פרשנותסוגיית הייצוג הנפרד: כשהממשלה שוב כופרת במעמד היועצת המשפטית
פרשנות
סוגיית הייצוג הנפרד: כשהממשלה שוב כופרת במעמד היועצת המשפטית
שר המשפטים מבקש את אישורה של בהרב מיארה לייצוג נפרד בשלוש עתירות, בהן העתירה לביטול ההחלטה שלפיה נתניהו ימנה את נציב שירות המדינה; בממשלה מתעלמים בכך מפסיקת ביהמ"ש העליון שלפיה היועצת המשפטית היא הפרשנית המוסמכת של החוק במדינה - ולא לוין
"עצם הצורך החוזר ונשנה לייצוג נפרד", כותב שר המשפטים יריב לוין ליועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, "מעלה תהיות רבות באשר לאופן עבודת הייעוץ המשפטי לממשלה מאז כינון הממשלה הנוכחית". הנה, במשפט קצר אחד מגולמת כל התורה כולה - תורת השיח האורווליאני השקרי, תורת ההפיכה המשטרית.
הייצוג הנפרד הסדרתי, לפי השר, הוא זה שמעלה "תהיות רבות" באשר לייעוץ המשפטי. הוא – ולא החלטות הממשלה. ואל תתרשמו מהשימוש במילה העדינה והמנומסת "תהיות". כוונת השר היא שהיועצת – בהתנגדותה להחלטות הממשלה – הופכת עצמה לשליט בלעדי, לדיקטטורית שמבטלת את בחירתו ורצונו של העם.
במכתבו אתמול מבקש לוין את אישור היועצת לייצוג נפרד בשלוש עתירות: לביטול מינויה של אודליה מינס לממלאת מקום יו"ר הרשות השנייה; לביטול החלטת הממשלה, לפיה ראש הממשלה בנימין נתניהו ימנה את נציב שירות המדינה והמינוי יאושר בוועדה למינויים בכירים; לביטול מינויו של אליעזר מרום לתפקיד הפרויקטור לשיקום הצפון. בעתירות האלה צפויה היועצת להצטרף לצד של העותרים, ולוין רוצה לחסוך התכתבות מיותרת נוספת ולמנות מיד עורך דין פרטי. עד כה ייצגו את הממשלה, כשבהרב-מיארה הצטרפה לעותרים, עוה"ד ציון אמיר, אילן בומבך, דורון טאובמן, אלון פומרנץ, נדב העצני, אפרים דמרי, מרדכי ראבילו. זו מחלקת הייצוג האלטרנטיבי שהממשלה הקימה מול הייעוץ המשפטי הרשמי.
שחרור החבל למינוי מקורבים וחברי מפלגה ומינוי נציב שירות המדינה הם המפתח להגשמת ההפיכה המשטרית מבלי להזדקק לחקיקה ולרפורמות מרחיקות לכת
לממשלה יש כמה דרכים לבעוט את בהרב-מיארה החוצה. ריבוי המייצגים הפרטיים בגלל "התהיות הרבות באשר לאופן עבודת הייעוץ המשפטי לממשלה" היא אחת מהן. נשק אחר שמופעל בידי שרים כמו דוד אמסלם ושלמה קרעי הוא להמאיס עליה את החיים באמצעות גידופים, איומים והסתת הציבור נגדה כאויבת הציבור מספר אחת. את הדרך השלישית – פשוט לפטר אותה – הממשלה נמנעת לעת הזו מלהוציא לפועל.
הסיבות לכך אינן הוקרה לשירותה המסור. ראשית, הממשלה חוששת שוועדת האיתור (הגוף המוסמך לפטר) ובג"ץ ימנעו ממנה את הפיטורים. שנית, הממשלה חוששת מהמחאה שתתעורר, והיא תהיה בסדר גודל שלא ראינו בעבר, אפילו לא בפיטורי שר הביטחון יואב גלנט. שלישית, הממשלה שמצהירה על רצונה לחסל את היועצת, מבינה גם את הערך הרב שטמון בה: בשירות היומיומי לזרועות הביטחון ובמאמציה להגן על עקרון המשלימות – הפיקוח המשפטי העצמאי והמקצועי שבוחן טענות להפרת הדין הבינלאומי בעת לחימה.
