הרב חיים קניבסקי, מנהיג הזרם הליטאי, מת בגיל 94
הרב חיים קניבסקי, מנהיג הזרם הליטאי, מת בגיל 94
מנהיג הזרם הליטאי והבכיר שברבנים החרדיים חש חולשה בימים האחרונים ובחג הפורים לא קיבל קהל בביתו. היום חש ברע ובתום מאמצי החייאה נקבע מותו. הרב הראשי לאו: "כל בני ישראל דומעים"
מנהיג הציבורי הליטאי, הרב חיים קניבסקי, עבר החייאה בביתו לאחר שחש ברע - אך מותו נקבע בסמוך לכך. הרב חש חולשה בימים האחרונים, ואתמול (יום ה') - חג הפורים - לא קיבל קהל בביתו, שלא כמקובל. לאחר התייעצויות עם רבנים, סביב סוגיית הלנת המת - הוחלט על קיום הלווייתו ביום ראשון.
עם היוודע דבר פטירתו הוחלפה מוזיקת פורים העליזה בתחנות החרדיות בניגוני נשמה ושירים חסידיים שקטים. מחוץ לביתו של הרב בבני ברק התגודדו המונים, והמשטרה חסמה את הכניסה. במשפחת הרב ביקשו מההמונים שלא להתקרב למקום במהלך השבת.
עם היוודע דבר פטירתו הוחלפה מוזיקת פורים העליזה בתחנות החרדיות בניגוני נשמה ושירים חסידיים שקטים. מחוץ לביתו של הרב בבני ברק התגודדו המונים, והמשטרה חסמה את הכניסה. במשפחת הרב ביקשו מההמונים שלא להתקרב למקום במהלך השבת.
נשיא המדינה, יצחק הרצוג, ספד לרב "יחד עם המוני בית ישראל, אני כואב את הבשורה המרה עם עלייתו של גדול הדור ושר התורה, הגאון הרב חיים קניבסקי לגנזי מרומים. אהבת התורה, צניעותו, ענוותנותו והנהגתו הרוחנית יחסרו לעולם הישיבות ולעם ישראל כולו".
הרב הראשי לישראל, דוד לאו, אמר כי "יחד עם כל בני ישראל בארץ ובגולה אנו דומעים, כואבים והמומים עם הסתלקותו לגנזי מרומים של רבם של כל בני הגולה, מרן שר התורה הגאון הגדול רבי חיים קניבסקי, זכר צדיק וקדוש לברכה. עם ישראל איבד את גדול הדור, שתורתו, תפילותיו וברכותיו עמדו לימין כלל ישראל עשרות שנים".
ראש הממשלה, נפתלי בנט, אמר כי קיבל "בצער עמוק את הבשורה על מותו של גדול הדור. חרף גדולתו בתורה ובציבור, הרב הקפיד לקבל תמיד בלב פתוח ובמאור עיניים כל אדם. הוא היה מנהיג ציבור אמיתי, אשר מביתו הצנוע בבני ברק הנהיג רבבות מעם ישראל - בחוכמה, ביישוב הדעת, בבקיאות נדירה".
הרב שמריהו יוסף חיים קניבסקי נחשב ל"גדול הדור" במשך כמעט חמש שנים, אך למעשה נקלע "בטעות" להנהגה הציבורית, ממנה ברח כל חייו. אף שהיה בנו של הרב יעקב ישראל קניבסקי (המכונה "הסטייפלר"), ממנהיגי החרדים במחצית השנייה של המאה ה-20, ויתר קניבסקי הבן פעם אחר פעם על הזדמנויות שונות לרשת אותו (או אחרים) וליטול לידיו את המושכות, ובין היתר סירב בעקשנות לשמש אף חבר ב"מועצת גדולי התורה", הגוף הרבני אליו כפופים נציגי הליטאים בכנסת ומוסדות נוספים של תנועתם, "דגל התורה".
בדצמבר 2017, עם פטירתו של הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן, קיבל עליו "רֵבּ חיים" את ההנהגה באופן טבעי ומבלי שהוכרז על כך רשמית, כשלצדו ראש ישיבת פוניבז', הרב גרשון אדלשטיין, המכהן גם כנשיא המועצה. אדלשטיין, בן 99, צפוי כעת להנהיג את הליטאים לבדו, אחרי שנים של פיצול ההנהגה בזרם זה.
כתובת לרבבות מאמינים
חיים קניבסקי, יליד תרפ"ח, 1928, גדל בפינסק, בנם של יעקב ישראל ופעשא מרים, אחות החזון אי"ש – אף הוא המנהיג הבולט של החרדים בישראל לאחר קום המדינה. משפחתו עלתה לארץ כשהיה בן 6 והתיישבה בבני ברק. הוא למד במוסדות תורניים וישיבות, בין היתר אצל אביו, ונודע כעילוי.
לימים סיפר הרב המנוח כי בימי מלחמת השחרור החליטה הממשלה הזמנית לגייס את לומדי התורה, בגלל מצב החירום בארץ, על מנת שיגנו על גבולות המדינה החדשה. אחד הרבנים בישיבתו מונה למפקד ה"פלוגה" והתלמידים הדרימו אל גבול מצרים ללא אמצעי לחימה, כשבידיהם מקלות ואבנים בלבד. התפקיד שהוטל על חיים קניבסקי, התואם את כישוריו, היה ללמוד תורה על אחד הגבעות בגזרה - להצלחת המערכה.
