תשכחו מהחלום: החינוך הפיני לא יקרה בישראל
תשכחו מהחלום: החינוך הפיני לא יקרה בישראל
מי שרוצה חינוך כמו במדינה הסקנדינבית המצליחה צריך לצמצם את הילודה, להקטין את תקציב הביטחון, לצמצם פערים בחברה הישראלית, לשפר משמעותית את מעמד המורה ועצמאותו ולשלב לימודי ליבה בחינוך החרדי. עד אז, נישאר הרחק מאחור
מבחן PISA האחרון לבדיקת המיומנויות והכישורים של תלמידים בני 15 נערך ב־2018 והשתתפו בו 78 מדינות. התלמידים בני ה־15 נבחנו באוריינות קריאה ומדעים ובחשיבה מתמטית. תלמידי ישראל מוקמו בשלושת התחומים במקומות ה־37 עד ה־48 המאוד לא מכובדים כשמדובר בכלל המשתתפות ובמקומות 33-29 המביכים מתוך 37 המדינות המפותחות. תלמידי פינלנד, מדינה שאינה אומת הסטארט־אפ, מוקמו במקומות ה־6 במדעים,7 בקריאה ו־16 במתמטיקה.
פינלנד הפכה לסמל של חינוך משובח, והשאלה למה החינוך פה הוא לא כמו בפינלנד הפכה לסוג של קלישאה. אז נכון שאחת הסיבות ששמו של החינוך בפינלנד יצא לתהילה היא ההצלחה במבחנים הבינלאומיים. בעבר הם היו במיקומים גבוהים אף יותר. אבל סיבה נוספת היא שהרבה יותר כיף ללמוד וללמד שם. מעמד המורה הרבה יותר גבוה וכך גם השכר. החינוך מתבסס על הרבה יותר אמון במורה ובתלמיד. וגם לומדים הרבה פחות שעות. הבשורה הרעה היא שישראל לא תהיה פינלנד וגם לא יכולה להיות. הנה חמש סיבות מרכזיות לכך:
עושים (הרבה) יותר ילדים
הסיבה המרכזית היא שאנחנו עושים כל כך הרבה ילדים. לכאורה, ישראל מקדישה לחינוך יותר כסף מפינלנד. בפינלנד ההוצאה הציבורית לחינוך עומדת על 11.75% מההוצאה הלאומית. בישראל שיעור ההוצאה הלאומית לחינוך מכלל ההוצאה הציבורית גבוה משמעותית - 15.5%. התמ"ג הפיני עמד ב־2021 על 300 מיליארד דולר והישראלי על 482 מיליארד דולר. אבל בפינלנד יש פחות תושבים והתוצר לנפש שלהם מעט יותר גבוה - 54 אלף דולר בפינלנד ו־51.5 אלף דולר אצלנו.
מה שעושה את ההבדל הדרמטי הוא כמות הילדים. בפינלנד יש מיליון ילדים מתוך אוכלוסייה של 5.5 מיליון, כלומר 18%. בישראל יש 3 מיליון ילדים מתוך אוכלוסייה של 9 מיליון, כלומר 33% – שיעור כמעט כפול. זה נובע מכך ששיעור הפריון של אישה ישראלית הוא 2.95 ילדים בממוצע ושל אישה פינית 1.44 ילדים, כלומר חצי. השאלה היא לא למי יש ערכי ילודה והמשכיות נכונים יותר. המציאות היא שישראל צריכה לממן שיעור כמעט כפול של ילדים ומי שעושה הרבה ילדים גם מממן את החינוך שלהם.
למען הסר ספק, גם שיעורי הפריון של נשים חילוניות ומסורתיות בישראל עומדים על 2.0 (חילוניות) עד 2.8 (מסורתיות קרובות לדת) ילדים, כלומר לא מדובר בפריון של החרדים, הדתיים והערבים בלבד אלא בנטייה לאומית לפריון גבוה. שיעור גידול האוכלוסייה בישראל עומד על 1.55%, פי 17 מאשר השיעור הפיני – 0.09%. אחת המשמעויות היא שבעוד ישראל צריכה לבנות כל הזמן עוד בתי ספר, לפינלנד יש מערכת חינוך עם גודל כמעט קבוע.
