פרשנותממש לא סיבה למסיבה: מדד פברואר מסמן העלאת ריבית נוספת
פרשנות
ממש לא סיבה למסיבה: מדד פברואר מסמן העלאת ריבית נוספת
ירידת הקצב השנתי של האינפלציה היתה אמורה להיות צפירת הרגעה עבור הנגיד. אלא שמבט מעמיק יותר בנתונים מגלה כי הבנק המרכזי לא מצליח לרסן את האינפלציה וכי הוא מושרשת עמוק במחירי השירותים. כעת ברור כי הנגיד אמיר ירון יצטרך להעלות את הריבית, אבל אחרי שתקף ב-CNN את ההפיכה המשטרית הוא עלול לזכות למקלחת קרה מהפוליטיקאים
העובדה שהאינפלציה השנתית במשק הישראלי ירדה בפברואר מ-5.4% ל-5.2% הייתה אמורה להיות סיבה למסיבה וצפירת הרגעה לנגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון. אלא שגם הפעם, הנתונים היבשים אינם מאפשרים לראות במבט שטחי את התמונה המלאה.
מדד פברואר הפתיע לרעה ועלה הרבה מעבר לציפיות: במקום 0.3% - חצי אחוז. המשמעות היא שקצב עליית המחירים לא נרגע, וגם הבנק המרכזי הישראלי, בדומה למקבילו בארה"ב, לא מצליח לרסן את האינפלציה בקצב שציפה. המשמעות של הנתונים ברורה: הריבית במשק תעלה שוב. השאלה הגדולה היא האם הבנק ימתן את הקצב ל-0.25% או שמא ימשיך בהעלאה של 0.5% - ויש כבר קולות (אם כי מעטים) שמדברים על העלאה של 0.75%.
בדומה לארה"ב, מה שמטריד בהתפתחות האינפלציה בישראל הוא התייקרות השירותים. נהוג לומר כי האינפלציה "משתרשת" כאשר היא מתנחלת בשירותים, ומשם הרבה יותר קשה לרסן אותה. היתרון היחידי במצב הזה הוא שאז הריבית היא אכן כלי יותר אפקטיבי. הרי אם נגיד בנק ישראל מעלה ריבית, מחיר הדלק בעולם לא ירד.
מה שחשוב בסופו של דבר הוא "אינפלציית הליבה", כלומר האינפלציה בניכוי מחירי האנרגיה והמזון. בראייה שנתית, המדד ללא אנרגיה עומד על 5% - גבוה מאוד. כאשר מסתכלים על התמונה הרחבה קל לזהות כי השירותים מככבים בענק: שיאן האינפלציה ב-12 החודשים האחרונים הוא סעיף תחבורה ותקשורת, המהווה כמעט 18% מהמדד והשני בגודלו (עלה בפברואר ב-0.4%).
אך הסעיף המטריד ביותר הוא הדיור ובכלל זה השכירות, המהווה יותר מרבע מהמדד, שעלה בשנה האחרונה בכמעט 7%. גם בפברואר הסעיף הזה עלה (ב-0.4%), כאשר עבור שוכרים שחידשו חוזה העלייה הגיעה ל-4.4% ועבור אלו שחתמו על חוזה חדש העלייה הגיעה ל-7.5%. עוד סעיף שהתייקר הוא תחזוקת הדירה, שמשקלו כמעט 10% מהמדד. סעיף זה רשם עלייה שנתית של 6.7% ורובו ככולו מורכב משירותים: מים, חשמל, גז, שיפוצים ועזרה בבית.
המשמעות היא שיקח הרבה יותר זמן להחזיר את האינפלציה אל תוך היעד (1%-3%). ההערכות הן כי ללא העלאות ריבית חזקות, גם 2023 כולה תסתיים עם אינפלציה מעל היעד -קל וחומר אם ההפיכה המשטרית לא תרד מהשולחן, הכספים ימשיכו לצאת החוצה והשקל ימשיך לאבד גובה. שנתיים רצופות של אינפלציה מעל היעד זו בעיה, וזה ציון נכשל לבנק ישראל ולעומד בראשו.
לכן, לפרופ' ירון וחבריו לוועדה המוניטרית לא יהיה מנוס מלהעלות שוב את הריבית – העומדת עתה על 4.25%. בדילמה של שיעור העלאת הריבית ירון גם תלוי במדיניות שינקוט מקבילו בארה"ב, יו"ר הפד ג'רום פאוול, שכן בהינתן המצב הנוכחי, הריבית הישראלית לא יכולה להיות נמוכה בהרבה מזו של ארה"ב (הכספים ממילא בורחים לשם).
הבעיה היא שבאווירה האנטי פקידותית בקרב הממשלה הנוכחית והכישלון המהדהד שלה בכל תחום שניתן להעלות על הדעת, לרבות הכלכלי, העלאת ריבית תקים את כל השרים והח"כים מהקואליציה על בנק ישראל, קל וחומר לאחר שירון תקף אמש בתוכנית הכלכלית הכי נצפית בעולם את ההפיכה המשטרית. שגרירי ההפיכה, שכבר תקפו אותו בעבר, לא יהססו לעשות זאת שוב - ובבוטות. הראשון שעשה זאת הוא לא אחר מאחיו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שטען כי "נגיד בנק ישראל מבולבל לחלוטין, פועל בניגוד מוחלט למהות תפקידו ועלול לפגוע בכלכלת ישראל".
מקדמי ההפקרות הכלכלית, כמו יו''ר ועדת הכספים משה גפני שמנסה ללא הרף לקבוע ריבית מיוחדת לקהל בוחריו, לא יהססו להציע רעיונות הזויים עוד יותר שיכרסמו עד תום בעצמאותו של הבנק המרכזי. מי שחשב שהדילמה של הפד קשה - טרם הפנים מה ממתין לאמיר ירון.
