תקציב החינוך המיוחד זינק פי 3 מתקציב החינוך הרגיל ב־14 שנה
תקציב החינוך המיוחד זינק פי 3 מתקציב החינוך הרגיל ב־14 שנה
מחקר חדש מגלה כי מספר התלמידים בחינוך המיוחד גדל מ־112 אלף ל־249 אלף בין 2005 ל־2019, ותקציב החינוך המיוחד זינק פי שלושה מתקציב החינוך הרגיל. עורך המחקר נחום בלס: "זה אובדן שליטה, שילוב תלמידים יוזיל עלויות"
תקציב החינוך המיוחד גדל ב־267% ב־14 שנים לעומת גידול של תקציב משרד החינוך ב־94%, כלומר הוא גדל בקצב גדול כמעט פי שלושה. חלקו של תקציב החינוך המיוחד מכלל התקציב של משרד החינוך עלה מ־7% ל־13%, כמעט פי שניים. ב־2005 עמד מספר התלמידים עם צרכים מיוחדים על 111.5 אלף וב־2019 האמיר מספרם ל־248.5 אלף, כלומר יותר מפי שניים. זאת כאשר בארה"ב חלקם של התלמידים בחינוך המיוחד דווקא יורד.
אלה ממצאי מחקר חדש של ראש תוכנית מדיניות החינוך במרכז טאוב נחום בלס העוסק בבעיה האסטרטגית ההולכת ומתרחבת של תקצוב החינוך המיוחד. בשנים האחרונות עסק "כלכליסט" במספר תחקירים בעובדה שתקציב החינוך המיוחד גדל בקצב מהיר בהרבה מתקציב החינוך ותופס חלק יותר גדול ממנו, בעוד שאין שום היערכות מסודרת להתמודד עם הבעיה.
הרבה יותר צרכים מיוחדים
על פי בלס ב־2005 עמד תקציב החינוך המיוחד על 1.7 מיליארד שקל שהיוו 7% מתקציב חינוך של 24.5 מיליארד. ב־2019 עמד תקציב החינוך המיוחד על 6.3 מיליארד שהיוו 13% מתוך תקציב חינוך של 47.7 מיליארד (במונחי 2005). כלומר תקציב החינוך המיוחד גדל ב־14 שנה ב־267% — כמעט פי שלושה מהעלייה של תקציב החינוך כולו ב־94%.
1 צפייה בגלריה
עורך המחקר נחום בלס. "משרד החינוך לא שולט בהגדרות הצרכים המיוחדים"
(צילום: אוהד צויגנברג)
חלקו של תקציב החינוך המיוחד בתקציב החינוך גדל כמעט פי שניים מ־7% ב־2005 ל־13% ב־2019. חשוב להזכיר שעל פי תחקירי "כלכליסט" מאז הבעיה רק החריפה וב־2021 הוא היווה 20% מתקציב החינוך.
לכאורה הסיבה ברורה: ב־2005 עמד מספר התלמידים עם צרכים מיוחדים על 111.5 אלף וב־2019 האמיר מספרם ב־122% ל־248.5 אלף, זאת בעוד שמספר תלמידי החינוך הרגיל גדל ב־29% בלבד. באותן שנים חלקם של תלמידי החינוך המיוחד מכלל החינוך עלה מ־6.5% ל־11%, מספר התלמידים המאובחנים באוטיזים גדל פי 7.6 ומספר התלמידים המאובחנים כבעלי בעיות רגשיות קשות גדל פי 5.6. אלה תסמונות שהעלות התקציבית של הטיפול בהן גדולה במיוחד.
יותר מאובחנים מבארה"ב
אחד הנתונים המפתיעים שמביא בלס הוא שלמרות שבארה"ב מאובחנים הרבה יותר ילדים כאוטיסטים, העלייה במספר תלמידי החינוך המיוחד שם נמוכה בהרבה. בין 2010 ל־2018 גדל מספר התלמידים בחינוך המיוחד האמריקאי ב־7% בלבד ושיעורם מכלל התלמידים ירד מ־13.7% ל־13.2%. בישראל באותה תקופה מספרם גדל ביותר מ־50% ושיעורם מכלל התלמידים עלה מ־8.3% ל־10.4%.
בלס מייחס את העלייה לא רק לגידול במספר האוטיסטים ובעלי לקויות רגשיות אלא גם "לאובדן שליטה של משרד החינוך". לדבריו מדובר ב"התרופפות השליטה והבקרה של משרד החינוך על ההגדרות ועל ההפניה של תלמידים עם צרכים מיוחדים למסגרות השונות של החינוך המיוחד". בין היתר הוא מצין שלמשרד החינוך אין כלי אבחון אמין. סיבות אפשריות נוספות הן הגברת המודעות החברתית לבעיה ולצורך לספק מענה לתלמידים חריגים והרחבת ההגדרה של "ילדים עם צרכים מיוחדים" גם למי שבעבר לא הוגדרו כך.
המדיניות הממשלתית קובעת שטובת הילדים בחינוך המיוחד היא להעביר כמה שיותר ילדים ללימודים משולבים. למרות זאת לא חלה בתקופת המחקר עלייה במספר התלמידים הלומדים במסגרת משלבת. במקביל, 60% מהתקציבים מופנים לתלמידים בכיתות הנפרדות ורק 40% לתלמידים המשולבים. התוצאה היא שתלמיד במסגרת נפרדת מקבל בממוצע תקציב גבוה פי 2.25 מתלמיד בשילוב.
בלס קובע שאם היו מגשימים את מדיניות השילוב באמצעות מתן תקציב זהה לתלמיד משולב ולתלמידים במסגרות הנפרדות, עדיין היה מושג חיסכון מרחיק לכת. זאת בשל החיסכון הגדול בכיתות, הסעות ומספר המורים.
