולתו? היועמ"שית מזהירה שחוק יסוד אינו יכול לשמש מעין "משאב פרטי". קווי הדמיון הרבים מדי לחוק דרעי יחזירו לתמונה את "ההשתק השיפוטי" וצפויים להקשות מאוד על קבלת עמדת נתניהו
1. חוק היסוד שיידון היום בפני 11 שופט בג"ץ בראשות הנשיאה אסתר חיות מבצר את ראש הממשלה בנימין נתניהו מפני היועצת המשפטית לממשלה. החוק ייכנס להיסטוריה כמבצע חילוץ חוקתי זריז שנועד להציל את ראש ממשלתנו מפני איום הכרזת הנבצרות בידי "השטן הגדול", היועצת גלי בהרב־מיארה. בימים כתיקונם, שכבר שכחנו איך הם נראים, יכול להיות היגיון בחוק כזה שקובע למעשה שני עקרונות. ראשית, את זהות הגוף המוסמך להכריז על נבצרות – פוליטיקאים ולא יועץ משפטי. שנית, הוא מצמצם את עילת הנבצרות לקשיים פיזיים־בריאותיים שבהם ילקה ראש הממשלה ולא, למשל, לניגוד עניינים פלילי.
נדמה ששופטי בג"ץ מכירים בלגיטימיות של המחלוקת הזו, ולכן הגבילו את הדיון שיתקיים היום רק לשאלת מועד כניסת החוק לתוקף. הם לא ידונו בתוכנו, אלא רק בשאלה האם נתניהו יזכה ליהנות מתחולתו. ובעיקר, הם ידונו בניגוד העניינים הבוטה שבו מחוקק לעצמו נתניהו כביש עוקף להתחייבות שנתן בזמנו בבג"ץ המפורסם, שהכשיר את מועמדותו כנאשם בפלילים – לא לעסוק בעניינים שנוגעים בו ובמשפטו. נתניהו, כהרגלו אכל בהנאה את הגזר (הכשרת המועמדות) ונפטר חיש קל מהמקל (הסדר ניגוד העניינים). וכדי להימלט מעונשו של המקל שעלול היה לרדוף אותו – הכרזת נבצרות עקב ניגוד העניינים – הוא שבר אותו וחוקק את חוק היסוד שבו הפקיע לעצמו ולחבר שריו את הסמכות הדרמטית הזו.
2. "חוק יסוד אינו יכול לשמש מעין משאב פרטי המסלק מן הדרך בעיות פרסונליות מתחום טוהר המידות והדין הפלילי", כותבים באי כוח היועצת, מנהל מחלקת הבג"צים ענר הלמן ועו"ד רן רוזנברג, בתשובתם לעתירות. ותשובה זו נאמנה לשני דפוסי פעילותה של בהרב־מיארה אל מול הרפורמה המשפטית או ההפיכה המשטרית.
ראשית, היועצת לא ממצמצת ואוחזת בשור בקרניו. לא מסתתרת מאחורי ניסוחים ניטראליים, שעברו את מרככי הכביסה המשפטיים. היא מטיחה את האמת בפנים, והיום זה בפנים של 11 שופטי ההרכב. "משאב פרטי", "טוהר מידות", "הדין הפלילי". כל החבילה מזוקקת במשפט הזה – נתניהו משתמש לרעה בסמכות המכוננת של הכנסת לצרכיו הפרטיים כדי למלטו מהסדר ניגוד העניינים ובהמשך ממשפטו הפלילי.
שנית, היועצת מתייצבת, שוב, בצד של העותרים. הפעם אלה הם התנועה למען איכות השלטון ומפלגת ישראל ביתנו וח"כ עודד פורר. יאיר לפיד ויש עתיד עתרו לכינוסה של הוועדה לבחירת שופטים, ואביגדור ליברמן בחר את חזית הנבצרות. בהרב־מיארה עוטה כאן שוב את גלימת היועץ המשפטי נגד הממשלה. כמו בעתירות בעניין הסבירות, חוק דרעי, נגד פיטורי יו"ר הדואר מישאל וקנין, נגד "חוק טבריה" להכשרת התמודדות בועז יוסף ובעתירות לכינוסה של הוועדה לבחירת שופטים. כמובן שזו לא הרשימה המלאה. הבור הזה ימשיך להתמלא בהחלטות וחקיקות. הממשלה מזמן הפסיקה להתייחס לעמדות של היועצת ביחס ליוזמותיה, והיא מצדה זנחה את האופציה להלבין אותן ולהגן עליהן. ושתי שאלות גדולות ממתינות, לפיכך, לתשובה. האם בהרב־מיארה תהיה האחרונה לשושלת היועצים המשפטיים העצמאיים (במידה, לא צריך להגזים לגמרי), ואם כן מתי תיגדע השושלת הזו – שבועות? חודשים? ואולי רשת הביטחון שמתחה תחתיה המחאה תגן על היועצת לטווח ארוך יותר.
3. חוק נבצרות נתניהו, כמו חוק דרעי שנועד להשיבו לממשלה עם תיקים פליליים שרבים אפילו ממספר תיקיו המיניסטריאליים (3 נגד 2) – הם חוקים פרסונליים בעליל. הנשיאה חיות קבעה לגבי חוק דרעי: "קשה שלא לראות בתיקון מס' 11 לחוק היסוד שיא, או נכון יותר נקודת שפל, של אותה תופעה מדאיגה לפיה חברי הכנסת מנצלים את הקלות שבה ניתן לתקן את חוקי היסוד לצרכים פוליטיים נקודתיים. בכך הם גורמים לשחיקה ולזילות מסוכנת במעמדם של חוקי היסוד שנועדו להיות פרקים מפוארים במפעל החוקה הישראלית".
