ריאיון
"זה שלא קיבלתי את תפקיד מנכ"ל דלתא היה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים"
עימאד תלחמי מעוספיא, מייסד מרכזי השירות באבקום שמעסיקים 5,000 עובדים, לא חושש שמהפכת ה־AI תכחיד את העסק שלו, מוטרד מכך שהערבים לא שותפים לחגיגת ההייטק, ומאמין שהחברה שהקים צריכה להיות מודל עולמי. "קיבלתי על עצמי שליחות לחבר בין אוכלוסיות"
"יש פחדים שמונעים מאיתנו, הערבים, לחלום בגדול", אומר עימאד תלחמי (62), יזם ערבי נוצרי שמתגורר בכפר הדרוזי עוספיא. אבל הפחדים האלה פסחו על תלחמי. הוא ייסד את חברת מרכזי השירות והתמיכה הטכנית באבקום, שמעסיקה 5,000 עובדים ומעניקה שירות ל־100 חברות, והקים את תקווין (Takwin, "בראשית" בערבית), קרן השקעות בהייטק של יזמים ערבים. "מרכזי השירות והתפעול שלנו נותנים מגוון שלם של שירותים לחברות הגדולות בארץ. החברות מתעסקות בליבת העסק, ואת התפעול והשירות משאירים לנו", הוא אומר.
איך חברה שבה יהודים וערבים עובדים יחד התמודדה עם אירועי 7 באוקטובר ועם המתיחות שיצרו ביחסי יהודים־ערבים?
"עברנו כאן כמה מבחנים. האירועים שהתרחשו אחרי 7 באוקטובר היו חלק מהמבחן אם מה שבניתי מחזיק מים או לא. אני גאה להגיד שלאנשים היה הרבה יותר טוב להיות בעבודה מאשר להישאר בבית. בבית זה לשמוע דברים קשים. כל אחד מחובר לקבוצת ווטסאפ כלשהי שבה עוברים חומרים של הסתה, תעמולה נגד יהודים או נגד ערבים, וזה מכניס אנשים לסטרס. אבל כשאתה בא לעבוד אתה רואה שהמציאות היא כן בסדר, וזה מרגיע. העובדים נטענו בבית בדברים הקשים אבל בעבודה הם נרגעים".
היו יהודים שאמרו אחרי 7 באוקטובר שקשה להם לשמוע ערבית.
"היו אנשים שעבורם לשמוע אללה אכבר, זה כאילו באים להרוג אותך. זה מאוד קשה, אני מבין. אבל בדרך שבניתי את באבקום ובערכים שלה אני חושב שהצלחנו להראות ולהוכיח שעברנו את המבחן. מפעל החיים שלי, שקיבלתי על עצמי כשליחות, הוא לחבר בין אוכלוסיות, לייסד מקום שכולם ירגישו בו שווים. במובן הזה באבקום היא מקום טהור. אין הבדל בין אחד לשני, וזה בעיניי צריך להיות מודל עולמי.
"7 באוקטובר הפך את הכל ליותר קשה, גם לציבור הערבי שפחד ללכת לעבודה, לדבר ערבית בבית קפה. אבל החברה הערבית הוכיחה איפוק ולדעתי המדינה צריכה לחבק אותה על כך. אחד הדברים החכמים שאני שומע ממדינות ערב הוא שהיחסים של היהודים עם החברה הערבית במדינת ישראל הם ההוכחה אם יכול להיות שלום בריא באזור שלנו. זה המודל. הקשר בין ערבים ויהודים בתוך המדינה הוא הסמל של אם אפשר לעשות שלום בין המדינות. אם הקשר בין העמים בריא במדינה - השלום יהיה בריא. אם הוא חולה – השלום יהיה חולה".
מה צריך לשפר בשילוב של האוכלוסייה הערבית בחברה ובכלכלה בישראל?
"לפי נתוני מכון אהרן, שבו אני יו"ר של המרכז הערבי, ההכנסה החודשית הממוצעת לנפש בחברה הערבית היא רק 44% מההכנסה בחברה היהודית. בישראל ההכנסה הממוצעת היא 12,600 שקל, ובחברה הערבית 5,500 שקל. זה נובע מהמצב הפריפריה, אבל חלק מזה קשור לחוסר השוויוניות. רוב האוכלוסייה הערבית מועסקת בעבודות כפיים, ואילו היהודים יותר בתחומי פיננסים והייטק. החברה הערבית נכנסה להייטק אבל היא עדיין רק 3% ממנו, ויש גם חסמים ביזמות הערבית".
