פרשנות"הממשלה עשתה דברים נפלאים": המשק כבר משלם את מחיר הניתוק של קברניטיו
פרשנות
"הממשלה עשתה דברים נפלאים": המשק כבר משלם את מחיר הניתוק של קברניטיו
משר האוצר ש"מקבל שבחים על ניהול הכלכלה", דרך יו"ר ועדת הכספים ש"לא שמע על הורדות דירוג" ועד שרת התחבורה שבטוחה ש"הממשלה עושה דברים נפלאים": איך תוך פחות מ-24 שעות הצליחו 3 מבכירי הקואליציה להפגין ניתוק כל כך עמוק מהמציאות הכלכלית?
שלוש אמירות אומללות נאמרו תוך פחות מ-24 שעות על ידי שלושה פוליטיקאים בכירים שנושאים תפקידים כלכליים משמעותיים בישראל: יו''ר ועדת הכספים משה גפני (יהדות התורה) הודה (בעקיפין) כי הוא לא שמע על הורדת דירוג האשראי (היום כבר הסביר כי זו היתה אמירה "ברוח קלילה" וכי כוונתו היתה שהורדת הדירוג לא "התרסקה" למרות המצב הנורא); שרת התחבורה וחברת הקבינט מירי רגב (ליכוד) הסבירה כי הממשלה עשתה דברים נפלאים כגון מימון מלונות חינם לתושבי הצפון; והאחרון חביב שר האוצר בצלאל סמוטריץ' שיתף כי הוא מקבל שבחים מחו"ל על ניהולה של כלכלת ישראל.
אמירות אלו זכו ללעג רב ו"כיכבו" ברשתות החברתיות, אבל דווקא בימים אלו כדאי להתעמק בהן כי הן משקפות ניתוק עמוק מהמציאות הכלכלית הישראלית. אזרחי ישראל לא ישלמו את מחיר הניתוק הזה בעתיד בלתי ברור - הם כבר משלמים אותו.
1. בהנחה שגפני לא ידע או "שכח" על אותן הורדות דירוג אז המצב באמת בעייתי. לפי סעיף 100(2) לתקנון הכנסת, תחומי העניין של הוועדה הכלכלית החשובה ביותר בכנסת הם: "תקציב המדינה; מיסים לכל סוגיהם; מכס ובלו; מילוות; ענייני מטבע ומטבע חוץ; בנקאות ושטרי כסף; הכנסות והוצאות המדינה".
הדבר הופך את גפני לקברניט השלישי בחשיבותו בכלכלת ישראל אחרי שר האוצר וראש הממשלה. במקרה הזה אפשר לדרג אתו אף גבוה יותר על רקע כוחם של החרדים בממשלות נתניהו לדורותיהן. העובדה שאיש כל כך חשוב בניהול המאקרו-כלכלי פחות מודע להורדות דירוג, המגיעות על רקע חוסר האמון של המשקיעים, עלול כמעט בוודאות רק להחמיר את אותו חוסר אמון של אותם משקיעים, הן הזרים והן המקומיים. מה עוד שהשווקים הפיננסיים עלולים להגיב בצורה שלילית מאוד לאירוע שכן המשקיעים מסתמכים על כך שקבלת החלטות כלכליות נעשית בצורה מושכלת - על בסיס נתונים.
משפט מנותק כל כך עלול גם להרתיע משקיעים זרים מלבצע השקעות חדשות בישראל בדיוק מאותן סיבות. אך חשוב מכך: מקבל החלטות כה בכיר, שלא שם את הורדת דירוג האשראי בראש מעייניו, לא ינקוט ולא יבצע את צעדי המדיניות התקציבית ההכרחיים כדי להתמודד ולתקן את המציאות שהובילה לאותה הורדה, מה שעלול להוביל להורדות נוספות.
אסור לשכוח כי תחזית דירוג האשראי של ישראל היא "שלילית" בעיני שלושת סוכנויות הדירוג - משמע כי הן שוקלות להוריד (שוב) את הדירוג. יתרה מכך, הבוקר גפני ביקש להבהיר כי הוא "התבדח" וכי הוא כן שמע על אותן הורדות דירוג, אבל לנוכח המצב הנורא של המדינה אין כאן "קריסה" כפי שהיה מצופה.
ההבהרה של גפני מטרידה עוד יותר. אם זו המסקנה של יו''ר ועדת הכספים, אז מצבנו עוד יותר גרוע: מבלי להבין את חומרת המצב, המקורות במשק עלולים להיות מוקצבים בצורה שגויה, בלתי יעילה ובזבזנית ואף להחמיר את הנזק.
חוסר המודעות והניתוק אצל גפני משתקף היטב שכן הוא נחוש להמשיך להזרים כספים לחינוך החרדי שלא מלמד לימודי ליבה ולאברכים החרדים שלא מתגייסים ולא עובדים (ולפיכך לא משלמים מיסים ישירים). מיותר לציין כי האזרחים ששמעו את גפני עלולים לאבד את האמון בכשירות של הממשלה והכנסת ולעורר ספקנות מוגברת לגבי ההחלטות שהן מקבלות תוך פגיעה קשה באמון הציבור בהן.
