דעההאם תרחיש של דשדוש מתמשך גרוע יותר ממיתון כלכלי?
דעה
האם תרחיש של דשדוש מתמשך גרוע יותר ממיתון כלכלי?
השפעות הקורונה נמשכות עד היום, במתכונת של אינפלציה גבוהה, ריביות גבוהות וקושי לחזור לקצב הצמיחה שקדם לה. מדיניות כלכלית נכונה וראייה ארוכת טווח נחוצה, כדי שההתפתחות הטכנולוגית תסייע לשפר את הצמיחה לטווח הבינוני
העולם נחלץ ממיתון ממנו חששו בעקבות הקורונה, וצופים שהוא בדרכו להיחלץ גם מהאינפלציה והריביות הגבוהות שבאו אחריה. רוב החזאים צופים סוג של "נחיתה רכה שזה אומר צמיחה כזו של התוצר שמצד אחד תאפשר לריביות לרדת ומצד שני לא תגרור מיתון כלכלי ותעסוקתי. אלא מה? האם צמיחה מדשדשת כזו, שלפי התחזיות תימשך כמה שנים, באמת טובה יותר מתרחיש של מיתון ממש? השאלה נשמעת משונה אבל יש סיבה לשאול אותה.
אם תשאלו את כלכלני קרן המטבע הבינלאומית, הם אומרים שתרחיש של דשדוש מתמשך גרוע יותר ממיתון כלכלי פר אקסלנס, משום שהשפעתו על העוני וחוסר השוויון בעולם קשה יותר. ואני אוסיף – בעולם שהולך ומתקטב גם כך, עם עימותים בין מעצמות, מחלוקות סחר, שטחי ריבונות וקניין, פרוטקציוניזם שדוחק החוצה את הגלובליזציה של העשורים האחרונים ועוד – זו בהחלט בעיה שעדיף, אם אפשר, למנוע.
והנה, לפי הכלכלנים, כשהם צופים צמיחה של 3%+ השנה ובשנה הבאה (לעומת 3.8% מתחילת המאה עד שפרצה המגפה), ואחר כך צמיחה בקצב הנמוך ביותר זה עשרות שנים, הם רואים את ההשלכות הקשות שיהיו לכך על הרבדים החברתיים. הם רואים כבר הרעה בשיעורי העוני (לאחר עשורים של ירידה), רעב ללחם והרעה של אי השוויון. כדבריהם, המגמות האלו "שייכות" לקורונה ועצם הופעתן זה כמו שהמגפה "משיבה קרב".
אין טוב ממספרים להמחיש זאת. הכלכלנים מצאו כי בתקופות של צמיחה מדשדשת, אי השוויון בחלוקת ההכנסות מגיע כמעט ל-20 אחוזים, שזה הרבה יותר ממצבים של מיתון אמיתי.
ואיך הם מסבירים את זה? פשוט: בתקופות של כלכלה מקרטעת גם הגידול התעסוקתי מהוסס (כשיש גם את אלו שנפלטו משוק העבודה בגילאי תעסוקה מתקדמים והחליטו פשוט שלא שווה לחזור – the silent resignation). במצב כזה "הגרעין הקשה" של האבטלה גדל, משקי הבית מקבלים פחות מקורות הכנסה משוק העבודה והפער בין העובדים שמשתכרים גבוה לאלו שמשתכרים נמוך הולך וגדל.
ובכלכלה, כמו בכלכלה, הכל קשור בהכל. כשברוב המדינות המפותחות יש גירעונות וחובות גדולים (ותופחים...) לממשלות יש פחות משאבים לסייע לעובדים החלשים יותר לעבור הכשרות מקצועיות שתשפרנה את משלח ידם, משכורותיהם והכנסותיהם. העולם היום עמוס עימותים צבאיים ואחרים, כידוע, וגם תקציבים שיש מופנים לשם. פחות תשומות לב ניתנת לנושאים שאולי לא נראים אקוטיים אבל אם לא יטפלו בהם היום הנטל שלהם על תקציבי הממשלות ועל החברה בכלל בעתיד רק ילך ויגדל.
הכל קשור בהכל, אמרתי? תחשבו על מה שכולם מדברים עליו היום – חדשנות טכנולוגית, חדשנות משבשת (innovation disruptive), בינה מלאכותית יוצרת (GenAI) ועוד. בעולם שוויוני פחות – יהיה קשה יותר לאמץ את הטכנולוגיות הללו ולשפר את הפריון ואת הצמיחה הכלכלית הפוטנציאלית, משום שעצם התאמתן לעובדים במקצועות טכנולוגיים מתקדמים יותר תגרום, בכל מצב, להרעה התחלתית של אי השוויון.
ואי השוויון מתקשר גם לפערים בין מדינות מתקדמות ומפותחות לבין מדינות עניות יותר – חלקן הגדול מתפתחות ומתעוררות – שגם כך נפגעו יותר מהקורונה וכעת נתקלות בתהליכים שמאיימים להחריף את הפער בינן לבין המדינות העשירות יותר. כלומר, הפערים נפערים גם בין מדינות ולא רק בתוכן.
אז מה מציעים בקרן המטבע? יש להם שלושה רעיונות שאולי אינם חדשים אבל צריך כבר לאמץ:
ראשית, שיפור הצמיחה, שזו הבעיה הבסיסית, מתוך ראייה לטווח ארוך, דרך שיפור התחרויות והגישה להון והכללת אוכלוסיות נוספות בכוח העבודה. זו, אגב, נקודה שמבדלת לרעה שנים ארוכות את שוק העבודה הישראלי.
שנית, ולמרות הגירעונות והחובות, לדאוג שהמדיניות הממשלתית תכוון למתן סיוע לאלו שחשופים יותר לעוני ורעב. נכון שיש הוצאות על שיפור ושיקום תשתיות ואת נושא האנרגיה הירוקה, ולכן צריך לתכנן תעדוף של הוצאות – מה שגם כאן אצלנו (בלי עוני ורעב אבל עם מלחמה מתמשכת) צריך לעשות – ומהר. אז אין להתמהמה עם דיוני תקציב 2025 (אמרנו – הכל תלוי בהכל).
ושלישית, לספק רשת ביטחון למדינות מועדות. זה, אגב, אחד התפקידים הראשיים של הקרן.
בשורה התחתונה, אומר כך: הקורונה מוגרה בריאותית (לאחרונה שבה והרימה ראש – אך לא במידת החומרה הראשונית), אך נמשכת ברציפות עד היום, במתכונת של אינפלציה גבוהה, ריביות גבוהות שבאו לבלום אותה והקושי לחזור לקצב הצמיחה שקדם לה. מדיניות כלכלית נכונה וראייה ארוכת טווח נחוצה כבר היום, כדי שההתפתחות הטכנולוגית המהירה והמבורכת – גם היא, בחלקה, תוצאה של הקורונה והצורך למצוא פתרונות לריחוק החברתי – תסייע לשפר את הצמיחה לטווח הבינוני ולמנוע מהמחלות הישנות של עוני, רעה ואי שוויון מחריף – להרים ראש.
רונן מנחם הוא כלכלן שווקים ראשי בבנק מזרחי טפחות