"אנחנו לא משתתפים בחגיגה של הייטק, וזה תסכול מאוד גדול"
על אילו חסמים אתה מדבר?
"יש חסמים אובייקטיביים שבהם אני לא מתעסק, כמו העובדה שאנחנו לא בצבא, ב־8200, בתעשייה הביטחונית. בזה אני לא יכול לטפל. אבל יש פחדים שמונעים מאיתנו, הערבים, לחלום בגדול. למשל, בחברה הערבית זה נחשב בושה להיכשל. יש פחד שהממשלה לא תיתן לי להצליח, שלא אשיג מימון. חוץ מזה, יש מחסור בסיפורי הצלחה שהם מידבקים וגם מחסור בנטוורקינג. לכן פתחנו ב־2014 את קרן ההשקעות תקווין שמשקיעה ביזמים ערבים. שותפים איתי בקרן חמי פרס ואראל מרגלית דרך JVP. היום הצטרפו אלינו המנכ"ל איציק פריד שעכשיו הוא שותף, וגם תת אלוף במילואים חסון חסון. תקווין עזרה בבעיות האלה שדיברתי עליהן. הקרן נתנה את המעטפת – אקסלרטור, אינקובטור, בייביסיטינג, חיבורים – כדי לחזק יזמים ערבים בנושאים האלה. הקרן הראשונה סיימה את פרק הזמן שלה ופתחנו את תקווין 2. הקרן נפתחה ממש לפני הרפורמה המשפטית וסגרנו אותה לא מזמן. לצערנו, הרפורמה והמלחמה השפיעו על המשך גיוס הכספים. אבל עדיין תקווין 2 גדולה יותר מתקווין 1".
אתה מרגיש שהחברה הערבית לא שותפה לחגיגת ההייטק בישראל?
"בהחלט. אנחנו לא משתתפים בחגיגה של ההייטק, וזה תסכול גדול מאוד. היום כמעט 30% מהסטודנטים בטכניון הם ערבים, וזו פריצת דרך אדירה. מי שהיה מסיים היה נחטף מיד לעבודה. היינו האחרונים להיכנס להייטק, ועכשיו כשיש פיטורים – עובדים ערבים הם הראשונים להיפלט והבוגרים החדשים לא יודעים למצוא עבודה. נוצר ואקום אף על פי שהיינו בתנופה די טובה. יש ערבים מישראל שהגיעו לתפקידים בכירים מאוד בהייטק האמריקאי. ג'וני סרוג'י, המשנה למנכ"ל אפל, הוא חיפאי. התחיל באינטל, עבר למיקרוסופט ועכשיו הוא מספר 2 באפל. מנהל הפיתוח של פייסבוק הוא שאדי אל קופטי מנצרת. גם בצמרת של אמזון יש בכיר ערבי מישראל. אמזון קנתה את הסטארט־אפ של נאפע אל־בשארה מתרשיחא, ועכשיו הוא סגן נשיא אמזון AWS".
קרן תקווין 1 היתה רווחית?
"השקענו בכמה מיזמים מצליחים, שלושה מהם הצליחו בגדול. חברה אחת של יזמים ממזרח ירושלים בתחום הרכב האוטונומי, חברה של יזמים מהצפון בתחום זיהוי רעידות אדמה בצורה יותר טובה וחברה נוספת של יזמים מהצפון בתחום זיהוי שחיקת צנרת ודליפות במפעלים. בחברות האלה משקיעים גם ארגונים גדולים בעולם. כולם גדלו מתוך קרן תקווין 1 בחיפה. אומנם עדיין אין אקזיטים, אבל השווי שלהן גבוה ואם הן יימכרו, זה יאפשר החזר יפה למשקיעים. נכון שעדיין אין לנו מבחר מספיק של חברות, אבל הפוטנציאל שם. תקווין פתחה קורס ליזמים ערבים באוניברסיטת רייכמן, ועוד קורס לניהול כדי להגדיל גם את כמות המנהלים הערבים בארץ. היום אנחנו פחות מחצי אחוז מהמנהלים בישראל".
