ניתוחגם השקל צמוד לדמוקרטיה: שניהם מתרסקים
ניתוח
גם השקל צמוד לדמוקרטיה: שניהם מתרסקים
הסיכונים למשק הישראלי הולכים וגוברים: המשקיעים הגיבו בחריפות להעברת חוקי ההפיכה המשטרית בקריאה ראשונה ולרמזים לפגיעה בעצמאות בנק ישראל. היחלשות השקל ב־8.2% בתוך חודש ימים מייקרת את הייבוא ומאיצה את האינפלציה. ברחבי העולם גוברות האזהרות אשר מסכנות גם את דירוג האשראי
"אנו יודעים שזה כואב ואנו מתכללים את עולם המשכנתאות בהחלטות הריבית שלנו, אבל אי אפשר להוריד אינפלציה ללא כאב". כך אמר היום (ג') נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון בראיון ל"כלכליסט" אחרי שהעלה – בפעם השמינית ברציפות - את הריבית הבסיסית במשק לרמה של 4.25%, הגבוהה ביותר מזה כמעט 15 שנה. הנגיד עוד חזר והדגיש את מה שכל כלכלן מתחיל יודע: "יציבות מחירים היא תנאי בסיסי לכלכלה יציבה וצומחת".
אין עיוות גדול לכלכלה כמו זה של האינפלציה: כאשר השחקנים במגרש מתחילים לקבל החלטות על בסיס הערכה ש"הכל יעלה" ולא על בסיס שיקולים רציונליים וכלכליים - כל הקונסטרוקציה נופלת.
וזה קורה לא רק בתיאוריה. אפשר להסתכל על מדינה כמו ארגנטינה, שם למטבע אין כמעט ערך, השחקנים בה איבדו לגמרי את האמון במערכת ובמטבע, והתושבים עושים עם הכסף רק דבר אחד: לצרוך. חיסכון אינו בא בחשבון כי הם יודעים שמחר הכסף יהיה שווה פחות ויקנה פחות. התוצאה: אין חיסכון, אין השקעה, אין צמיחה ויש אינפלציה שהגיעה בינואר 2023 ל־99%. השטר הגבוה ביותר שווה כמעט 10 שקל - תלוי לפי איזה שער חליפין נערכת הבדיקה כי יש במדינה זו 3 שערי חליפין שונים.
קולות התסכול ברחוב ברורים: הישראלים שואלים מדוע הכל מתייקר בסופרמרקט כשבמקביל הם צריכים לשלם יותר על המשכנתא ועל שאר ההלוואות. איך בכלל רוצים להוריד אינפלציה אם מייקרים משכנתאות? ההסבר הפשוט הוא כי כלכלת ישראל רותחת: הצמיחה גבוהה מאוד, מעבר למגמה ארוכת הטווח שלה (ממוצע היסטורי), ויש לשחקנים בכלכלה הרבה "כסף חם" שהופך במהרה לביקושים ובעיקר לצריכה פרטית, זאת אחרי מגפה שיצרה ביקושים כבושים.
הדרך לקרר את המשק היא באמצעות ייקור הכסף שהוא ייקור ההלוואות (העלאות ריבית). ברגע שיש פחות כסף ל"בזבוזים", הביקוש יורד, ורק אז המחירים עשויים להתמתן. כאשר מדברים על בזבוזים לא רק מדברים על טלוויזיות ומקררים: זה כולל נסיעות לחו"ל, חשמל, ביטוחים, וכמובן מאיץ האינפלציה בכל העולם: השכירות (סעיף הדיור).
כלל אצבע ידוע לזיהוי אינפלציה אומר כי היא קיימת "כאשר לא מפסיקים לדבר עליה". כאשר כולם אומרים כל הזמן "הכל עולה" - האינפלציה כבר בתוך הכלכלה. ליתר דיוק: 73% מסעיפי המדד עלו מעל 3%, יותר מחצי מהסעיפים עלו ב־5% או יותר ורבע מהמדד עלה מעל 7%(!).