איך זה משפיע? ההוצאה הציבורית הממוצעת לתלמיד מוסד ציבורי עומדת בישראל על 8,000 דולר מתואם כוח קנייה ובפינלנד על 12,300 דולר. מספר התלמידים הממוצע לכיתה בחינוך הציבורי בפינלנד עומד על 20 תלמידים לעומת 27 בישראל. על פי המחקר העולמי, מספר תלמידים אמנם לא משפיע דרמטית על ההישגים אבל משפיע מאוד על החוויה של המורים והתלמידים, על היכולת להעניק יחס אישי ועל רמת המשמעת. כשמדובר ב־20 תלמידים לכיתה בלבד, זה כבר יכול להשפיע גם על ההישגים.
יש גם תקציב ביטחון
אלא ששיעור הפריון הישראלי אינו הגורם היחיד לתקציב החינוך המוגבל שלנו. הסיבה השנייה היא הפער העצום בתקציב הביטחון. אף על פי שפינלנד חיה מתחת למגף הרוסי, ההוצאה שלה לביטחון עומדת על 4.1 מיליארד דולר לעומת 21.7 מיליארד בישראל, כלומר חמישית. היו לה 27 אלף חיילים לעומת 178 אלף בישראל, פחות מחמישית.
ישראל חיה על חרבה ומוקפת ארגוני טרור וצריכה צבא חזק. אבל מי שצריך לממן כל כך הרבה חיילים, בהכרח לא יישאר לו מספיק לתלמידים. הצד החיובי הוא שלדעת מומחים רבים, הצבא הישראלי מקנה לצעירים הישראלים לא מעט מיומנויות שמערכת החינוך לא מעניקה להם – יצירתיות, שיתוף פעולה, לקיחת אחריות ועוד. כך שיכול להיות שצריך לחשב את תקציב הביטחון גם כתקציב לתיקון נזקי מערכת החינוך.
תורת הפערים
מערכת חינוך נמדדת לא רק לפי המצטיינים בה אלא במידה רבה לפי רוחב הפערים. המדינות הטובות באמת הן אלה שבהן הציונים גבוהים והפערים נמוכים. בטבלת המדינות המפותחות פינלנד במקום ה־38 בתחום הפערים הכלכליים וישראל במקום ה־11 המאוד לא מכובד (מתוך 41 מדינות מדורגות). ישראל חמישית בשיעור העוני, פינלנד במקום 38. זה נובע בין היתר מכך שכחצי מהחברה הערבית בישראל חיה מתחת לקו העוני וגם מכך שישראל היא מדינת הגירה. נכון, גם החרדים עניים אבל זה לא משפיע על נתוני ישראל במבחנים הבינלאומיים ועל כך בהמשך. הפערים בתוצאות במבחני PISA מחושבים לפי המרחק בין האחוזון ה־5 וה־95. הפערים בישראל הם הגבוהים ביותר בין המדינות המשתתפות. פיזור התוצאות בישראל באוריינות קריאה עומד על 407 נקודות. הפיזור בפינלנד דומה לממוצע המדינות מפותחות ועומד על כ־330 נקודות. הפיזור בישראל במתמטיקה עומד על 356 נקודות, בפינלנד על 270, הרבה פחות מאשר ממוצע המדינות המפותחות.
יש כבוד למורה
אבל אולי הדבר מעורר הקנאה ביותר בפינלנד הוא מעמד המורה. מנכ"ל קרן טראמפ לקידום לימודי המתמטיקה אלי הורביץ אומר שבפינלנד מורה הוא אחד המקצועות המבוקשים ביותר. בניגוד לישראל שבה חלק גדול מהמורים הם בעלי נתוני קבלה נמוכים לאוניברסיטה, בפינלנד יש תחרות רבה על מקצועות ההוראה, והם נחשבים יוקרתיים. בנוסף לכך, לרוב המורים יש תואר שני. ליוקרה ולכוח המשיכה של המקצוע תורמת גם עצמאות המורה - האחריות על שיטות ההוראה היא שלו. המנהלים והמורים פותרים בעיות בעבודת צוות בלי התערבות בלתי פוסקת של משרד החינוך.