במקרה ההוא נפסל דרעי כאשר חלק מהשופטים גייסו, כעילת פסילה, את עילת "ההשתק השיפוטי". זאת, במקומה או לצדה של עילת הסבירות שכבר גססה והורדמה בוועדת חוקה. "ההשתק" ידבר גם בבג"ץ של היום. "תיקון של חוק יסוד לשם התנערות, ולו חלקית, מחוות דעת למניעת ניגוד העניינים בעניינו של ראש הממשלה, כמו גם מהתחייבות מפורשת שניתנה בשעתו על ידי ראש הממשלה לבית המשפט הנכבד – התחייבות שכבר נקבע על ידי בית המשפט הנכבד שיוצרת כלפיו 'מעין השתק שיפוטי' – טומן בחובו פגם חוקתי חמור", מציינת היועמ"שית.
לטענת בהרב־מיארה חוק הנבצרות אינו רק דוגמה לשימוש לרעה בסמכות המכוננת אלא "מקרה קיצון" לשימוש לרעה שכזה. חוק שנועד לשחרר את נתניהו מניגוד העניינים (כלומר, מהסנקציה על ניגוד העניינים) כדי לאפשר לו לעסוק במניע הפרסונלי – הימלטות ממשפטו הפלילי באינספור דרכים. להלן, רשימה חלקית: חוק צרפתי, ביטול עבירת הפרת האמונים, מינוי שופטים, פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה ומינוי תובע כללי שימשוך את משפטו, חיסול ביקורת בג"ץ והייעוץ המשפטי.
4. נתניהו לא שותף כמובן לתחזיות השחורות של העותרים והיועצת המשפטית לממשלה. להיפך, מיד כשעבר החוק מיהר להודיע שידיו אינן כבולות עוד, ובכך ביקש להרגיע – הנה אני כאן כדי להושיע את עם ישראל מידי שני הרפורמטורים יריב לוין ושמחה רוטמן. בהיעדר חרב הנבצרות שמתנופפת מעל ראשו הוא פנוי שוב לעמדה שכה אהובה עליו – לנהל על־מלא את העניינים ואת המיניסטרים הפרועים שהפקיד על חיינו.
מבחינה משפטית, עמדתו נחרצת לא פחות מזו של בהרב־מיארה. ראשית, היא מהדהדת את הטענה שהושמעה בעוצמה בדיון בעילת הסבירות – נגד סמכות בג"ץ להתערב בחוק יסוד. "עצם הכניסה לדיון משפטי אם חוק יסוד מסוים ראוי או בלתי ראוי, הריהו חילול סמכותה המכוננת של הכנסת, עקרון ריבונות העם ועקרון שלטון החוק", כותב בא־כוחו של נתניהו עו"ד מיכאל ראבילו. לגופו של עניין טוען נתניהו שגם ההסדר הקודם בחוק, שפורש למצבי בריאות פיזית או מנטלית, לא איפשר את הוצאתו לנבצרות וזו גם עמדתה העקבית של היועצת, לפחות עד כה, שניגודי העניינים שלו אינם עולים כדי נבצרות.
נתניהו מזהיר את בג"ץ שהמחלוקת כאן "הינה סוגיה פוליטית מובהקת, סוגיה פוליטית מובהקת שכזו, מטבעה, אינה שפיטה". בנוסף, הוא טוען שהיועמ"שית אינה מוסמכת להכריז על נבצרות כי המחוקק לא הקנה לה את הסמכות הזו.
5. בתגובה פוליטית לשתי עתירות להוצאת נתניהו לנבצרות, חתמו ראשי מפלגות הקואליציה (שר המשפטים יריב לוין חתם בשם הליכוד) על מסמך שבו נכתב: "אין לאף גורם משפטי, כולל לבג"ץ, אפילו שבריר של הסמכה בחוק לפעולה שכזו (הוצאה לנבצרות – מ"ג). רק העם יבחר את ראש הממשלה. ורק העם, באמצעות נציגיו בכנסת, יחליט אם להפסיק את כהונתו". המסמך מחריף את הרטוריקה ומתאר מהלך עתידי כזה של היועצת או בג"ץ כ"אפשרות של הפיכה", "שליחת יד בדמוקרטיה הישראלית" ו"מעשה שדגל שחור מתנוסס מעליו גם כשהוא נעשה בכסות של גלימות המשפט".
המקבץ הזה כבר ממריא לדרגה של איום מרומז, אם לא מפורש: אם בג"ץ יאמץ את עמדת היועצת המשפטית ויסיר מעל נתניהו את תחולתו המיידית של החוק – הוא שולח יד בדמוקרטיה. לשימוש ב"דגל שחור" יש אפילו משמעות מעשית: זו פסיקה שחובה לסרב לה. אין כאן ערפול מכוון בשאלה שנתניהו כה טורח להתחמק ממנה, האם יש לציית לפסקי דין, אלא הצהרה שמשתמעת ממנה החובה שלא לציית. ימים בודדים לאחר ההודעה המאפיוזית הזו הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק פרטית שהבשילה לחוק היסוד הנוכחי.
מוסד הנבצרות נחת בחיינו בשתי הזדמנויות. הראשונה, כאשר ראש הממשלה אריאל שרון לקה בשבץ מוחי והשנייה, כאשר הנשיא משה קצב הואשם באונס. אלה נסיבות אובייקטיביות ומובהקות. ההסדר שנתפר לנתניהו גם צמצם את הנסיבות האובייקטיביות, וגם קבע לגביהן דרישת רוב מסיבי וחריג גם בכנסת וגם בממשלה. "המבצר לא נפל", אמרה בזמנו הנשיאה חיות. "הנבצר לא ייפול" משיב לה היום נתניהו.
