פרשנותהאוצר בפרשת קרנות המורים: יחסי בעייתי לכספי ציבור
פרשנות
האוצר בפרשת קרנות המורים: יחסי בעייתי לכספי ציבור
למדינה אין כל דרך סבירה להסביר למה היא נזכרה לתבוע את המיליארדים מקרנות הסתדרות המורים רק אחרי 30 שנה, עשר שנים אחרי דו"ח מבקר. אז היא מסבירה לבית המשפט שהציבור לא צריך לסבול מהמחדלים שלה
ככה זה כשמתגלה פתאום אוצר, כולם רוצים חלק. כמובן ש”הבהלה לזהב” כפולה ומכופלת כשמדובר באוצר שנוצר בדרך שנויה במחלוקת, בשל מחדל שהיה ידוע ואיש לא עשה כלום בעניינו. כך הדבר בעניין הבקשה שהגישו קרנות ההשתלמות של המורים לחלק 2 מיליארד שקל ל־165 אלף עמיתים.
הקרנות טוענות שהרווחים נוצרו משום שהובטחו למורים רווחים של 4%, אך הן עשו רווחים גבוהים בהרבה. האוצר מגלה שהרווחים נוצרו כי הקרנות הפסיקו להעביר לו כסף לכיסוי עלות צבירת הוותק של המורים לפנסיה תקציבית בשנות ההשתלמות - וטוען שזה היה בלתי חוקי.
בהחלט ייתכן שהאוצר והסתדרות המורים כבר יפתרו את המחלוקת ביניהם במסגרת המו”מ הקרוב על ההסכם הקיבוצי החדש. יכול להיות שזה היה אפילו שיקול של האוצר בהגשת התביעה - להפוך 2 מיליארד שקל של המורים לבני ערובה, כך שהמורים יצטרכו להשקיע משאבים בלשחרר אותם.
העניין הוא שגם אם המחלוקת בין האוצר להסתדרות המורים תיפתר, מחכות עוד שתי תביעות. אחת היא של קרן ההשתלמות של ארגון המורים העל־יסודיים, שטוענת שההסדר של קרנות הסתדרות המורים קיפח אותה. השאלה היא אם הקיפוח הזה בלתי חוקי. בנוסף, יש את הבקשה לתביעה ייצוגית של ארבעה מורים שדורשים שהקרנות יחלקו את כל 3 המיליארד השקלים שהצטברו אצלן - ולא ישמרו לעצמן מיליארד שקל ליום סגריר.
לכן, אם יש מורה שמקווה שהוא יראה בקרוב את 12 אלף השקלים שהובטחו לו מעודפי הקרנות, עדיף שלא יבנה על זה. עד שכל המחלוקות האלה יפתרו, כולל ערעורים אפשריים, המורים לא יראו אגורה.
היחס המתגלה לכספי ציבור בסיפור הזה בעייתי. קרנות השתלמות המורים נמנעו במשך 30 שנה להעביר לאוצר את הסכום הדרוש לפנסיה התקציבית של המורים, אף שהחוק לא שונה כדי לאפשר זאת - האוצר ידע ושתק. רק כשהקרנות סיפרו שהצטברו אצלן 3 מיליארד שקל - הוא התעורר, אולי כי כבר אי־אפשר היה לכבס את הכביסה המלוכלכת בבית.
המבקר העיר לראשונה על תקינות ההסדר ב-1992
מבקר המדינה חשף את המחדל כבר ב־2012 כשכתב כי "מצב הקרנות השתפר, והן מציגות בדו"חותיהן עודף כספי ניכר העומד על כ־3 מיליארד שקל". המבקר המליץ לבחון את ההסדר מחדש, אך נראה שהדבר לקח לאוצר קרוב ל־10 שנים. האמת היא שהפעם הראשונה שבה המבקר העיר על תקינות ההסדר היתה כבר ב־1992.
את המבוכה מגדילה העובדה שהמדינה עצמה היא הבעלים של חצי מאחת הקרנות ושל שליש מהשנייה. הפרקליטות, שיודעת שאין כל דרך להסביר את ההתנהגות הזאת לבית המשפט, טוענת כי "המדינה היא נאמן הציבור, שבכל מקרה אינו צריך להיפגע משום מחדלה של המדינה". עוד נאמנות כזו ואבדנו.
