ניתוחחבילת הסיוע של הממשלה תנציח את העוני החרדי
ניתוח
חבילת הסיוע של הממשלה תנציח את העוני החרדי
כ־62% ממשקי הבית החרדיים נמצאים מתחת לקו העוני וכ־60% מהילדים החרדיים עניים לעומת 25% מקרב לא חרדים. הדרך לסגור את הפער ולצמצם את העוני של החרדים ידועה: לקדם את לימודי הליב"ה ולאפשר להם להשתלב בצורה משמעותית בשוק העבודה. אך ההסכמים הקואליציוניים לא יספקו תמריץ וינציחו את העוני • כתבה שלישית בסדרה
1. . אחרי שהוצגו בשתי כתבות קודמות נתוני סקר הלמ"ס שהראו כי תשלומי החובה של משק בית לא חרדי הוא פי 6 כמעט מזה של משק חרדי, ומהצד השני כי עדיין יותר מרבע מהכנסות החרדים מגיעות מתמיכות וקצבאות, מגיע החלק השלישי בפאזל, אשר מתכלל את התוצאה הסופית של הנתונים הן עבור המגזר החרדי עצמו, והן עבור המשק כולו.
התוצאה איננה מפתיעה כלל , רק היקפה: לפי נתוני דו"ח העוני של המוסד לביטוח לאומי (2020), כ־62% ממשקי הבית החרדיים נמצאים מתחת לקו העוני כאשר מסתכלים על ההכנסה הכלכלית - הכנסה ללא מסים וללא תמיכה ממשלתית ישירה (קצבאות ותמיכות). זאת לעומת כ־35% בקרב יהודים לא חרדים. כלומר, ללא התערבות ממשלתית, כמעט 2 מכל 3 משקי בית חרדיים היו נופלים מתחת לקו העוני.
לפי ההגדרה, אותו "קו" מוגדר כמחצית מההכנסה החציונית לנפש תקנית ועמד באותה שנה על 2,811 שקל בחודש. כאשר מכניסים לתמונה את ההתערבות הממשלתית - קצבאות, תמיכות, לרבות לתלמידי ישיבות, וגם מסים - ובודקים את העוני לפי הכנסה "נטו", הנתון צונח ל־35%. כלומר, עדיין 1 מכל 3 משקי בית חרדיים הוא עני. זאת, לעומת פחות מ־15% בקרב משקי בית יהודיים לא חרדיים. כלומר, משקל העניים בקרב החרדים גדול פי 2.3 לעומת הלא חרדים. שיעור העוני הגבוה ביותר קיים בקרב האוכלוסייה הערבית ועומד על יותר מ־38% ממשקי הבית.
היות שמשקי הבית החרדיים מאופיינים במספר רב של נפשות (כפי שהוצג בכתבה השנייה בסדרה) - 5.2 נפשות בממוצע לעומת 3.1 בממוצע במשק - הפער בין נפשות לבין מפרנסים הוא גם הגדול מכולם: כ־4. כדאי להביט בעיקר על העוני לפי נפשות. הנתון קשה לעיכול: יותר ממחצית (50.9%) מהחרדים הם עניים לפי נתוני 2019. כלומר, ההכנסה האישית החודשית שלהם היא מתחת לקו העוני וזה מה שהופך את האוכלוסייה הזו לענייה ביותר במדינה. שיעור העוני לפי נפשות בקרב חרדים הוא פי 2.8 גבוה יותר לעומת יהודים לא חרדים, שם שיעור העוני עומד על כ־18%. מדובר בפער של כמעט 33 נקודות אחוז. אפילו שיעור העוני בקרב ערבים (לפי נפשות) נמוך משמעותית מזה של החרדים - כ־37% - והוא עדיין כפול מזה של היהודים הלא חרדים.
התמונה קשה עוד יותר כאשר מביטים על הילדים: כ־60% מהילדים החרדים נמצאים מתחת לקו העוני (לפי נפשות) לעומת 25% בקרב יהודים לא חרדים. התוצאה הישירה מכך היא כי רבע (25.3%) מהעניים בישראל הם חרדים, אף על פי שהם מהווים קצת יותר מעשירית מהאוכלוסייה - 12%. שליש (35.7%) מהעניים הם ערבים, שמהווים כ־21% מסך האוכלוסייה. כלומר, כ־60% מהעוני בישראל מרוכזים בשליש מהאוכלוסייה.
2. הדו"ח השנתי האחרון על ישראל שחיבר ה־OECD התפרסם ב־2020 (הדו"ח הבא יתפרסם בשבועות הקרובים) והוא מצליח לצייר תמונת עוני מדויקת יותר, שכן שם היא מוצגת לפי רשויות ויישובים. תחולת העוני בקרב יישובים חרדיים חדשים (ביתר עילית, מודיעין עילית) היא מעל 63% לעומת כ־13% בקרב יישובים לא חרדיים ו־48% בקרב יישובים חרדיים ותיקים (בני ברק, ירושלים). יתרה מזו, 100% מהיישובים החרדיים בישראל מדורגים באשכולות סוציו־כלכליים נמוכים - לעומת 88% מהערביים ו־16% מהיהודיים הלא חרדיים. התוצאה הסופית כאשר מגדילים עוד יותר את הרזולוציה לא צריכה להפתיע איש: ב־2019 ישראל שוב כבשה את המקום הראשון במערב בשיעור העוני והפכה למדינה הענייה ביותר ב־OECD, אחרי ששיעור העוני בארה"ב ירד במקצת.
