זיוף חתימת המצווה- גרפולוגיה כמדע
זיוף חתימת המצווה- גרפולוגיה כמדע
האם מומחיות להשוואת כתבי יד הינו מדע של ממש אשר יכול לשמש ראיה מוחלטת בבית המשפט בהליכי התנגדות לצוואה, או שמא מדובר באומנות ולא במדע, או מדובר במדע שאינו מדויק?
סעיף 5 לחוק הירושה קובע כי מי שזייף צוואה או שתבע על פי צוואה מזויפת פסול מלרשת. למעשה מדובר "בחיקוי על פי מקור" שכן מישהו- הזוכה על פי הצוואה או מי מטעמו חיקה את חתימת המצווה על גבי הצוואה שהיא פרי המצאתו של המזייף. ממילא אין רלוונטיות לתאריך הצוואה שאף הוא אינו נכון (אם כי יש לתאריך הדמיוני רלוונטיות לבדיקת הזיוף). במקרה של צוואה, החותם אינו עוד עמנו ואינו יכול להעיד. לכן על הטוען לזיוף נטל ראיה מוגבר. כבר נקבע (ע"א 5293/90) כי הגרפולוגיה הינה בדרגת מדע שימושי ממש ורצוי ואפשר לעשות שימוש בחוות דעתו של גרפולוג לבדיקת טענת זיוף חתימה. בהקשר זה ייאמר כי "המדע" הנכון הינו מומחיות בהשוואת כתבי יד הדורש ידע מקצועי וככל מדע שאינו מתמטיקה, אינו מדויק. לכן נדרשת ראיה נוספת מהסוג של דבר מה, השלמה הנסיבתית.
לאחרונה ביום 11.11.2021 בעניין ת"ע (משפחה ת"א) הוגש חוות דעת מומחה להשוואת כתבי יד אשר קבע כי מדובר בחתימה שהיא חיקוי בהעתקה. על סמכה וחקירת המומחה עצמו, קבע בית המשפט כי החתימה ע"ג הצוואה אינה של המצווה והצוואה בוטלה.
בעניין אחר, נידונה התנגדות לצוואה של המנוח. נטען כי החתימה של האלמנה על תצהיר התומך בבקשה לקיום צוואת בעלה המנוח אינה חתימתה. בית המשפט לענייני משפחה קבע שאין הדבר רלוונטי להתנגדות לצוואה. בית המשפט המחוזי, כב' השופט ש' שוחט (בשבתו כערכאת ערעור), הורה על מינוי מומחה להשוואת כתבי יד. הנימוק לכך היה שמכיוון שעורכת הדין הינה עורכת הצוואה ואף הינה אחת מהעדות לצוואה, הרי שיש ליתן אפשרות "לפגוע במהימנות שיש ליתן לעדותה". ממצאי המומחה לזיהוי כתב יד היו כי החתימה אינה של האלמנה. ממצאים אלו היו רלוונטיים לפסילת עדותה של עורכת הצוואה. ואכן כך היה. בית המשפט קבע כי העדה אינה מהימנה והצוואה בוטלה (ולא רק משום כך). יש איפוא חשיבות רבה לחוות הדעת של המומחה להשוואת כתבי יד.
השימוש ההולך וגובר בחוות דעת של מומחים להשוואת כתבי יד נתן דחיפה עצומה לענף זה, כשימוש נכון להוכחת טענות של זיוף או חוסר אמינותם של מסמכים. למרות זאת, בעניין אחר, ת"ע 34585-10-13 (פורסם בנבו), נטען שחתימת המנוח על הצוואה אינה שלו. המומחית שמונתה ע"י בית המשפט קבעה שהחתימה אינה של המנוח. לאחר מכן בית המשפט שלא היה שלם עם חוות הדעת, מינה מומחית נוספת שקבעה שזו כן חתימתו. כיוון שהיו שתי חוות דעת מנוגדות, בית המשפט מינה הפעם מומחית שלישית. זו קבעה שהחתימה אינה של המצווה. למרות ששתיים קבעו שחתימתו של המצווה אינה חתימתו של המצווה והיא זויפה, קבע בית המשפט שחתימתו אינה מזויפת והיא חתימתו. זאת על סמך עדויות מהימנות של עדי הצוואה שהיו שניהם עורכי דין. באותו מקרה, הצוואה בוטלה בשל השפעה בלתי הוגנת. בעניין אחר, ת"ע 5382/02 (הותר לפרסום), הוגשו שלוש חוות דעת של מומחים להשוואת כתבי יד אשר קבעו שהחתימה של המצווה מזויפת. למרות עדותם של עדי הצוואה קבע בית המשפט כי הצוואה מזויפת ואף הוסיף כי קיימת אפשרות סבירה בהחלט, בהנחה כי העדים דוברי אמת, כי הם הובאו לדירה אחרת, ראו שם אדם אחר, וחתמו על צוואה שאיננה צוואת המנוח. בית המשפט קבע כי הצוואה אינה ראויה לאמון והיא בוטלה.
יוצא אפוא כי חוות דעת של המומחה להשוואת כתבי יד יכולה לשמש כראיה לזיוף חתימה על כל הכרוך בכך. אולם לעיתים, עדויות מהימנות יכולות לגבור על הקביעה בחוות הדעת. מבחן נוסף לבדיקת מקוריות חתימה הוא מבחן גיל הנייר וגיל הדיו. אולם לדעת המומחים ניתן להבחין זאת רק אם גיל החתימה אינו תואם את גיל הנייר וכך גם לגבי הדיו ששימש לחתימה ובתנאי כי חלפו כעשר שנים.
ראוי לציין כי על פי דיני העונשין, תשל"ז- 1977 (סעיף 418) המזייף מסמך דינו - מאסר שנה, זייף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, דינו - מאסר שלוש שנים, ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו - מאסר חמש שנים.
מאת עו"ד אורי צפת, בעלים ומנהל אורי צפת משרד עורכי דין