צודק נגיד בנק ישראל אמיר ירון כאשר הוא מתחייב כי את הדבר הזה חייבים לעצור. כי האינפלציה לא תיעצר לבד. לבנק ישראל נכס חשוב שאסור לאבד: הציפיות לאינפלציה של כל השחקנים במשק ועל פי כל פרמטר - הן בתוך היעד. אם בנק ישראל יאבד את האמון של השווקים כי הוא יהיה מסוגל להחזיר את הגלגלה אחורה - המצב ידרדר במהירות.
הבוקר נפתח המסחר בשוק מטבע חוץ בתופעה לא הגיונית בעליל: השקל קרס ביותר מ־2.5% ונסחר בחלק משעות היום סביב כ־3.65 שקלים לדולר. הפעם האחרונה שנצפו שערים כאלו בשוק המט"ח היה עם התפרצותה של מגפת הקורונה באמצע חודש מרץ 2020, כאשר כולנו סברנו שהעולם עצר מלכת ואנו בדרך לארמגדון. יתרה מזו, הלכה למעשה, נוצר אז מחסור חמור של דולרים כי כולם רצו אליו כאילו סוף העולם מתקרב.
אלא שהמהלך הזה הוא נטול כל היגיון כלכלי. כפי שהיטיב להסביר פרופ' מישל סטרבצ'ינסקי, מנהל חטיבת המחקר של בנק ישראל לשעבר, בראיון פרישה ל"כלכליסט": "אנחנו חיים בעולם של תנועות הון חופשיות. אם מישהו, למשל הפדרל ריזרב מעלה את הריבית בצורה משמעותית, נעים אליו תנועות הון. כתוצאה מזה יש ייסוף שם ופיחות כאן. הפיחות גורם לאינפלציה וזה יגרום להעלאת הריבית כאן".
כלומר, אחרי שירון וחבריו צמצמו את הפער מהריבית האמריקאית (4.5%-4.75%) התיאוריה והפרקטיקה הכלכלית קובעות ללא עוררין כי היינו צריכים לראות ייסוף חד של השקל. במקום זאת קיבלנו פיחות חד. מודלים כלכליים אינם מסוגלים להסביר תופעות כלכליות כאשר הסיבה לתופעה כלכלית - איננה כלכלית. כלומר, ישנם גורמים לא כלכליים המסבירים את התופעה הכלכלית.
האם ב־20 בפברואר התרחש אירוע גרנדיוזי כלשהו חוץ מהחלטה שגרתית על גובה הריבית במשק שמסוגל להסביר את הפיחות הגדול ביותר מאז התפרצות מגפה שלא ראינו כמותה 102 שנה? התשובה חיובית: התחלת שינוי שיטת המשטר של מדינת ישראל ומעבר מדמוקרטיה ליברלית מערבית למעין דמוקראטורה בסגנון הונגריה, פולין ורוסיה.
כדי לקבוע קביעה כזו צריכים לבדוק כמה וכמה פרמטרים. ראשית, האם השקל נחלש גם מול מטבעות אחרים. התשובה חיובית: הוא נחלש אל מול היורו בשיעור די זהה. המבחן השני - האם מתרחשים אירועים יוצאי דופן אחרים בשוק ההון. התשובה חיובית גם כאן: תשואת אג"ח ממשלתיות ל־10 שנים מזנקת לשיא מאז ה־22 בספטמבר 2013 מעל לרמה של 3.8%, כשמחיר האיגרת צונח. מגמה דומה גם באיגרות ארוכות הטווח יותר והקצרות יותר - תשואת האיגרת ל־30 שנה מזנקת כמעט ל־4%, התשואה על האיגרת לשנתיים קופצת ל־4.2%.