כבר עמדנו על היתרון העצום שיש למורה הפיני במספר התלמידים הקטן בהרבה שהוא צריך לטפל בהם. אבל יש לו יתרון משמעותי גם בשכר ובייחוד למורים חדשים. לפי שנתון החינוך של ה־OECD, בישראל שכר מורה מתחיל במשרה מלאה עומד על 41% משכר מורה בשיא הוותק. בפינלנד על 77%. אבל בעצם הפער הרבה יותר גדול מכיוון שמורים מתחילים בישראל עובדים בדרך כלל במשרה חלקית ולכן שכרם שווה ל־29% משכר מורה בשיא הוותק.
מורה בבית ספר יסודי בישראל עם ותק של עשר שנים משתכר כ־30 אלף דולר מותאמי כוח קנייה שהם 73% משכרו של מורה מקביל בפינלנד – 41 אלף דולר. מורה בתיכון עם ותק של 15 שנה משתכר בישראל 36 אלף דולר שהם 70% משכרו של מורה בפינלנד, 51,500 דולר. וכן, זה אומר שבפינלנד מורים נכנסים בשכר גבוה יחסית ולא מתקדמים הרבה בשכר, די דומה למה שהאוצר מציע והסתדרות המורים כל כך נאבקת נגדו.
אבל הורביץ סבור שאחד הגורמים העיקריים לביקוש להוראה בפינלנד הוא העובדה שהמורים נשארים עם אותם תלמידים שנים ארוכות. בנוסף, בגלל מיעוט מקצועות הלימוד – המורים נמצאים עם כל כיתה יותר שעות בשבוע. לדבריו, אנשים הולכים למקצועות חברתיים בגלל שהם רוצים להרגיש שהם השפיעו ושינו. "אם אתה מלמד עשר כיתות של 40 תלמידים שעתיים בשבוע, איזו עבודה קלינית אתה יכול לעשות?". גם המנהלת לשעבר של המרכז לידע ולמחקר בחינוך "יוזמה" תמי חלמיש אייזנמן, היום מנכ"לית עמותת אלומה, מציינת את העובדה שהמחנך בפינלנד נשאר עם הכיתה שנים ארוכות, מה שהופך אותו לדמות מאוד משמעותית בחיים של הילדים.
ולא לשכוח את החינוך החרדי
אלא שצריך לזכור שהנתונים הבינלאומיים של הישגי מערכת החינוך הישראלית מוטים ובעצם מצבנו הרבה יותר גרוע. זה קורה מכיוון שמערכת החינוך החרדית אינה משתתפת במבחנים הבינלאומיים. אף ללא PISA, משרד החינוך מאוד לא אוהב אפילו לחשוף את נתוני מבחני המיצ"ב (מבחנים ארציים, לא בינלאומיים) של המוסדות החרדיים המעטים שמסכימים להיבחן.
אבל ב־2018 חשף "כלכליסט" מסמך שלפיו הבנים החרדים שנבחנו קיבלו 90 נקודות מתחת לממוצע במתמטיקה, וכ־70 נקודות מתחת לממוצע בעברית. מדובר באותם תלמידים מעטים שלומדים מקצועות ליבה, כלומר המצב אצל האחרים גרוע בהרבה. גם הישגי הבנות החרדיות במיצ"ב נמוכים משמעותית מבשאר מערכת החינוך. החינוך החרדי מהווה 19% ממערכת החינוך היהודית (הסיבה לכך שבדרך כלל מצוינים אחוזים גבוהים יותר היא חישוב מתוך החינוך היהודי ולא כלל מערכת החינוך). אם הוא היה משתתף במבחני PISA, היינו מידרדרים עוד יותר בדרוג.
ושתי הערות לסיום: כדאי לזכור שפינלנד עדיין נחשבת לסמל החינוך הטוב – אבל במבחנים הבינלאומיים היא כבר לא בצמרת הגבוהה. אסטוניה היא המילה האחרונה.
הורביץ מספר שכששאל לפני כעשור את שר החינוך הפיני מה סוד ההצלחה שלהם, התשובה היתה ש"אני לא יודע אם אנחנו כל כך טובים". הורביץ אומר שזה מה שהוא שומע כמעט בכל מדינה שהוא נוסע ללמוד את סודות ההצלחה החינוכית שלה, כיוון שהדשא החינוכי של השכן תמיד ירוק יותר.