כדאי מאוד שמישהו בממשלה יועיל בטובו לתרגם לגפני את הדוחות של אותן סוכנויות ולהסביר מה הן כתבו שם (מעבר לצירוף האותיות והסימנים של הציון עצמו) שכן הוא עלול להמשיך לחשוב שמצבנו "היחסי" מצוין. הן מתארות מצב שרחוק מאוד מלהיות מצוין. יתרה מכך, תשואות אג"ח ממשלתיות, רמות ה-CDS (תעודות ביטוח על אג"ח ממשלתי המהוות מדד לפרמיית הסיכון של ממשלת ישראל) והפערים בין הביצועים של הבורסה בת"א לעומת שאר הבורסות כבר מתרגמים מצב שרחוק מאוד מלהיות טוב ומאוד מזכירים מצב של קריסה, גם אם היא לא מיידית.
המצב הזה כבר גובה מחיר ומי שמשלם אותו הוא אזרחי ישראל שמשלמים יותר על משכנתאות, מקבלים פחות שירותים ממשלתיים (כי תשלומי הריבית על החוב זינקו), וישלמו בטווח ארוך מחיר גבוה יותר בצורה של פחות צמיחה ויותר אבטלה.
כדאי גם להזכיר לגפני כי משברים פיסיקליים-פיננסיים (מצב שאם יתרחש – ניתן יהיה לראות בגפני אחראי ממדרגה ראשונה לו בגלל תפקידו הפורמלי) אינם מתפתחים באופן ליניארי והמכה הקשה יכולה לנחות בכל רגע.
ובכל זאת, מילה על נתניהו וסמוטריץ' בהקשר הזה: במשך שנה וחצי השניים טרחו ודאגו להסיר ולחסל כל קורטוב של לגיטימציה של אותם מוסדות פיננסים בינלאומיים, תוך פגיעה קשה בחשיבותם ובמוניטין שלהם ("מניפסט פוליטי מופרך", כינה סמוטריץ' את החלטת מודי'ס להוריד את דירוג האשראי). לכן לא פלא, שגפני "שוכח" את אותן הודעות דירוג ומשכיח את מה שיש להן לומר על כלכלת ישראל ועל ההתנהלות התקציבית של הממשלה.
1 צפייה בגלריה
גפני. "חוסר המודעות" של האיש השלישי בחשיבותו בקבלת ההחלטות הכלכליות משדר מסר בעייתי מאוד למשקיעים
(צילום: אלכס קולומויסקי)
2. שרת התחבורה התגאתה שהממשלה מימנה מלונות חינם לאזרחי הצפון הדרום. נתחיל מהברור מאליו: הם לא התפנו מרצונם, אלא כתוצאה מכישלון קולוסלי של הממשלה בה היא חברה בתחום החשוב ביותר: ביטחון.
כדאי להזכיר כי זו אותה שרה - חברה בקבינט - שאמרה בתחילת המלחמה כי "החיזבאללה מורתע". טוב שרגב לא התגאתה בגידול תקציב השיקום של נכי צה"ל ובהגדלת התשלומים לאלמנות צה"ל.
ומה שפחות ברור מאליו: הממשלה לא שילמה כלום כי לממשלה אין כסף. זו אחת האמיתות הכי נשכחות בשיח על כלכלה ציבורית: כל הכנסות הממשלה מגיעות מתשלומי מיסים המשולמים על ידי אזרחי ישראל מזיעת אפם.
התובנה של רגב כי הכסף הממשלתי שייך לה ולמפלגתה מהווה עיוות נוסף מבית מדרשה של שרת התחבורה כפי שזה בא לידי ביטוי בתחקיר של רביב דרוקר: היא מחלקת את הכסף של אזרחי ישראל רק לאנשים שתומכים בה, לפי האינטרסים האישיים שלה כאילו היה באמת מדובר בכסף שלה.
ולמספרים עצמם: כ-3 מיליארד שקל שולמו למלונות בגין שהייתם של המפונים (הם לא אורחים במלון) כאשר לשנת 2024 הוקצו עוד 5.5 מיליארד שקל לסעיף זה (חלקו כבר שולם). ישנו יסוד סביר להניח כי תושבי הצפון והדרום היו מעדיפים שאותו כסף היה מיועד לבניית כיתות לימוד, מרפאות ותשתיות פיזיות לטובת מקום מגוריהם (שאינו מלון תל אביבי).
אך חמור מכך: המחדל של הממשלה של רגב ערב ה-7 באוקטובר יחד עם הכישלון הניהולי מיד לאחריו והיעדר תוכנית אסטרטגית ברורה גורמים לאובדן תוצר בהיקף עצום. לפי סקר כוח אדם של הלמ"ס לשנת 2021, כ-15% מכלל העובדים מועסקים במחוז צפון כאשר עוד 6.5% מהעובדים מועסקים בנפת אשקלון (סך הכל מעל חמישית מהעובדים).