ה־OECD מחשב את העוני בצורה אחרת מביטוח לאומי, ולפיכך ב־2019 תחולת העוני בישראל עמדה לפי הארגון הבינלאומי על 17.3% - לעומת 21.2% לפי ביטוח לאומי. מדד העוני היחסי הוא מדד מצוין לאי־שוויון היות שהוא מבוסס, כאמור, על קו העוני שנגזר מההכנסה החציונית במשק שרובה מגיעה מעבודה. כ־77.5% מסך ההכנסה של משקי בית בישראל מגיעים מעבודה, לפי סקר הכנסות. בנוסף, אופיו של מדד העוני היחסי מדגיש את אי־השוויון בין אלו שעובדים לבין אלו שלא, או שהם בעלי שכר נמוך. שכן אם ההכנסה החציונית עולה בעקבות עלייה בפריון, וכתוצאה מכך יש עלייה בשכר כפי שקרה בישראל בעושר האחרון - עלייה של יותר מ־54% - ההכנסה של אלו שלא עובדים תישאר במקום ותיפול מתחת לקו העוני.
וזו הבעיה העיקרית: השתתפות נמוכה בכוח עבודה של גברים חרדים. שכן נשים חרדיות עובדות ובשיעורים גבוהים. לפי נתוני הלמ"ס ל־2022, שיעור ההשתתפות של נשים חרדיות זינק בתוך 25 שנה (2020-1995) בכ־32 נקודות אחוז מ־50% ל־82.2% (בגילאי 64-25). שיעור זה עקף את השיעור בקרב נשים מערביות על פי ממוצע ה־OECD. מנגד, שיעור ההשתתפות של גברים חרדיים בשני העשורים האחרונים נתקע באותו מקום פחות או יותר: מ־50% ל־55% באותה תקופה.
כלכלני ה־OECD, אשר הקדישו חלק משמעותי מאותו דו"ח שנתי לסוגיה של עוני בקרב חרדים וערבים, הצליחו להבהיר את הבעיה בסימולציה אחת: משק בית חרדי עם 6 ילדים אשר רק אחד מראשיו עובד (מרוויח 90% מהשכר החציוני) מצליח להגיע להכנסה השווה ל־63% בלבד מקו העוני - כולל קצבאות ותמיכות, לרבות מענק עבודה (מס הכנסה שלילי). כאשר גם ראש משק הבית השני מצטרף לשוק העבודה אך בחצי משרה בלבד - הם מגיעים ל־83% מקו העוני. רק כאשר שניהם עובדים במשרות מלאות, הם משיגים 101% מהכנסת קו העוני ובכך מחלצים את עצמם מעוני. כלומר, החלק הראשון של הבעיה כבר נפתר.
3. הבעיה השנייה היא השכר, שכן גם שכר נמוך מדי אינו מחלץ מעוני. שיעור העוני בקרב עובדים עמד בישראל על 15% ב־2020 והוא מהגבוהים ב־OECD. לפי דו"ח מצב המדינה של מרכז טאוב ל־2022 שהתפרסם בסוף השבוע, פער השכר השעתי בין נשים חרדיות לממוצע הכללי הוא קטן ביותר — כ־1.7% - כאשר פער השכר בין גברים חרדים לשאר הוא משמעותי ביותר: 33% מול הממוצע הארצי ופער של 50% מול גברים לא חרדים.
כאשר מסתכלים על השכר החודשי הפערים מטרידים יותר: בקרב נשים ישנו פער של כ־24% (ייתכן כי ההבדל מול השכר השעתי נובע ממספר שעות העבודה). בקרב גברים מדובר על כמעט כפול - כ־8,800 שקל לעומת 16 אלף שקל בקרב יהודים לא חרדים. לגבי ערבים, הפער בקרב נשים הוא עצום ובקרב גברים הפערים מאוד מזכירים את אלו שנמדדו מול החרדים.
בהמשך הניתוח, כלכלני ה־OECD מראים איך הפערים מתורגמים לחיי היומיום: רשויות לא חרדיות מוציאות על אזרח 52% יותר מרשויות חרדיות וערביות; ההכנסות העירוניות מארנונה בקרב יישובים יהודיים לא חרדיים גבוהות פי 2.5 לעומת רשויות חרדיות, כשהפער מול הערביות הרבה יותר גרוע. כתוצאה מכך כשני שלישים מהרשויות החרדיות והערביות נמצאות בהליך התייעלות או התאוששות - גירעון של מעל 17.5% וחוב של מעל 50% מההכנסה העירונית.
