דו"ח המבקרהמבקר: רשויות חזקות מוציאות פי 3 על תושב מרשויות חלשות
דו"ח המבקר
המבקר: רשויות חזקות מוציאות פי 3 על תושב מרשויות חלשות
מבקר המדינה: פערים משמעותיים בין הרשויות בהוצאות השנתיות על תושב - 2,100 שקל בשנה ברשויות בחמישון העליון, לעומת 700 שקל בחמישון התחתון. המבקר מצטרף לבנק ישראל ולשרת הפנים בדרישה לשינוי מודל הארנונה - וממליץ לעבור לארנונה המבוססת על שווי הנכס
דוח מבקר המדינה שמתפרסם היום (ד') מצביע על פערים משמעותיים בין הרשויות בהוצאות על תושב. לפי המבקר, מדובר בסכומים הגדולים פי 2 ואף פי 3 בין רשות לרשות (ראו תרשים למטה). החמישון התחתון של הרשויות בישראל כולל 83 רשויות, מתוכן 73 משתייכות למגזר הלא-יהודי, ו-6 למגזר החרדי. צמצום הפערים בין הרשויות הוא אחד היעדים שהציב לעצמו משרד הפנים בעבר, אך כפי שמראה דוח המבקר, היעד טרם הושג.
ההסבר לפערים הללו נעוץ ככל הנראה בפערים שבין החמישונים ברמת ההכנסות העצמיות לתושב. ההכנסות העצמיות ברשויות החזקות גבוהות בהרבה ממספר סיבות, אך הסיבה העיקרית היא שיעור ההכנסות מארנונה שלא-למגורים מכלל הכנסות הארנונה, שכן הארנונה מהווה כ-80% מסך ההכנסות העצמיות של הרשות. ואכן, המבקר בדק ומצא, כי שיעור ההכנסות מארנונה עסקית נמוך מאוד בחמישון התחתון.
המבקר מציין גם את העובדה כי יש קושי לערים להמשיך לבנות למגורים ללא גידול מקביל במשרדים, וכי על פי תחזיות מסוימות, צפויה ירידה בביקוש למשרדים. המבקר מצטרף לבנק ישראל ולשרת הפנים בדרישה לשינוי מודל הארנונה וממליץ לעבור לשיטת ארנונה המבוססת על שווי הנכס. כמו כן, המבקר מותח ביקורת על כך שלמרות שהממשלה מאז 2006 מודעת לצורך לביצוע ברפורמה בתשלומי הארנונה, רפורמה כזו טרם קודמה.
חשבים מלווים מועסקים למעלה מ-15 שנה
בעשור האחרון קטן באופן משמעותי הממוצע של הגירעון השוטף והמצטבר של כלל הרשויות, אך הבעיות עדיין קיימות. ראשית, בשנת בחירות - בה ראשי הערים חפצים להיבחר שוב ולכן מוציאים כספים רבים יותר - שיעור הרשויות המחזיקות בגירעון שוטף גבוה עולה משמעותית. כך למשל ב-2013, שהיתה שנת בחירות ברשויות המקומיות, היו 34 רשויות שמצאו עצמן עם גירעון שוטף גבוה ביותר מ-5% מהגירעון הממוצע בשלושת השנים הקודמות. גם ב-2018, שהיתה שנת בחירות ברשויות המקומיות, היו 27 רשויות כאלו. שנית, עדיין יש מספר קטן של רשויות שהחזיקו בשיעורי גירעון שוטף וגירעון מצטבר משמעותיים.
בצד ההכנסות, ניתן לראות שיש גידול מרשים בגובה ההכנסות העצמיות שמוסבר על ידי גידול בשיעורי הגבייה בארנונה, בעליית גובה הארנונה (בשיעור גבוה של 25% לעומת 17% של מדד המחירים), אך ישנו פיחות עקבי בשיעור ההכנסות העצמיות של הרשויות המקומיות מסך כלל ההכנסה של הרשות (מ-63.7% ב-2008 ל-55.6% ב-2018). המשמעות היא, שהחלק של העברות הממשלה בתקציב הולך וגדל. אחת הסיבות לכך היא הגידול בתקציבי רווחה וחינוך המגיעים דרך הממשלה, אך יש כאן גם מגמה של פעולות ממשלתיות שמחליפות הכנסות עצמיות של רשויות.
לרשויות שמגיעות למצבים פיננסיים קשים (גירעון שוטף של 10%, וגירעון מצטבר של 15%) מוצמד חשב מלווה מטעם שר הפנים שעוקב אחרי הרשות מקרוב. המבקר הקדיש פרק שלם לסקירת עבודתו של החשב המלווה ומצא כי יש ליקויים חמורים במעקב אחרי פעילותם של החשבים המלווים, כך שישנם רשויות שבהן הועסקו חשבים מלווים למעלה מ-15 שנה. המבקר ממליץ למשרד הפנים לייצר נהלי פיקוח ובקרה על החשבים המלווים, ולחייב את החשבים המלווים להגיש דוחות.
על הסיכונים הפיננסיים של הרשויות
המבקר מציין עוד, כי כמעט כל ההכנסות של הרשות (96%) תלויות בלעדית בממשלה, לדוגמה: אין לראש הרשות את היכולת להעלות את הארנונה ללא אישור של שר האוצר ושר הפנים. מדובר בשיעור הגבוה ביותר ב-OECD. המבקר מונה סיכונים נוספים הקשורים לתלות החזקה של הרשות בארנונה. יש רשויות שתלויות במספר קטן של נישומים לחלק גדול מההכנסה שלהן (לדוגמה, ירוחם ואילת). כמו כן מציין המבקר כי תקציבי הרשויות וההתקשרויות עם הספקים אינם שקופים מספיק לציבור.
"האתגר העומד אפוא בפני משרד הפנים והרשויות המקומיות בישראל עם כניסתנו לעשור השלישי של המאה העשרים ואחת הוא לצמצם את הפערים בין הרשויות, לבחון את שיעור ההכנסות העצמיות שלהן, לגוון את מקורות ההכנסה שלהן ולפעול להתייעלות ולשיפור בחוסנן הפיננסי לצד טיוב השירות לתושבים", מסכם המבקר בדוח.
משרד הפנים מסר בתגובה, כי עבודת הצוות לשינוי מודל הארנונה נקטעה בשל מערכות הבחירות. וכי המעבר למודל ארנונה המבוסס על שווי הנכס "מצריך בחינה רוחבית בשל השפעותיו על הכנסות הרשויות המקומיות, על הנישומים ועל יכולת החיוב מצד הרשויות המקומיות".
