החזית הירוקהחוק האקלים הממשלתי: קטן יותר, חלש יותר - ורחוק מהעולם המערבי
החזית הירוקה
חוק האקלים הממשלתי: קטן יותר, חלש יותר - ורחוק מהעולם המערבי
משרד האוצר מתקוטט עם המשרד להגנת הסביבה על חוק האקלים. הפתרון של השרה עידית סילמן הוא להעביר חלק ממנו בשיטת הסלמי בגרסה מרוככת. גם כשיעבור יעילותו מוטלת בספק שכן אין בו התחייבות לעמוד ביעד הפליטות שקבעה הממשלה. "אנחנו נחושים להעביר את החוק עד סוף השנה", אומרים שם. ספק אם זה ייחשב להישג משמעותי
לפני הפסח הודיע המשרד להגנת הסביבה בחגיגיות: "הממשלה אישרה את הצעת השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן, והחליטה להקים ועדת שרים ייחודית לענייני סביבה ואקלים בראשות השרה. הקמת הוועדה היא שלב נוסף בדרך לחוק אקלים לישראל". החלטה זו בעצם מעידה על הכוונה להעביר בנפרד רק חלק מחוק האקלים במתכונת מוחלשת מהחוק המקורי.
זה לא מקרי: בחודשים האחרונים קידום חוק האקלים נתקל בקשיים משמעותיים. לאחר שהמשרד להגנת הסביבה הגיש את חוק האקלים מחדש ללא תיאום מוקדם מול משרדי הממשלה - במשרד האוצר דורשים לדון מחדש בכל סעיפי החוק, חרף ההסכמות שהושגו בעבר.
עם כינונה, הציבה הממשלה יעד שאפתני: חוק האקלים שעבר בקריאה ראשונה בכנסת הקודמת ישופר, כך שעד סוף העשור תפחית ישראל 50% מפליטות גזי החממה שלה, לעומת יעד של 27% בלבד שקבעה הממשלה הקודמת – ואינו עומד בהלימה עם הידע המדעי או המדינות המפותחות בעולם.
בסמוך להחלטה לבטל את המיסוי על הכלים החד פעמיים, הפיץ המשרד להגנת הסביבה נוסח מתוקן של החוק למשרדי הממשלה והכריז שבכוונתו לקדם אותו במהירות, והצליח לעורר זעם במשרד האוצר. שם טענו כי לא יקדמו את החוק במתכונתו הנוכחית שכן אין נתיב ריאלי להשגת היעדים שהציבה הממשלה, וכי הנחתו לא נעשתה בתיאום עם אף משרד ממשלתי.
מאז פברואר קידום החוק תקוע וכעת דורשים באגף התקציבים לפתוח מחדש סעיפים רבים לדיון מחודש. עיקר המחלוקת עם האוצר היא בנוגע ליעדי הפליטות. באוצר טוענים כי יעדי הפחתת פליטות שאפתניים של 50% לא יושגו, ודורשים להסירם לחלוטין אף שאלו מנוסחים באופן עמום, שמאפשר לממשלה להפחיתם בכל עת בעתיד, ולמעשה לא להתחייב להם בפועל.
קיצוץ פליטות דורש הליך מהיר של מעבר לאנרגיה מתחדשת והפחתת פליטות בכל תחומי החיים, ובאוצר סבורים כי גידול האוכלוסייה והעלייה ברמת החיים בישראל דווקא יתדלקו את הביקוש לאנרגיה וכך את הצורך בתחנות כוח מזהמות נוספות, וניסיון לעמוד ביעד של 50% הפחתת פליטות יגרור עלויות כבדות למשק ועלייה בתעריף החשמל.
בנוסף דורשים באוצר להפחית מסמכויותיו של המשרד להגנת הסביבה בתכלול החוק הקובע מסגרת ממשלתית לטיפול באתגרי משבר האקלים, ולהעביר סמכויות רבות יותר למשרד ראש הממשלה. בנוסף, דורשים באוצר להכניס לחוק יותר תוקף ושיניים ולאפשר למשרד להגנת הסביבה לקבוע במסגרתו מס פחמן אך זה עשוי לעכב את קידום החוק ולהרתיע את הממשלה.