עם הנתון הזה ניתן לשרטט את "מעגל העוני" שהוא מעין מעגל קסמים: השכר הנמוך, או הכמעט אפסי, גורם להכנסה נמוכה ותלות בקצבאות, שמניב מסים ותרומה נמוכים, שמתורגם לשירותים נמוכים, לרבות חינוך ומתן מיומנויות נמוכות לשוק העבודה, שגורם לשכר נמוך - וחוזר חלילה. במקרה של החרדים ישנה התנגדות אידיאולוגית ללימודים לרכישת כלים ומיומנויות (לימודי ליב"ה) שרק מחריפים את עומק העוני ואת חומרת המעגל.
התיאוריה שלפיה חרדים "אדישים לעוני" איננה נתמכת בנתונים: ביטוח לאומי החל לחשב את העוני הסובייקטיבי - "תחושה של עוני" - וב־2018 תחולתו בקרב חרדים ויהודים לא חרדים היתה דומה (8.3% לעומת 7.8%). אלא שבשנים האחרונות, המגמות הפוכות: אם בקרב לא חרדים העוני הסובייקטיבי ירד באופן עקבי ומתמשך, בקרב חרדים המגמה היא של עלייה וכעת הפער עלה לכמעט 3 נקודות אחוז: 9.5% לעומת 6.6%. המגמה מטרידה עוד יותר בכל הקשור לוויתורים כפויים על מוצרים בעקבות עוני: כמעט 14% מעניים חרדים מדווחים על אילוץ לוותר על טיפול רפואי לעומת 8% בקרב לא חרדים. פער גדול נוצר בוויתור על תחביבים: מעל 41% מהחרדים דיווחו על אילוץ לוותר על פעילות בשעות הפנאי הנעשית מתוך רצון והנאה. זאת, לעומת 25% בקרב לא חרדים.
4. הדרך לסגור את הפער ולצמצם את העוני של החרדים ושל כלכלת ישראל ידועה היטב והיא מככבת בדו"חות של ה־OECD מאז 2016 ותופיע גם בדו"ח הקרוב: "הכי חשוב, הממשלה צריכה לקדם את הוראת אנגלית, מתמטיקה, מדעים ומקצועות אזרחיים אחרים בבתי ספר חרדיים כדי לאפשר לבוגריהם להשתלב בקלות רבה יותר בשוק העבודה. כפי שהודגש בסקרים קודמים (2018, 2016), יש לחזק את הוראת מקצועות הליבה בבתי ספר חרדיים". בטבלת ההמלצות לצד סעיף זה כתבו כלכלני ה־OECD "לא ננקטה פעולה". והוסיפו: "מדאיג יותר, מבוגרים בעלי כישורים נמוכים מרוכזים בקרב אוכלוסייה חרדית וערבית, מה שתורם באופן משמעותי לפילוג החברתי־כלכלי של ישראל".
למרות חוסר המעש, התחזית היא כי בעוד שנה יירשם שיפור דרמטי בממדי העוני בקרב חרדים, אשר יבוא לידי ביטוי במספרים בעוד שנתיים ואף שלוש: ההכנסה של החרדים תגדל והנושא יישכח. התופעה הזו תתרחש בגלל הסיבות הלא נכונות: הפיכתה של הסיעה החרדית לחזקה ביותר בממשלה הבאה - והחזקה ביותר אי־פעם בהיסטוריה של מדינת ישראל — תביא להזנקת קצבאות עבור תלמידי ישיבה (קצבה שערבים לא מקבלים) וגם ילדים, להזרמת כספי עתק ליישובים החרדיים באמצעות משרד הפנים (ש"ס) והמשרד לירושלים (יהדות התורה) וסובסידיות של מוצרים ושירותים ממשלתיים.
במקביל, כל המהלכים שיש לבצע על פי דו"חות של OECD, וגם של משרד האוצר ובנק ישראל, לא רק שלא ייעשו, אלא שמתוכנן בדיוק ההפך לפי ההסכמים הקואליציוניים החתומים: הזנקת סבסוד מעונות יום ללא מבחן השתכרות, הגדלת תקציב מוסדות חינוך תורניים שלא לומדים ליב"ה, מתן תמריץ לאי־יציאה לעבודה בקרב גברים (הזנקת קצבאות תלמיד ישיבה) ועד פירוק מעשי של זרוע עבודה (העברת למשרד הרווחה של ש"ס) הם רק חלק ממרכיבי "חבילת הנצחת העוני" שהממשלה כבר החלה לגבש. במקום להפוך את המגזר החרדי למנוע צמיחה - ויש את כל הכלים, התקציבים והפוטנציאל לכך - הממשלה הנוכחית והעומד בראשה מתעקשים להפוך אותו למחולל עוני. סוכני השינוי צפויים להיות הדורות החדשים שילמדו, יפיקו לקחים מהנתונים שהוצגו בשלוש הכתבות בסדרה הזו ויחליטו לשנות כיוון. מנגד, אין לתלות תקוות בפוליטיקאים החרדים ששואבים את כוחם הפוליטי מאותה ספירלת עוני שהם ממשיכים לטפח בימים אלו.
