פרשנות
כנסת ישראל הכירה לראשונה בעוני
השאלה אם הרשות למאבק בעוני תהפוך לגוף רב חשיבות או לעוד משרד לתקצוב מקורבים תלויה בעיקר בשר הרווחה יעקב מרגי. הוא התחייב שהרשות לא תחלק כספים ושהוא יבטל את כל הסעיפים התקציביים שיו"ר ועדת הרווחה ישראל אייכלר הכניס
חוק הרשות למאבק בעוני שאושר בקריאה שנייה ושלישית אתמול, הוא כנראה הדבר החיובי ביותר שעשתה הכנסת הנוראה הזו. אחרי 77 שנים, לראשונה מדינת ישראל מכירה בעוני ובצורך להיאבק בו – ומקימה גוף לגיבוש אסטרטגיה ומדיניות שכל ייעודן להילחם בו. אלא שכיוון שזו בכל זאת הכנסת הגרועה בתולדות ישראל, יו"ר ועדת העבודה והרווחה ח"כ ישראל אייכלר הכניס לחוק סעיפים שנועדו להפוך את החוק לגמ"ח של חלוקת תקציבים למקורבים. אייכלר הכניס לחוק הרשות סמכות "לסייע בחלוקת מזון" וכן קביעה כי היא "תמליץ למשרדי ממשלה על מתן תמיכה לעמותות". הוא גם התעקש שהרשות תוכל לסייע לאוכלוסיות שאינן מוגדרות עניות, אלא רק מצויות "בקרבת העוני".
הבשורה הטובה היא ששר הרווחה יעקב מרגי מתחייב ש"הרשות לא תשמש צינור לחלוקת כספים". מרגי אמר לכלכליסט כי "לא, לא, שמעת את הלא רבתי? לא צריך עוד משרד שיחלק כסף. לצערי הרב אייכלר עשה מזה שמאטעס ועשה עוול לחוק ועכשיו צריך להתעסק עם החשדות והקונספירציות. כל מה שאייכלר הכניס לחוק באונס, אני אבטל לו. אני לא הצלחתי להבין למה אייכלר עשה את זה", הוסיף מרגי. "או שהוא לא מבין את החוק או שיש לו מניעים שאני לא מכיר. זה חוק לדורות הבאים. עד היום לאף משרד ממשלתי לא היה זמן וקשב לעסוק במחוללי העוני והתוצאה הא שהמשרד שלי הוא כמו בית החולים מתחת לגשר הרעוע, שקולט את הנפגעים. אני הולך להשאיר את הרשות נקייה כמו בהצעת החוק המקורית ולמנות אנשים ללא זיקה פוליטית. אקים צוות להקמת הרשות שכולו אנשי מקצוע. כל מי שיהיה מחויב למאבק בעוני יהיה בצוות הזה".
פעם בשנה חוגגת ישראל את חג העוני. החג מתחיל בפרסום דו"ח העוני של הביטוח הלאומי ומסתיים כשעולה נושא חדש לסדר היום הציבורי. אחת הסיבות לכך שהעיסוק בעוני כל כך מוגבל היא שעד היום מדינת ישראל לא הכירה מעולם בחובתה להיאבק בעוני ומעולם לא הקימה משרד שתפקידו לעשות את זה. בהקמת הרשות, בעצם יוצרת הכנסת גוף שתפקידו להציק לממשלה ולבקר אותה. היא אמורה לקבוע יעדים לצמצום העוני שברור שהממשלה לא תעמוד בהם. היא אמורה לחוות את דעתה על חקיקה מהזווית של ההשפעה על העוני. היא אמורה לראשונה לתאם ולתכלל את מדיניות המאבק בעוני של הממשלה, מה שאומר שהממשלה תצטרך לראשונה לקבוע מדיניות כזו.
עכשיו הכל תלוי בכך שמרגי באמת יעמוד בהתחייבות שלו לבנות רשות נקייה לגמרי של אנשי מקצוע, שתיהנה ממעמד ציבורי ותהפוך לסמכות מקצועית. הרשות לא תיבחן בכמה גרושים שאייכלר רוצה שהיא תזרוק למקורבים. היא תיבחן בכך שתיצור את האווירה הציבורית הדרושה כדי שהממשלה תקצה מיליארדים למאבק במחוללי העוני. זו משימה לא פשוטה, בעיקר משום שהעוני כל כך מזוהה עם האוכלוסיות הערבית והחרדית. קשה לשכנע ממשלות להשקיע באוכלוסייה הערבית, בטח בממשלה הגזענית הזו שבחינתה ערבים יכולים להמשיך להירצח אחד אחר השני באין מפריע. מי שרוצה להילחם בעוני בחברה החרדית יצטרך להיאבק למען השכלה לגברים בחברה הזאת – גם זו משימה סיזיפית.
הרבה תלוי בכך שהמנכ"ל שימנה מרגי יהיה איש מקצוע ולא דמות פוליטית. אם מרגי יעמוד במשימה שהוא עצמו מגדיר כתרומה לדורות הבאים, הרשות צפויה להפוך לגוף כל כך מרכזי בשיח החברתי שלנו שבעוד כמה שנים לא נבין איך יכול להיות שלא היתה פה רשות למאבק בעוני.
מרגי עצמו תרם למחלוקת סביב הרשות כשהתעקש לבטל את המועצה לביטחון תזונתי. הדבר התפרש כנקמה ביו"ר המועצה פרופ' רוני סטריאר, מהדמויות המשפיעות בתחום הרווחה, בשל עמדותיו ה"ביקורתיות". טוב שמרגי חזר בו. חבל שיו"ר המועצה לביטחון תזונתי אינו חבר אוטומטי במועצת הרשות, יש לקוות שמרגי ימנה אותו לנציג ציבור. במועצת הרשות יש רוב של 18 מ־29 לנציגי הממשלה, אפילו משרדי שקר כלשהו כמו הפריפריה הנגב והגליל והמשרד לשוויון חברתי – מה שמעיד כנראה שאיש כבר לא מאמין שמשרדים מיותרים אלה יפורקו בקרוב.
עם זאת, הוכנסו להרכב המועצה נציגים של ארגוני סיוע במזון ונקבע שצריך להיות בה נציג ציבור עם ניסיון של חיים בעוני. לפי החוק, הרשות היא חלק ממשרד הרווחה; נותר רק לקוות שהיא תהפוך לגוף חשוב דיו, שמהר מאוד כולם יבינו שהוא צריך לצאת לעצמאות.
