דעההאם הבנקים המרכזיים הצליחו בבלימת האינפלציה בלי להיכנס למיתון?
דעה
האם הבנקים המרכזיים הצליחו בבלימת האינפלציה בלי להיכנס למיתון?
לפני 3 שנים יצאו בנקים מרכזיים במדינות המפותחות למשימה המסובכת והמורכבת של בלימת האינפלציה, הפתיעה בעוצמתה. לקראת סיומה של 2024, בחלוף כשנה מאז חדלו הריביות לעלות ואף החלו לרדת, ניתן לבחון האם המשימה צלחה. ומי עשתה את העבודה הטובה ביותר? ארה"ב
לפני 3 שנים יצאו בנקים מרכזיים במדינות המפותחות למשימה המסובכת והמורכבת של בלימת האינפלציה. האינפלציה הפתיעה בעוצמתה, הגיעה לשיעור דו ספרתי במספר מדינות ולמעשה הייתה פי 5 מרמות היעד.
הבנקים פעלו בלחץ זמן, העלו בעוצמה את הריביות וספגו נזילות משוקי הכספים דרך רכישת אג"ח ואי-מחזור של אג"ח שרכשו בעבר.
הבעיה הייתה שהכלכלות של מדינות אלו החלו אך זה להתאושש ממשבר הקורונה. הביקוש החל לסגור את הפער, אך ההיצע התעכב, שרשראות ההיצע נותרו משובשות, זמינות תשומות הייצור הוגבלה ולקח להן זמן ארוך להגיע.
זו לא הייתה תקופה פשוטה והבנקים המרכזיים, שקודם לכן נקטו אג'נדה ברורה של בלימת האינפלציה בכל מחיר – פן תתפשט ותתבדר – עברו למדיניות תלוית נתונים, או wait and see, ולא הבטיחו הורדת עקבית ומהירה של הריביות גם כשהאינפלציה החלה לרדת לכיוון רמות סבירות יותר של 3 ו-4 אחוזים.
ההיסוס נבע מהחשש להרפות מהר ומדי ולהסתכן בעלייה חוזרת של האינפלציה. חששות לא חסרים – מחירי השירותים עדיין עולים מהר המדינות, שוקי הסחורות נתונים לתנודתיות גבוהה עקב מלחמות ומתיחות סחר, מצבן הפוליטי של מדינות מפתח באירופה אינו יציב ובכלל – ניכרת נסיגה מגלובליזציה להגבלות סחר ופרוטקציוניזם – שזה אומר לחצי מחירים מובנים.
לקראת סיומה של 2024, בחלוף שנה בערך מאז חדלו הריביות לעלות ואף החלו לרדת, ניתן לבחון האם המשימה שהבנקים נטלו על עצמם – בלימת האינפלציה בלי שהכלכלות שלהן תגלושנה למיתון – צלחה. במילים אחרות, האם הצליחו להנדס "נחיתה רכה".
אז כמובן שהתשובות אינן אחידות. ארה"ב עשתה את העבודה הטובה ביותר ותוצאותיה אף טובות בהרבה מתרחיש הנחיתה הרכה שקיוותה להשיג בתחילת הדרך. התוצר שלה עלה באזור 3% בכל אחד משבעת הרבעים האחרונים, לעומת אותם רבעים שנה קודם.
גם המדינות האחרות הצליחו, בדרך כלל, לעמוד באתגר. לפי נתוני OECD, תוצרן של מדינות הארגון צמח קצת פחות מ-2% בכל אחד משלושת הרבעים הראשונים של השנה, בהשוואה לרבעים שקדמו להם. קצב זה דומה לקצב צמיחת התוצר בארבעת הרבעים של 2023, אז עלו הריביות, כך שלא ניכרת השפעה מסיגה על הפעילות.
את האמור לעיל יש לסייג. דווקא בגרמניה, הכלכלה הגדולה ביותר באירופה, התוצר ירד קצת בכל אחד מחמשת הרבעים האחרונים, בהשוואה לרבעים המקבילים שנה קודם, וזאת בניגוד גמור לכלכלה השנייה בגודלה, צרפת, שתוצרה עלה 0.9% עד 1.5% ברבעים הללו.
ומה לגבי שוקי העבודה? שיעורי התעסוקה והשתתפות בכוח העבודה במדינות OECD ברבע השני של השנה (הנתון הזמין האחרון) עמדו על 70% ו-74% והיו הגבוהים ביותר מאז 2005 ו-2008, בהתאמה. שיעור הבלתי מועסקים לא עלה על 5% מאז אפריל 2022, כשעליית הריבית החלה – הישג של ממש.
כמובן, גם כאן ניכרים הבדלים בין מדינות. כך, לאורך זמן שיעור הבלתי ממועסקים בגוש האירו גבוה משמעותית מזה של ממוצע מדינות ה-OECD (6.4% לעומת 4.9%), אחת הסיבות המקשה על כלכלת הגוש לצמוח מהר יותר.
אם כך, מבחינת התוצר והתעסוקה, המטרה לא לפגוע בהם תוך כדי בלימת האינפלציה הושגה, עד כה. אך האם האינפלציה אכן נבלמה? חלקית. נעשתה כברת דרך, האינפלציה הממוצעת במדינות OECD ירדה מ-6.5% לפני שנה ל-4.4% כיום (נתוני ספטמבר) ו-7 הכלכלות הגדולות (G7) אף הצליחו לקרב אותה לרמת היעד (האינפלציה בשטחן ירדה מ-4.1% ל-2.2%).
עם זאת, יש עוד כברת דרך לפניהן. האינפלציה ללא מזון ואנרגיה, שהריביות מכוונות אליה יותר מאשר כלפי האינפלציה הכללית, יורדת לאט יותר ועדיין גבוהה מ-5%, פי ½2 מרמות היעד.
יש להדגיש, כמובן, כי מדינות OECD הינן קבוצה הטרוגנית מאוד והבדלי האינפלציה ביניהן עצומים. עדיין, חלק גדול מהן נמצא בגוש אחד – גוש האירו, שם ירדה ליבת האינפלציה לרמה נמוכה, יחסית, של 2.7% ויש לבנק המרכזי של אירופה מרחב תמרון נוח להמשך הורדת הריבית.
בשורה התחתונה, הבנקים המרכזיים עשו עבודה טובה עד כה. הם ציננו את הפעילות הכלכלית, לא ללא גלישה למיתון ותוך תעסוקה גבוהה, יחסית, ובתווך בלמו את האינפלציה ועשו, כאמור, כברת דרך לכיוון התכנסות האינפלציה לרמת היעד.
המשימה לא הושלמה, עדיין. האינפלציה במדינות רבות עדיין צריכה לרדת והרבה, אך הכיוון נראה טוב ואם לא יהיו זעזועים אקסוגניים בדרך, נראה כי ברוב המדינות יוכלו להכריז על הדברת האינפלציה בתוך שנה.
רונן מנחם הוא כלכלן שווקים ראשי, בנק מזרחי טפחות