ואכן, כאשר בוחנים את התייצבותה של היועמ"שית נגד הממשלה מגלים שתי חזיתות חשובות: הפרת הממשלה את שלטון החוק וחקירת פשעי מלחמה. החזית הראשונה נועדה לאתגר את דיקטטורת הממשלה, בעיקר במינויים אבל לא רק. גם גיוס חרדים, העברת המשטרה לשליטת בן גביר וכמובן חוקי הסבירות והנבצרות. החזית השנייה נועדה להגן על מדינת ישראל, מנהיגיה וקציניה, מפני הדין הבינלאומי. לכך נועדו החקירה שהפצ"רית התניעה בשדה תימן, העתירות להגברת האספקה ההומניטרית בעזה. ועכשיו, הוטלו לפתחה אתגרים כפורענויות המתנחלים בג'ית ובגבעת רונן ודרישת פרקליט המדינה עמית איסמן לחקור את אייל גולן ושאר מסיתים למחוק את עזה.
בשתי החזיתות האלה, היועצת היא קוץ בישבנה של הממשלה. שחרור החבל למינוי מקורבים וחברי מפלגה וכמובן הגביע הקדוש – מינוי נציב שירות המדינה – הם המפתח להגשמת ההפיכה המשטרית מבלי להזדקק לחקיקה ולרפורמות מרחיקות לכת. הטסט קייס הוא משרד התחבורה בראשות מירי רגב. ממינוי משה בן זקן למנכ"ל עד למינוי עורכת הדין הזוטרה עינב אבוחצירה ליועצת המשפטית של נתיבי ישראל. וכמובן, סיפור "היהלומים" ושאר תעדופי המשרד במתן שירותיו לפי הנאמנות לשרה, שנחקרים כרגע בפלילים בעקבות התחקיר של רביב דרוקר.
הקרב האמיתי שמגולם בסוגיית הייצוג הנפרד הוא עצם כפירת הממשלה בפסיקת בית המשפט העליון לפיה היועצת המשפטית היא הפרשנית המוסמכת של החוק במדינת ישראל. היא, ולא השר לוין. היא, ולא מזכיר הממשלה יוסי פוקס. את הכפירה הזו גוזרת הממשלה מהתאונה ההיסטורית שבה תורגם ה-Attorney General המנדטורי ל"יועץ משפטי לממשלה". תרגום שמאפשר לממשלה ושופרותיה להציג את היועצת כ"יועצת בלבד". עייצס גיבר ביידיש - אנחנו הממשלה נחליט אם לקבל את העצה או לא. ירצו – יאכלו, לא ירצו – לא יאכלו, לפי הבדיחה המפורסמת שבה שואל המוכס את המבריח 'ממתי ציפורים אוכלות קפה?'
כמו כל התאונות החוקתיות, גם זו מתאפשרת מהיעדרו של חוק יסוד, או אפילו חוק רגיל, שמארגן ומסדיר את מעמדו של היועץ המשפטי בממשלה. סמכויותיו מפוזרות במאות דברי חקיקה ותוקף מעמדו מוסדר בעשרות פסקי דין של בג"ץ. אבל, עבור הממשלה הנוכחית מדובר בהמלצות, בייעוץ בלבד. אגב, בעניין הנציב מגלה פתאום הממשלה דבקות מרשימה בלשון החוק לפיו הממשלה תמנה את הנציב, ולא באמצעות מכרז. היועצת לא שוללת את סמכות הממשלה אלא רוצה להכפיפה להמלצות ועדת איתור, שלשיטתה מתאימה יותר למינויים ממלכתיים-מקצועיים, שדורשים שומר סף עצמאי ובעל עמוד שדרה, כאלה שהממשלה מתחלחלת לנוכח המחשבה על קיומם. נדמה שמינוייהם של הפרוקטולוג פיקרסקי, הפרויקטור מרום, היועמ"שית אבוחצירה, היו"רית מינס – כולם סוג של פרומו, של מבוא, של הכשרת הדרך לבזיזת המינוי החשוב מכולם – נציב שירות המדינה, ה"שיבר" שאחראי לאיכות השירות הציבורי. נתניהו רוצה להפוך את השירות למרכז חלוקת הג'ובים המפלגתי-פוליטי. המאבק של היועצת על הנייטרליות והעצמאות של הנציב ושל שירות המדינה הוא מהקרבות החשובים ביותר על ההפיכה המשטרית.