ברור שיש קשר גם בין שתי התופעות במידה ומדובר בזרים שבורחים מנכסים פיננסיים ישראליים. אם משקיעים זרים מפחדים מתוצאות ההפיכה המשטרית ומבקשים לממש את איגרות החוב הישראליות ולהחזיר את הכסף הביתה לחפש יעד בטוח או אטרקטיבי יותר, הם ימירו את השקלים למטבע זר - דולר, יורו, פאונד - ולא יחזירו שקלים. וזה גם מסביר את הפיחות.
"השקל הישראלי צנח כאשר החששות משינוי משטרי האפיל על העלאת ריבית גדולה מהצפוי על ידי הבנק המרכזי", התנוססה הכותרת הראשית של אתר בלומברג כאשר צורפה שם הערכה של הענק הפיננסי סיטי בנק לפיו השקל עלול להגיע ל־3.95 שקלים בטווח הקצר. "השקל ירד שלשום בכ־2%, הפיחות הגבוה ביותר מאז ספטמבר והגדול ביותר מבין המטבעות הגדולים בעולם. מוקדם יותר היום, המחוקקים עשו צעד ראשון לקראת אישור תוכנית שתעניק לממשלת ישראל יותר כוח על בית המשפט העליון במדינה, מהלך שעורר גלי מחאה", נכתב. סימן נוסף שאכן מדובר באירוע חריג.
הבעיה הגדולה כעת היא כי אין כוח אינפלציוני חזק יותר מאשר פיחות המטבע. המשמעות של היחלשות השקל ב־8.2% תוך חודש ימים בלבד, מאז הואץ הגיבוש המעשי של ההפיכה המשטרית, היא ייקור בשיעור דומה בכל הייבוא הישראלי: דלק, מזון, כולל מוצרים בני קיימא ועד שירותים שמתקבלים מחו"ל לרבות תיירות. כלכלת ישראל נחשבת לפתוחה: משקל היבוא מהתוצר מעל 25%. היבוא חיוני וקריטי גם ליצוא. לכן, הצפי הוא כי גל ההתייקרויות יימשך.
האירוע השני שעלול לחולל אינפלציה הוא הגשת תקציב מדינה לא אחראי וחתימת הסכמי שכר לא אחראיים. התוספת התקציבית המתוכננת כפי שנחשף ב"כלכליסט" היא מהגבוהות אי־פעם - 61 מיליארד שקל - והמו"מ מול ההסתדרות טרם החל. סימני השאלה הולכים ומתרבים והסיכונים למשק הישראלי הולכים וגוברים.
לסיכונים הגיאו־פוליטיים (ההתגרענות האיראנית, השטחים הבוערים, הפיגועים בירושלים), מצטרפים כעת הסיכונים הפוליטיים (פילוג, הפיכה משטרית ותסיסה חברתית), שיחד עם הסיכונים הכלכליים (מיתון, אינפלציה, ועוד) והפיננסיים (פיחות, זינוק בפרמיית הסיכון של אג"ח ממשלה) מרכיבים תמונה לא מרנינה בכלל.
ועוד לא הזכרנו את התרחיש המאוד אפשרי של הורדת דירוג האשראי של ישראל עם כל ההשלכות שלו, כאשר ארגונים כלכליים בינלאומיים כמו ה־OECD מתחילים אף הם לשלוח אזהרות. לכן לנגיד ירון וחבריו לא יהיה מנוס מלהמשיך לעלות את הריבית. כאשר סיכוני היציבות עולים, העלאת הריבית מונעת בריחת הון, הופכת את ההשקעה לאטרקטיבית יותר, ובכך מחזקת את המטבע. לכן הלחצים רק ילכו ויתגברו.
בסופו של דבר, בנק ישראל יאלץ להכריע האם להיכנע ללחצים הפוליטיים ולהמיט אסון על המשק הישראלי או להילחם על עצמאותם ומקצועיותם ולשלם מחיר אישי.