עוד עולה מנתוני הלמ"ס כי כ-17.5% מהפדיון של המגזר העסקי מיוצר במחוז הצפון כאשר נפת אשקלון אחראית לעוד 10% ממנו. לפי סקר דמוגרפיה של העסקים לשנת 2020, במחוז צפון היו ערב המלחמה 43,316 עצמאים.
כל הפעילות הכלכלית הזו ירדה לטמיון או לפחות רובה, שכן לא ברור כמה מאותם עסקים ישרדו 8 חודשים של מלחמה (והיד עוד נטויה).
3. פנינו ליועץ התקשורת של שר האוצר כדי לקבל את שמותיהם של אותם גורמים בחו"ל שלטענתו שיבחו את הניהול הכלכלי של סמוטריץ' - ואנו עדיין ממתינים לתשובה.
הדבר האחרון ששמענו מגורמים בחו"ל על כלכלת ישראל היה מסוכנות S&P שחתכה את תחזית הצמיחה השנתית של ישראל לשפל היסטורי (0.5%) וביקשה להדגיש כי "הסיכונים לדירוג האשראי של ישראל נותרו גבוהים. בנוסף לאפשרות של הסלמה - אנו רואים גם את היחסים המידרדרים בין ישראל ובעלות בריתה הקרובות ביותר, סיכון שעלול לפגוע בהתאוששות הכלכלית של ישראל ובאמון המשקיעים".
על תרומתו האדירה לבידוד הבינלאומי של ישראל לא בדיוק מגיעים לסמוטריץ' פרחים. הטענה הזו נראית תמוהה למדי, שכן עוד לפני המלחמה הוא היה "מנודה" כאשר קרא לממשלה "לשרוף את חאוורה" והוחרם בארה"ב ובאירופה.
ההתקפות של סמוטריץ' על ביידן ועל הגופים הבינלאומיים מאז תחילת המלחמה לא היו אמורות לשנות את המצב לטובה. הנתונים הפיננסים גם לא כל כך מתיישרים עם ההצהרות של סמוטריץ': הזרים נטשו את ישראל, בעיקר את אגרות החוב שהוא מנפיק בשם הממשלה.
לפי נתוני בנק ישראל, משקל הזרים בשוק אגרות החוב הממשלתיות צנח מ-15% ערב המלחמה ל-9% כעת, וההערכות הן כי שיעור זה ייחתך בחצי עד סוף השנה. גם סוכנויות הדירוג לא ממש מרוצות מהמדיניות שלו: הורדת הדירוג איננה נובעת רק מהמלחמה אלא מהניהול הכושל שלו. הרי, חמאס וחיזבאללה נמצאים באותו מקום כבר הרבה מאוד שנים ומלחמות הן דבר שבשגרה, אך דירוג האשראי מעולם לא ירד.
הניסיון "להאשים" את המלחמה במצב העגום של המשק לא מתיישר לגמרי עם המציאות: לקראת סוף דצמבר, כאשר התותחים עוד רעמו, תשואת אג"ח ממשלת ישראל צנחו לרמה של כ-3.8% - רמה דומה לזו שנרשמה ביולי 2023, הרבה לפני המלחמה. אז גם הפעילות שבה לשגרה "סבירה" והאבטלה החלה לצנוח.
התפנית החדשה החלה בתחילת 2024, עת החלה להיחשף ה"אסטרטגיה הכלכלית" של נתניהו וסמוטריץ' לעתיד: אין אופק להפסקת המלחמה, אין כל כוונה לעשות סדר עדיפויות חדש, אין כוונה לתכנן מנועי צמיחה חדשים ויש את כל הכוונות להמשיך להזרים כספים באופן חופשי לשותפות הקואליציוניות (ובראשן החרדים) למטרות שלא רק שאינן תורמות למלחמה או לצמיחה, אלא שאף פוגעות בהן.
על סגירת משרדים לא דיברו, וגם לא על צעדים מקזזים. "יש כסף לכוווולם" הכריז נתניהו וסמוטריץ' הוסיף כי "כלכלת ישראל חזקה, ובעזרת השם ננצח" והמשיך לפזר כסף מהליקופטר. לא על זה קיבל שבחים מחו"ל.
אסור גם לשכוח כי החזון של סמוטריץ' לנהל מלחמה פרמננטית (מלחמת גוג ומגוג) וכיבוש חבל עזה היא גם אסטרטגיה כלכלית שתעלה למשק מיליארדים: המלחמה כבר עלתה כ-250 מיליארד שקל, ועלות כיבוש עזה ושליטה צבאית ברצועה נאמדת בעוד 20 מיליארד שקל לשנה. ביטחון עולה כסף: לפחות את הדבר הזה סמוטריץ' כבר היה אמור לדעת.