בשנת 1951 נשא לאישה את בת שבע אסתר, בתו של הרב יוסף שלום אלישיב - לימים "פוסק הדור" הליטאי, עד פטירתו ב-2012. קניבסקי המשיך בלימודו במשך עשרות שנים וביסס אט-אט את מעמדו בצמרת עולם התורה. כשנפטר אביו זכה הבן להכרה מהמנהיג החרדי הבכיר דאז, הרב אליעזר מנחם שך, שהעיד כי המנוח השאיר אחריו צאצא כמותו.
ואולם בשונה מהרבנים הליטאים הקלאסיים, ועל אף בקיאותו הרבה בספרות התורנית כולה, שזיכתה אותו בתואר "מרן שר התורה", הרב חיים קניבסקי לא השקיע עצמו בהוראה או בפסיקת הלכה, אלא בלט בעיקר ב"מקצועות חסידיים", כאשר עסק בעניינים מיסטיים והפך עבור רבבות מאמינים מכל המחנות הדתיים כתובת לעצה ולברכה. גם אשתו, הרבנית בת שבע, נודעה בכך, והשניים קיבלו במשך שנים (בנפרד) קהל רב, מאות גברים ונשים ביום, שביקשו להתברך על ידם.
אף שהרב קניבסקי נמנה עם מייסדי "דגל התורה" בסוף שנות ה-80 (אז מפלגה עצמאית וכיום הסיעה הליטאית במפלגת יהדות התורה), הוא ברח, כאמור, כל חייו מעיסוק בהנהגת ציבור ובפוליטיקה בפרט. רק לאחר פטירת חמיו, הרב אלישיב, כאשר פרצה מחלוקת בזרם הליטאי ו"הפלג הירושלמי" סירב לקבל את מנהיגו החדש והתפצל ממנו, נדרש "רב חיים" לנושאים מעין אלה ותפס צד בסכסוך באופן פומבי ומובהק.
הרב קניבסקי היה מזוהה לחלוטין עוד קודם לכן עם המחנה המרכזי של הליטאים, שבסיסו בבני ברק, אלא שהירושלמים נזהרו בכבודו ואת קריאת התיגר שלהם כיוונו אל עבר הרב שטיינמן. תפקידו של קניבסקי, שלא ביקש את ההנהגה לעצמו, היה, אפוא, לתמוך בחברו (שהיה גם מחותנו) ולבסס את מעמדו כיורשו של אלישיב – וכך עשה. הוא הכתיר את שטיינמן והוקיע את הפורשים.
כעבור חמש שנים, לאחר שגם הרב שטיינמן הלך לעולמו, ועל אף שהרב גרשון אדלשטיין, המבוגר מהרב קניבסקי, לא התנגד להיכנס לנעליו, הצביע הציבור ברגליים, ו"שר התורה" נשאב אל תוך הוואקום שנוצר - לצד אדלשטיין. מאז הוא מצא את עצמו מופרע עוד יותר בלימודו, כשנאלץ לעסוק - הפעם באופן מוגבר יותר, וכמעט בעל כורחו - בענייני ציבור ופוליטיקה.
בהקשר זה ספגו מקורביו ובני ביתו, ובעיקר נכדיו, ביקורת חריפה בשנים האחרונות מצד חלקים בציבור החרדי, כמי שלכאורה ניצלו לרעה את מעמדו של הרב הישיש ואת השפעתם עליו ועשו בו שימוש לקידום מטרות פוליטיות ואף עסקיות שנויות במחלוקת באצטלא של "דעת תורה".
הרב חיים קניבסקי עלה לכותרת בחודשים האחרונים בכמה בהזדמנויות בהקשר של התמודדות החברה החרדית עם מגיפת הקורונה ויחסה להנחיות הממשלה למניעת התפשטותה. בגל הראשון הוא ספג ביקורת ציבורית על כך שדחף לפתיחת בתי הספר והישיבות במגזר החרדי בשעה שמערכת החינוך הכללית מושבתת, וכי השתתף במנייני תפילה אסורים בביתו - זמן קצר לאחר שקרא לציבור להתפלל ביחידות.
בגל השני חל שינוי מגמה, כולל שיתוף פעולה מצדו עם משרד הבריאות להגברת המודעות ברחוב החרדי ולשמירה על ההנחיות. השיא היה בקריאתו להימנע מאירוח בחג סוכות של אנשים שאינם מבני המשפחה ולקיים מנייני תפילה בשטחים הפתוחים.
כן קבע הרב כי אם אדם נדרש לבדיקת קורונה - חובה עליו לבצעה אף בימי חול המועד, שבהם נהוג בדרך כלל להימנע מכל עיסוק בענייני חולין הסובלים דיחוי. ועם זאת, הוא סירב לקרוא במפורש לסגירתם המוחלטת של בתי הכנסת כמתחייב, אלא הסתפק בקריאה לגבאים לעשות זאת "ככל האפשר".
