ניתוחהאם שער למערב שווה להודו כל כך הרבה כסף?
ניתוח
האם שער למערב שווה להודו כל כך הרבה כסף?
קבוצת אדאני ההודית וגדות הישראלית זכו במכרז להפרטת נמל חיפה בסכום הגבוה במיליארד שקל מהערכות השווי הגבוהות המוקדמות; הפער העצום בין ההצעה הזוכה לזו שאחריה מעלה חשש שההודים ייסוגו מהעסקה, אך הקבוצה הזוכה משדרת ביטחון; אדאני, שבבעלות המיליארדר גאוטם אדאני, מחזיקה בכ־15 טרמינלים ונמלים בעולם, ונמל חיפה ישמש לה שער למזרח התיכון ולאירופה
הקבוצה המורכבת מחברת אדאני (Adani) ההודית וחברת גדות מסופים לכימיקלים זכתה במכרז להפרטת נמל חיפה לפי שווי של 4.1 מיליארד שקל. מדובר בסכום גבוה במיוחד, מיליארד שקל יותר מההערכות השווי המקוריות שנעו בין 1.5–3 מיליארד שקל, ופער של 1.45 מיליארד שקל מההצעה השנייה בגובהה. מתוך ה־4.1 מיליארד שקל, 200 מיליון שקל הם הנחה שניתנה לקבוצה על כך שהיא כוללת "שותף אסטרטגי בינלאומי", הנחה שגם הקבוצה של דני אונגר זכתה לה. הקבוצה הזוכה תפעיל את הנמל עד 2054.
הקבוצה של גדות הציעה 4.1 מיליארד שקל, ואילו קבוצת אונגר-ג'נריישן הציעה 2.65 מיליארד שקל. ההצעה של מספנות ישראל, הקבוצה השלישית במכרז, עמדה על 2.4 מיליארד שקל. בעקבות הפערים בין ההצעות, ההליך המכרזי שהיה אמור לדמות מכירה פומבית – לא התקיים בפועל. בנמל חיפה הופתעו לטובה מהסכום שהתקבל, ובכיר מאחת הקבוצות האחרות שהתחרו במכרז הגדיר אותו כ"מטורלל". המדינה תשלשל לקופתה לא פחות מ־2.7 מיליארד שקל.
הקבוצה שזכתה מורכבת מחברת גדות הישראלית (30%) וקבוצת אדאני ההודית (70%). גדות שולטת במסופי כימיקלים בחיפה ובאופן זמני בממגורת חיפה (לשעבר דגון), ומחזיקה במונופול על יבוא תבואה וכימיקלים לישראל. הבעלים של גדות הם קרן טנא (60%) ו־ווליו LBH (%04). קבוצת אדאני נשלטת על ידי גאוטם אדאני, האיש החמישי בעושרו בעולם שהונו מוערך ב־107 מיליארד דולר. קבוצת Adani מחזיקה ב־13 טרמינלים ונמלים בעשרה מיקומים שונים בתת־היבשת ההודית ובנמלים נוספים באוסטרליה, מיאנמר וסרי־לנקה.
מנכ"ל גדות עופר לינצ'בסקי אמר ל"כלכליסט" כי "אנחנו מאוד שמחים על הזכייה בתשתית נמלית מאוד מרכזית. שרשרת האספקה של גדות נשענת על הובלה ימית ועל פעילות נמלית. אנחנו מתמחים בפעילות מטען כללי וצובר והרכישה תבטיח את המשך הצמיחה של גדות".
בכל הקשור למחיר הגבוה שהציעו אמר לינצ'בסקי כי לדעתו מדובר ב"שווי סביר לחלוטין, אנחנו שמחים עם המספר". גם הבעלים של קבוצת אדאני, גאוטם אדאני, צייץ בחשבון הטוויטר שלו כי הוא "מאושר (delighted) מהזכייה במכרז הפרטת נמל חיפה יחד עם גדות".
עם זאת, למרות הצהרות אדאני וגדות על כך שהם מרוצים מהמחיר במכרז, הפער הגדול בין ההצעות מעלה חשש כי אלו ייסגו מהעסקה - כאשר הקנס על נסיגה כזו הוא 15 מיליון שקל בלבד. ברשות החברות גם לא הכריזו באופן רשמי על הקבוצה שהגיעה למקום שני במכרז, אך כבר עם פרסום הליך ההתמחרות הבהירה המדינה כי היא שומרת לעצמה את הזכות לפנות למציע השני או השלישי במידה וההצעה הראשונה נופלת מסיבה כזו או אחרת.
לינצ'בסקי הוסיף כי גדות שמחים במיוחד על ה"שותפות האסטרטגית האמיצה" שנוצרה בינם לבין קבוצת אדאני שעובדת איתם על תוכניות עסקיות שונות כבר כמה שנים. "כל הפעילות שלהם היא הודו ומזרחה, היתרון במיזם המשותף שזה השער המערבי לרשת אסייתית ענפה שמופעלת על ידי קבוצת אדאני. אנחנו מקווים להביא פעילות לנמל חיפה שמבוססת על קווי ספנות אסיאתיות ובראש ובראשונה הודיות".
לדברי לינצ'בסקי קבוצת אדאני רואה את גדות וישראל כשער הכניסה לעולם המערבי. "חוץ מהקשר בינינו, הם רואים בישראל ספציפית יעד אסטרטגי, והיחסים שהתחממו בין ישראל להודו בשנים האחרונות מאוד דחפו לכך. הם רואים את ישראל בתור מקום מאוד נוח להתפתח ממנו לכל האזור".