"דב לאוטמן היה אב רוחני, בזכותו הקמתי את באבקום והפכתי ליזם"
תלחמי היה בן טיפוחיו של דב לאוטמן, מייסד חברת הטקסטיל דלתא גליל, ושימש משנה למנכ"ל החברה. הוא פרש מדלתא יחד עם לאוטמן לאחר רכישת השליטה על ידי אייזיק דבח ב־2008. את הרעיון להקים מרכזי שירות קיבל מיוסי ורדי, שאותו הכיר באמצעות לאוטמן. "הייתי מעסיק גדול של נשים בדלתא", מספר תלחמי. "דב האמין בי ונתן לי הרבה כוח. הוא היה האב הרוחני שלי. אמר לי: תוכיח את עצמך ואדאג לך, אצלי תהיה שווה בין שווים. למדתי תעשייה וניהול, והוא כל הזמן קידם אותי. התחלתי מניהול המתפרות בצפון, הייתי הערבי היחיד שהתחיל בדלתא והפך למנהל. המשכתי לעלות בפירמידה לאורך 25 שנה, עד שהגעתי להיות משנה למנכ"ל. בגיל 49, לאחר שנכנסו בעלים חדשים, פרשתי מדלתא יחד עם דב".
קראת ללאוטמן אב רוחני. למה?
"הוא גידל אותי בדלתא, ובזכותו התחלתי גם את הפרק שלי כיזם. כשפרשנו מדלתא, אמרתי לו שאני חושב לקחת חופש חודשיים־שלושה ולנסוע קצת עם אשתי והילדים. דב אמר: מה פתאום, מחר בבוקר נשב על רשימה של האנשים שאתה פוגש. הוא הכיר לי את יוסי ורדי, אנשים מאי.די.בי כולל עמי הראל, את אלי הורביץ יו"ר טבע, את דן פרופר מאסם. חיבר אותי לכל הרשת החברתית והעסקית שלו, וכל אחד מהם חיבר אותי לעוד שניים־שלושה אנשים. צריך מישהו גדול כזה שיאהב אותך ויאמין בך. בזכות האהבה והאמונה שלו התפתחתי והגעתי לאן שהגעתי. מדב למדתי להיות איש חזון וגם עם רגליים על הקרקע כדי לגרום לדברים לקרות. בימים האחרונים לחייו, הבן שלו נעם התקשר אליי ונסעתי אליו. הוא כבר לא היה יכול לדבר, אבל דיברתי איתו כאילו הוא שומע. אמרתי לו: תודה בשם כל החברה הערבית על מה שעשית".
כיום משפחת לאוטמן מחזיקה ב־10% מבאבקום, מטריקס מחזיקה ב־50.1%, תלחמי ב־34%, וביתר מחזיקים המנכ"ל ויועץ נוסף של החברה. תלחמי מספר שהחברה הוקמה בינואר 2009 עם מרכז שירות (call center) אחד קטן עבור חברת סלקום.
מה היה הקושי להתחיל את באבקום?
"עמוס שפירא ועמי הראל, המנכ"ל והיו"ר של סלקום, התלבטו אם להפקיד בידיים שלנו את הנכס הכי משמעותי שלהם – הלקוחות. להעביר את המענה הטלפוני לעובדים מהחברה הערבית עם מבטא ערבי זה מפחיד כי אולי תפסיד לקוחות. בסוף הם היו מספיק אמיצים, וככה יצאנו לדרך כשסלקום היא הלקוח הראשון שלנו. איתן ורטהיימר, חבר טוב שהלך לעולמו, אמר לי: נמצא לך משרדים במועצה המקומית של תפן עד שתבנה את עצמך. זה היה המשרד הראשון שלנו עד שבנינו מרכז שירות בתוך תפן, שעד היום יש בו 300 עובדים. חברת yes היתה הלקוח השני, ואחר כך הגיעה ארקיע. פתחנו עוד מרכז במשגב, ומאז עוד הרבה מרכזים – והשאר היסטוריה. אנחנו עובדים עם כל הבנקים כמעט, עם חלק גדול מחברות הביטוח, חברות האשראי, כל חברות הסלולר. הבאנו עובדים מכפרים דרוזיים ומכפרים ערביים. יש גם עובדים ממעלות, אבל הרוב הן נשים ערביות".
התאכזבת שלא קיבלת את תפקיד מנכ"ל דלתא תחת דבח?
