הגיע הזמן לעשות יותר לטובת משרתי המילואים
הגיע הזמן לעשות יותר לטובת משרתי המילואים
בארה"ב ציינו לאחרונה את ה-Veterans Day, ומה אצלנו? הגמול הראוי למשרתי המילואים הוא חקיקה של אחריות תאגידית מחייבת תמיכה במשרתי המילואים
כולנו מקווים שהמלחמה הארוכה שאנחנו נמצאים בה כבר יותר משנה תסתיים בקרוב, וכל החטופים וכל החיילים יחזרו בשלום. כשמאות אלפי חיילי המילואים ישובו לחייהם האזרחיים, הם יעמדו מול מציאות מאתגרת: מעבר לקושי הנפשי והצורך להסתגלות מחודשת בבית, השכירים יגלו שהעמיתים שלהם התקדמו ומשרות שהם כיוונו אליהן כבר נתפסו. העצמאים, שחוזרים לעסקיהם לאחר חודשים של היעדרות, יגלו שפעמים רבות הלקוחות פנו לספקים אחרים, פרויקטים התפוגגו והעסק נחלש.
המדינה וגופים רבים אחרים נותנים הטבות לחיילי המילואים, החל מהשתתפות בשכר לימוד באוניברסיטאות, הנחה בארנונה ועד להטבות במקומות בילוי ובפארקים של רשות הטבע והגנים. זה נחמד וחשוב, אבל ממש לא הפתרון. אנחנו חייבים לעשות הרבה יותר מהנחות למשרתי מילואים; אנחנו צריכים לוודא שמשרתי מילואים מתפרנסים בכבוד. אי אפשר להסתפק רק בפוסטים החשובים בפייסבוק שמספרים סיפור עצוב וקוראים לנו ״לעשות טובה״ ולקנות מאיש מילואים כזה או אחר.
נושא לאומי כל כך משמעותי של תגמול הולם ודאגה לשילוב מתאים למי שתרמו יותר מכולם לא יכול להישאר רק בתחום היוזמה הפרטית, אלא להפוך לחקיקה שתכניס את תעסוקת חיילי מילואים לתחום האחריות התאגידית. צריך לקבוע את המודל הנכון: לדוגמה, חברות עם מעל מספר עובדים מסוים או מעל מחזור הכנסות מסוים תהיינה מחויבות ל-X ימי מילואים בשנה ביחס למספר העובדים. אני לא בטוח אם הדרך הנכונה היא המקל של אכיפה רגולטורית או הגזר של הטבות לחברות שעוברות מכסת ימי מילואים מסוימת, אבל משהו חייב להיעשות.
כל חברה שעובדת עם מספר ספקים גדול מאוד, ובוודאי שהמדינה והמגזר הציבורי שהם המעסיק הגדול ביותר, צריכים להיות מחויבים להוציא אחוז מסוים מההוצאות שלהם לעצמאים או לחברות בבעלות משרתי מילואים פעילים – החל ממסעדן, נגר, אינסטלטור וכל בעל מקצוע שאפשר לחשוב עליו, ועד לבונה אתרים וספק של שירותי הענן. כיום קיימים חוקים רבים שחברות וספקים ממשלתיים נדרשים לעמוד בהם; הדאגה לחיילי המילואים צריכה להיות אחד מהם. לאחר 7 באוקטובר ראיתי איך בהרבה חברות נעשה מאמץ אדיר, ועובדים נתנו כתף לכסות על חסרונם של משרתי/ות מילואים ועובדים אשר בני/בנות זוגם משרתים, והתחמם לי הלב. אצלנו, למשל, למרות שבערך 10-15% מהעובדים בישראל היו במילואים, לא ראינו ירידה בביצועים באף אחת מהמחלקות – וזה חד משמעית בזכות ערבות הדדית.
בהעדר הסדרה, המצב כיום הוא לעיתים הפוך באופן אבסורדי, וחלק מחיילי המילואים מרגישים שהם צריכים להסתיר את תרומתם כאילו הם עושים משהו רע. שמעתי לאחרונה על מעסיק שראיין מג"ד קרבי, וראה כי אותו מועמד נמנע מלציין את תפקידו בקורות החיים. אותו מראיין הכיר את המג"ד, ושאל אותו על כך ונענה כי חווה פגיעה ממשית ממעסיקים אחרים שחוששים להעסיק אותו בגלל מחויבותו למילואים. זה לא מצב נורמלי במדינה שבה מילואים הוא חלק בסיסי מהזהות הלאומית. מג"ד קרבי, עם הכישורים והניסיון שהוא מביא, צריך להיות גאווה בכל מקום עבודה – לא סיכון.
תפקידם של המחוקקים לדאוג שמתן עדיפות לחיילי מילואים, שמאזנת מעט מההקרבה שלהם למדינה, לא רק יהיה אפשרי, אלא יתומרץ בצורה שתכבד את תרומתם.
אנחנו יכולים ללמוד המון בתחום זה מידידתנו הגדולה. בארצות הברית, יוצאי הצבא נהנים ממגוון רחב של הטבות כלכליות, כולל סיוע בדיור, מענקים ללימודים, הכשרות מקצועיות והטבות מס. אבל חשוב מזה, המערכת מאפשרת ליוצאי הצבא להשתלב מחדש בחיים האזרחיים בצורה חלקה ולבנות עתיד כלכלי יציב. לאחרונה ציינו בארה"ב את ה-Veterans Day שכל תכליתו לעצור ליום אחד ולהוקיר את יוצאי הצבא. יש משהו שאני מאוד אוהב בתרבות האמריקאית. כשהם פוגשים יוצא צבא הם יגידו באופן אוטומטי ״Thank you for your service״. מאז ה-7 באוקטובר, התחלתי להגיד ״תודה לך על השירות״ לכל מילואימניק/ית שאני פוגש. ממש אומר את זה בקול. לפעמים זה נראה לנו מובן מאליו, לפעמים אנחנו לא יודעים מה להגיד. אם נהפוך את זה לנורמה, כבר נתחיל בשינוי תפיסה כלפי אותה אוכלוסייה שנותנת ומקריבה מעצמה את החיים ואת הזמן עבורנו ועבור המדינה שלנו.
עלינו, כחברה וכמדינה, להכיר בתרומתם העצומה של משרתות ומשרתי המילואים ולדאוג לכך שלא רק שלא ייפגעו כלכלית בשל שירותם, אלא שגם יוטב להם על כך. זה לא רק מה שצריך לעשות – זה הדבר הנכון לעשות. רק כך נוכל להבטיח שמערכת המילואים תמשיך להיות חזקה ויעילה, ושמשרתי המילואים יוכלו להמשיך ולתרום לביטחון המדינה מתוך תחושת ביטחון כלכלי וללא דאגה לעתידם.
מתן ליברמן הוא מייסד שותף ומנהל Semperis בישראל