ד"ר מיכל נחמני, מומחית למדיניות שינוי אקלים, מייסדת Climate Policy Radar ועמיתה ב־London School of Economics, מסבירה כי הגמישות שמבקשת הממשלה להותיר לעצמה בחוק האקלים היא בבחינת "ללכת עם ולהרגיש בלי", וכי חוק ללא יעדים אינו מבטיח כי הרשות המבצעת אכן תפעל להפחתת הפליטות וגם המגזר העסקי עלול להינזק. לדבריה, "חקיקת אקלים מייצרת ודאות למגזר העסקי. זה מבטיח שהמדינה הולכת לכלכלה דלת פחמן ומציבה יעדים, ולכן השקעות באנרגיה מתחדשת ובחדשנות משתלמות. הממשלה בישראל אומרת – 'אנחנו מייצרים אשליה של ודאות. מחר אנחנו יכולים להפוך את היעדים ולזרוק את ההשקעות שלכם לפח'".
בניגוד לישראל, מדינות רבות בעולם כבר חוקקו חוקי אקלים מתקדמים. לפי מסד הנתונים של מכון Grantham באוניברסיטת LSE ומרכז Sabin בבית הספר למשפטים בקולומביה, מספרם המצטבר של חוקים או נהלי מדיניות העוסקים בנושאים בעלי השפעה על האקלים עומד על 3,145, במגוון רחב של נושאים. בעוד שבישראל חוק האקלים הנדון הוא חוק מסגרת המגדיר בעיקר את אופן עבודת הממשלה בהתמודדות עם משבר האקלים, חוקים שונים בעולם קובעים יעדים סקטוריאליים או תוכניות מתוקצבות לאיפוס פליטות.
כך למשל, המדינות החברות באיחוד האירופי אישרו עתה תוכנית המחייבת שכל המכוניות החדשות שנמכרות שם חייבות להיות נטולות פליטות עד 2035. בארה״ב ישקיע הממשל בשנים הקרובות מיליארדים רבים לצד צעדים להפחתת רגולציה לפריסת אנרגיה מתחדשת במסגרת חוק הפחתת האינפלציה של הממשל. בישראל אין כל תוכנית דומה, ויזמי אנרגיה מתחדשת נאלצים לפעול בסביבה רגולטורית לא יציבה.
גם כשילובנו המחלוקות בממשלה סביב החוק, מומחים מבהירים שאם זה לא ילווה בתקנות ובתוכניות ממשלתיות מתוקצבות אין כל ביטחון שישראל תצליח לעמוד בשורה אחת עם מדינות העולם המתמודדות עם משבר האקלים. לישראל אין תוכניות יישומיות מתוקצבות להשגת היעדים הצנועים, והיא כושלת להשיגם.
בעבר ישראל דווקא זיהתה היטב את הצורך בתוכניות אופרטיביות. בשנת 2010 הציגה ותקצבה הממשלה תוכנית להפחתת פליטות בהשקעה של 2.2 מיליארד שקלים לעשור, עם תועלות מחושבות של מעל ל-34 מיליארד שקלים עד שנת 2020. למרות זאת, לאחר ניצול של כ-200 מיליון שקלים, התוכנית הוקפאה ונגנזה.
לדברי פרופ׳ אופירה אילון ממוסד שמואל נאמן ואוניברסיטת חיפה, ממובילי התוכנית להפחתת פליטות ומי שעמדה בראש מרכז הידע להיערכות לשינויי האקלים, "עברו 13 שנה וכגודל הציפיה גודל האכזבה. חוק האקלים לא מגשר על הפער הזה. אם היינו מיישמים את התוכנית שתוקצבה אז, המצב של ישראל היום היה אחר לגמרי. לא היינו שוקלים בכלל להמשיך להפעיל היום את התחנות הפחמיות, למשל והיינו מתקדמים הרבה יותר עם התייעלות אנרגטית, אנרגיה מתחדשת ואגירה. חוק אקלים לא יכול לטשטש את הדברים האחרים שצריך לעשות ובינתיים לא עושים. ובינתיים בחוק ההסדרים מייצרים היום מסלולים עוקפים לחוק אוויר נקי שיש בו שיניים וסנקציות, בעוד שבחוק האקלים אין".