"באותו רגע זה נראה מאכזב, אבל בדיעבד זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. בגלל שלא קיבלתי את תפקיד המנכ"ל הפכתי ליזם ויש לי עסקים שעושים טוב לעולם. לא הייתי יכול לעשות את זה כשכיר. העשייה שלי נוגעת במשהו שאני אוהב ושנוגע בכאב אישי שלי. ב־2007 פורסמה כותרת בעיתונים ש־80% מהנשים הערביות לא מועסקות. הרגשתי זעזוע כי יש לי אשמה בזה. לדלתא היו מפעלים במזרח הרחוק, במזרח אירופה, במצרים, בירדן ובישראל, אבל בגלל התחרות סגרנו יותר מ־10 מפעלים בצפון. כי הייצור בישראל היה יקר, והיה צריך לעבור לייצר במדינות שבהן שכר העבודה הוא 200-100 דולר בחודש במקום 1,000 דולר. היום בבאבקום יש 78% נשים. בשבילי זה תיקון מסוים של מה שנגרם בגלל סגירת המפעלים".
באבקום תשרוד בעולם של מתן שירות באמצעות בוטים ובינה מלאכותית?
"אנחנו מושקעים בבוט קולי מיוחד של חברת אונבגו שפועלת בארה"ב. הבוט מדבר כמו אדם, אפשר לבחור לו שם, טון, מבטא. זה בוט מהחכמים שיש היום בשוק ובחרנו בו לאחר שבדקנו 10 בוטים. בארה"ב הבוט הקולי הזה פותר 30%-10% מהשיחות, ואנחנו מטמיעים אותו אצל לקוחות שלנו. הוא מוריד את עומס השיחות ומקצר את זמן ההמתנה למענה. בעוד 6-5 שנים הוא יוכל לפתור אולי 50% מהשיחות, אבל הוא לא ייתר אנשים כי תמיד צריך אנשים. פתרון מקיף חייב לשלב מענה טכנולוגי יחד עם מענה אנושי, גם מסיבה פרקטית וגם מסיבות רגשיות. הטמענו את הבוט הזה בשתי חברות ממשלתיות שבהן בדיקת זכאות לסיוע ממשלתי כבר מוטמעת ועובדת. בנוסף, 70 חברות ביקשו להתחיל אצלן ניסוי בשימוש בבוט הזה. הוא יודע לתת מענה גם לנושאים כמו זימון תורים וחיבור ליומן של לקוח, אבל הוא לא יכול לפתור בעיית ממיר שהתקלקל ושמחייבת תמיכה טכנית. כאן דרוש מענה אנושי. יש גבול לפתרונות שבוט יכול לתת כרגע".
השימוש בבינה מלאכותית לא יצמצם עוד יותר את הצורך בעובדים?
"היום יותר קל לדייק מערכות כאלה באנגלית מפני שבאנגלית יש מיליארדי שיחות. ככל שיש יותר שיחות כך הבוט מאומן טוב יותר ויש לזה השפעה על דיוק הפתרון ללקוח. ייקח זמן עד שנגיע למתן פתרונות ל־20% מהשיחות באמצעות AI כמו בארה"ב. AI זה לא רק בוט קולי, יש גם נושא של דיוק שיחה, מהו הנושא המוביל לטפל בו, איך להסיק את המסקנות החשובות מהשיחה, איך לתמצת ולהעביר למנהלים את הליבה. זה עולם ידע גדול. אנחנו מנסים להוביל את השוק בנושא הזה ומפתחים טכנולוגיה כזאת עם בעלי השליטה שלנו, מטריקס. הם שותפים מדהימים. בדיוק מהסוג שצריך בזמן כזה. אנחנו מפתחים עם החטיבה הטכנולוגית שלהם בוט שעושה תיעוד וניתוח שיחות, כדי שנדע להביא ללקוח שלנו את הטוב מכל השיחות שניטרנו. החיבור שלנו עם הבעלות והיכולות הטכנולוגיות שלהם מאוד עוזר לנו".
עימאד תלחמי (62)
תפקיד: מייסד חברת באבקום וקרן ההשקעות תקווין, דירקטור בגופים שקשורים לחינוך, תעסוקה ודו־קיום
מצב משפחתי: נשוי+4
מגורים: עוספיא
תפקידים קודמים: משנה למנכ"ל דלתא גליל
מסר: "היחסים של היהודים עם החברה הערבית בישראל הם ההוכחה אם יכול להיות שלום בריא באזור שלנו"