למרות שזכתה במכרז, עדיין קיים ערפל מסוים בנוגע לשאלה האם הקבוצה אכן תפעיל בסופו של דבר את הנמל השני בגודלו בישראל, שעוברות בו כמעט ממחצית הסחורות שמגיעות לארץ. לפני כשבועיים נחשף ב"כלכליסט" כי סימן שאלה מרחף על זכייה אפשרית של קבוצת גדות ואדאני במכרז בשל אפשרות לבעלות צולבת בענף הנמלים: הפעלה של נמל חיפה ושל מסוף הכימיקלים הדרומי בחיפה. בגלל תקדים דומה, גדות נאלצה לוותר על זכייתה במכרז להפעלת ממגורת דגון – וכעת ייתכן שרשות התחרות תאלץ לבחון את ההשלכות של רכישת הנמל על ידי גדות והשפעתו על הריכוזיות בתחום הנמלים וייבוא הסחורות בישראל.
במידה ואכן יימצא כי קיימת בעייתיות, גדות תאלץ לוותר על אחת מהפעילויות הללו, ולא בטוח שתבחר דווקא בנמל חיפה על חשבון ליבת פעילותה העסקית. עם זאת, העובדה כי רוב המניות בנמל יוחזקו על ידי אדאני ולא גדות מחזקת את הסיכוי שהעסקה תאושר. בהקשר הזה, אמר לינצ'בסקי כי "העסקה כפופה לאישור רשות התחרות ואנחנו סמוכים ובטוחים כי העסקה תאושר בהקדם".
נעלם נוסף במשוואה הוא האינטרס של חברת הנמלים של אדאני, או בשמה המלא "Adani Ports and Special Economic Zone Ltd". קבוצת Adani היא תאגיד ענק שפועל בעיקר בהודו ושוויו הוערך באפריל האחרון בכ־200 מיליארד דולר. התאגיד, שנוסד על ידי גאוטנם אדאני בסוף שנות השמונים, הוא קונגלומורט תשתיות החולש על תעשיות ושווקים רבים בהודו ובמזרח ביניהם מחצבות ומשאבים, נמלים ושטחים לוגיסטיים, גז טבעי, מזון, ייצור חשמל, שדות תעופה ותקשורת – אדאני היא יצרנית החשמל הסולרי הגדולה בעולם ומנהלת את אחד מחמשת שדות התעופה הגדולים בעולם, שדה התעופה במומבאי.
זו אינה העסקה הראשונה של הקבוצה בישראל, ורק באפריל האחרון קנתה אחת מחברות הבת של הקבוצה מניות בשווי 20 מיליון דולר של חברת הטכנולוגיה הישראלית פורסייט. עם זאת, גורמים בתעשיית הנמלים תהו מדוע אדאני בחרו לצאת לראשונה מהמזרח דווקא לישראל ולחיפה.
פלונטר נוסף שמחכה לזוכה הוא סכסוך בין הנמל לבין עיריית חיפה על הפעלה וניהול של השטחים המסחריים של חזית הים של הנמל. שטחי חזית הים אמורים להכיל אזורי תעסוקה, תיירות, בילוי ומסחר שיתכתבו עם פעילות של קרוזים, תיירות ימית ודיוטי פרי שהנמל יוכל להפעיל.
נמל חיפה הוא הנמל השני בגודלו בארץ אחרי נמל אשדוד. בשנת 2021 כ־47% מכלל מטעני המכולות בישראל עברו דרכו (דרך נמל אשדוד עברו 52%). מלבד תחום המטענים, נמל חיפה הוא הנמל המרכזי בישראל בכל הקשור לתנועת נוסעים ואוניות קרוזים. לאחר שנמל חיפה יופרט, נמל אשדוד יישאר הנמל הממשלתי היחיד בישראל. הכנסות הנמל עמדו ב־2021 על 845 מיליון שקל והרווח הנקי על 271 מיליון שקל. 77% מהכנסות הנמל התבססו על יבוא ופריקה של מכולות, 12% מההכנסות התבססו על מטען כללי ומלט, 4% מההכנסות על יבוא כלי רכב, ו־3% על שטעון (פריקת מכולות מאונייה והעברתן לאונייה אחרת).
הקבוצה הזוכה תפעיל את נמל חיפה בתקופה מאתגרת אך רווחית לנמלים. הנמלים וחברות הספנות נמצאים בצד המרוויח של משבר שרשרת האספקה העולמית שמתבטא בישראל, בין היתר, בפקק מחוץ לנמלים. מבחינת הנמלים, המשמעות של האוניות שמחכות בלב ים היא לקוחות שבויים והכנסה מובטחת. עם זאת, המפעיל החדש ייאלץ להתמודד עם תחרות מצד נמל המפרץ השכן ונמל הדרום באשדוד, הנמלים הפרטיים החדשים שמופעלים על ידי חברת SIPG הסינית וחברת TIL השוויצרית בהתאמה. האיום מצד הנמלים הללו התגבר לאחרונה עם החלטת הממשלה להעביר את הרציפים הריקים לנמלים החדשים לטובת מאבק בפקק המטען הכללי, מה שמקנה לנמלים תשתית נמלית שהחברות המתמודדות לאו דווקא ציפו לה, ותחרות גם בתחום המטען הכללי ולא רק המכולות.
