עקב קריסת העגורן באשקלון: חברת החשמל תחל בפיילוט מזהם להובלת פחם במשאיות
עקב קריסת העגורן באשקלון: חברת החשמל תחל בפיילוט מזהם להובלת פחם במשאיות
לאחר התאונה בתחנת הכוח רוטנברג, בעקבותיה נהרג גמלאי החברה נפתלי אדרי, ומפעיל העגורן ניר דקל עדיין נעדר, הוחלט על פיילוט יקר ומזהם במיוחד. כדי להוביל מחדרה פחם בכמות הנצרכת יידרשו 280-140 משאיות ביום
עקב קריסת עגורן הובלת הפחם בתחנת הכוח רוטנברג באשקלון, בחברת החשמל מנסים למצוא פתרונות חלופיים, וכעת נבחר אחד יקר ומזהם במיוחד. פיילוט של החברה יבחן הובלה של פחם במשאיות ממסוע הפחם בתחנת הכוח אורות רבין בחדרה לתחנת הכוח רוטנברג באשקלון.
בשלב הראשון של הפיילוט ישתתפו 20 משאיות ביום בלבד. עם זאת, כדי להמשיך להפעיל את תחנת רוטנברג בימי שגרה, ללא עגורן הפחם, יידרשו 280-140 משאיות ביום.
כל משאית יכולה להוביל 35 טון פחם, כאשר הפעלת התחנה דורשת 5,000-10,000 טון פחם ביום (בהתאם לכמות החשמל המיוצרת באותו יום). בחברת החשמל מדגישים שהמהלך קיבל את אישורי המשרד להגנת הסביבה ומשטרת התנועה. עם זאת, מדובר בתוספת של מאות משאיות לכבישי ישראל כל יום, שיחצו את מרכז הארץ הפקוק. כמו כן הובלת הפחם במשאיות יקרה יותר – שכן כעת נוספת עלות השכר של נהגי המשאית והדלק הדרוש להובלת הפחם.
זאת לאחר שלפני כחודש, בעקבות רוחות בעוצמה של יותר מ-150 קמ"ש, קרס מזח הפחם בתחנת הכוח רוטנברג באשקלון. קריסת העגורן הובילה למותו של נפתלי אדרי, גמלאי חברת החשמל. מפעיל העגורן, ניר דקל, עדיין נעדר. קריסת המזח לא תאפשר שימוש במזח הפחם לתקופה ארוכה (הערכה ראשונית דיברה על שישה חודשים לפחות לתיקון, ו-18 חודשים להקמת מזח חדש).
החשש המרכזי בהפסקת אספקת הפחם לתחנה היא לקראת ימי הקיץ החם, שבו באופן מסורתי נשברים שיאי ביקוש לחשמל – מה שמחייב הפעלה של יותר תחנות כוח, גם כאלו המונעות על פחם מזהם ויקר יותר מכל חלופה אחרת. בחברת החשמל ובמשרד האנרגיה בחנו פתרונות נוספים בעבר, כגון פריקה של הפחם בחוף על ידי סירות קטנות (דוברות) בסמוך לתחנה באשקלון והובלה קצרה על ידי משאיות.
קריסת עגורן הפחם מדגישה את העיכוב רב השנים בהפסקת השימוש בפחם לייצור חשמל בישראל. כעת היעד להפסקת שימוש בפחם לייצור חשמל הוא סוף 2025, אך בינתיים הפסקת חלק מיחידות הייצור שתוכננו ל-2022 טרם קרתה, וכך גם הסבת חלק מיחידות ייצור החשמל בתחנת רוטנברג מפחם לגז טבעי. הפחם משמש לייצור 23% מהחשמל בישראל, וזאת על אף העלות הגבוהה של ייצור חשמל באמצעותו (42 אגורות לקוט"ש בפחם, לעומת 14 אגורות בגז טבעי בתחנות של חברת החשמל).
כדי להפסיק את השימוש בפחם יש למצוא חלופות: הגדלת הייצור באנרגיות מתחדשות והגדלת ייצור חשמל בגז טבעי. אנרגיות מתחדשות אחראיות היום לייצור של כ-10% בלבד מהחשמל בישראל – יעד שהציבה הממשלה לשנת 2020. יעד הממשלה הבא הוא ייצור של 20% חשמל מאנרגיות מתחדשות (סולארי ורוח) עד 2025, אך גורמים רבים בשוק האנרגיה מעריכים כי ישראל רחוקה מהגעה ליעד.
החלופה השנייה היא שימוש בגז טבעי, האחראי כיום לייצור 67% מהחשמל בישראל. להגדלת ייצור בגז הטבעי, שנשען על דלק שמופק בחופי ישראל ובכך מקטין את התלות של ישראל ביבוא דלקים, יש שני חסמים מרכזיים: הראשון – התנגדות ראשי הערים במרכז הארץ להקמת תחנות כוח חדשות בגוש דן בסמוך לערי מגוריהן הובילה לכך שהתוכניות לא אושרו עדיין בוועדת השרים לענייני פנים, על אף שנים של המתנה. לפי תוכנית הפיתוח לרשת החשמל של חברת נגה, עד 2035 יידרשו בישראל עוד שבע תחנות כוח חדשות בגז טבעי כדי לעמוד בביקוש לחשמל בגוש דן שגובר עם כניסת הרכבים החשמליים.
הסיבה השנייה לעיכוב הגדלת הייצור בגז טבעי היא העיכובים הנמשכים בהקמת יחידות 80-70 בחדרה על ידי חברת החשמל. כעת מתוכננת היחידה הראשונה (70) לפעול עד סוף השנה. בחברת החשמל טוענים כי הסיבות לעיכוב הן תקלות חוזרות ונשנות באספקת החלקים של יצרנית הטורבינות ג'נרל אלקטריק – אף שהחברה אחראית לייצור מרבית הטורבינות לייצור חשמל בישראל, כולל ליצרנים פרטיים רבים (בין היתר יחידות ייצור של GE נמצאות בתחנות הכוח דוראד, דליה ו-OPC). יש לציין כי היעד המקורי שהציבה חברת החשמל להקמת התחנות היה מאוד שאפתני (פחות משלוש שנים, בעוד הזמן המקובל להקמת תחנות מסוג זה הוא שלוש וחצי עד ארבע שנים).