גורמים בתעשיית האנרגיה המתחדשת גם הם מותחים ביקורת על חוק האקלים ומסבירים שהוא לא מטפל בבעיות האקוטיות בשטח כבר היום: תיקון החוק משק החשמל מ־2017, שחייב את הממשלה לעמוד ביעדי אנרגיה מתחדשת, דרש מהממשלה להציג תוכנית עבודה, למפות חסמים ולעדכן כל שנה את הכנסת. אך החוק ״נהפך לפארסה״ לאחר שהממשלות התעלמו ממנו בעקביות. כיום משרדי הממשלה מנהלים ויכוחים של שנים על חוק חסר שיניים, במקום להשקיע את אותן תשומות בקידום תוכנית מתוקצבת וארוכת טווח להפחתת פליטות גזי החממה ומעבר לאנרגיה מתחדשת.
במשרד להגנת הסביבה נחושים לקדם את החוק עד ועידת האקלים העולמית שתערך באיחוד האמירויות בסוף השנה. נכון להיום, ישראל עתידה להגיע אל הוויעדה כשהיא נטולת הישגים (כשדווקא על הטיסה לוועידה שתתקיים בדובאי יש קופצים רבים). בינתיים סילמן, כאמור בחרה לקדם רק חלקים מהחוק בשיטת הסלאמי.
בוועדת השרים לענייני אקלים שעל הקמתה הכריזה הממשלה, וצפויה לקום מכוח חוק האקלים אמור היה לשבת ראש הממשלה. אלא שבנוסח שדרשה סילמן מהממשלה לאשר, עומדת היא עצמה בראש קבינט השרים. גורמי מקצוע סבורים שמדובר במשגה, שכן המשרד להגנת הסביבה נתפס בעיני חברי הממשלה כמשרד חלש שאינו יכול להכתיב את הטון למשרדים האחרים. בנוסף, בניגוד לחוק המקורי, ועדת השרים לא תעסוק בהפחתת פליטות, למרות שזו ליבת המאבק במשבר האקלים.
בארגון אדם טבע ודין הבהירו כי "ללא חוק אין שום חובה חוקית ליישם את ההחלטה או חובה לכנס את הקבינט. האם מישהו באמת מאמין שהמשרד להגנת הסביבה יוכל לדרוש, לכפות ולפקח על משרד האוצר, או האנרגיה, או התחבורה, הכנת תוכניות להיערכות אקלימית? לשם כך, כנהוג בעולם, משרד ראש הממשלה הוא שחייב לעמוד בראש הקבינט. בנוסף, תמוה ביותר כיצד נושא הפחתת גזי החממה אינו בסמכות הקבינט, וגם ההחלטה שלא לכלול את שר הביטחון בקבינט מנוגדת להבנה העולמית: משבר האקלים הוא עניין ביטחוני ואסטרטגי, בעל השלכות גיאו־פוליטיות על משאבי מים, גבולות, מהגרי אקלים ועוד, בוודאי באזור המזרח התיכון".
ההתנגדות לגזירה ורידוד של חלק מהחוק מצטרפת למורת רוח בארגוני הסביבה ממהלכים אחרים שמקדמת הממשלה במקביל, ועלולים לפגוע בסביבה ובבריאות הציבור. לדברי תומר גרטל, רכז קשרי ממשל ומדיניות בארגון מגמה ירוקה, ״חוק התשתיות הלאומיות, שצפוי לעבור במסגרת חוק ההסדרים, יפגע אנושות במאבק במשבר האקלים. משרד האוצר רוצה לאפשר להפעיל תחנות כוח ללא היתר פליטה - מהלך דרמטי שיסרס את חוק אוויר נקי ויפגע בבריאות של כולנו. בלי תשתית רגולטורית לא יהיה ניתן לאכוף את הירידה הרצויה בפליטות גזי חממה".
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר לטענות שעלו בכתבה: "המשרד גאה להחזיר מנגנון של ועדת שרים לענייני סביבה ואקלים. אשר לחוק האקלים, זו חקיקה שהמשרד נחוש להעביר עד לוועידת האקלים בדובאי. מטבע הדברים, חלק מהתפקידים שנקבעו לוועדת השרים בחוק האקלים נוגעים למנגנונים ולישויות שיוקמו רק לאחר שהחוק יעבור, וועדת השרים תוכל לקבל סמכויות ומנגנונים נוספים, כפי שייקבע בחוק האקלים אחרי שתושלם חקיקתו".
