ראיון"רשתות חברתיות הן כמו עישון במקומות ציבוריים"
ראיון
"רשתות חברתיות הן כמו עישון במקומות ציבוריים"
"ליצור קשר ברשת זה כמו לאכול ממתק כשרעבים"; "הטלפונים החכמים הופכים אותנו לטיפשים"; "חברות הטכנולוגיה סוחרות בפנאי שלנו"; ד"ר מיכה גודמן תוקף בספר חדש את הרשתות החברתיות ומסביר למה עדיף שילדים יבהו בתקרה ולא בנייד
ד"ר מיכה גודמן, חוקר מחשבת ישראל, בספריך הקודמים, "מלכוד 67" ו"חזרה בלי תשובה" עסקת בסכסוכים הבוערים בחברה הישראלית בין ימין לשמאל ובין חרדים לחילונים. ספרך החדש, "מהפכת הקשב" עוסק ברשתות החברתיות. מדוע?
"בתמימות, חשבתי שלפרויקט שלי יש כוח לרפא קיטוב: כי אם ימני קורא רעיונות של השמאל, ומבין שיש משהו גאוני שם, אז הוא לא נהיה שמאלני - אבל הוא מכבד את השמאל. ואם חילוני קורא על הרעיונות של הדת, אז הוא לא נהיה דתי - אבל הוא מבין שיש בזה משהו עמוק. אבל גיליתי שנכשלתי. אפילו הקוראים של ספרי עדיין מתעבים אחד את השני. מהתובנה הזו נולד ספרי החדש. ראיתי שקיטוב הוא לא בעיה ישראלית, אלא אוניברסלית - אז גם ההסבר לתופעה חייב להיות אוניברסלי. הקיטוב מחריף היום באיטליה, ברזיל, ארה"ב, הולנד והמשותף היחיד ביניהן הוא המדיום. בעשור האחרון השיח הפוליטי היגר למדיום חדש שהביאו אתם האינטרנט והמהפכה הדיגיטלית - וההגירה הזו שינתה את השיח. במקום לחשוב על המסר, התחלתי לחשוב על המדיום".
איך הטכנולוגיה משפיעה על הקיטוב הפוליטי?
"האלגוריתם של הרשתות החברתיות הוא הסלקטור שבוחר בשבילנו איזה תוכן מתוך הכמויות האינסופיות של מידע שיש בעולם ייכנס למוח שלנו. אבל הוא מייצר לכל אחד דיאטת אינפורמציה אחרת. וכמו שאם אנשים זהים יאכלו מזון שונה - הגוף שלהם ייראה אחרת, כך מי שיקבל דיאטת אינפורמציה אחרת, יחשוב אחרת. האלגוריתם ברשתות מעצב את הדיאטה שלך רק על פי אינטרס אחד: מה ימשוך את תשומת הלב שלך. כשאנשים נחשפים לדעות הזהות לשלהם שוב ושוב - זה מגביר את מידת הוודאות שלהם בנוגע לנכונותן. ואז הדעה לא נחווית כרעיון שאפשר לערער עליו אלא כמובן מאליו. זה מוביל לכך שבמקום לחשוב שכשמישהו חולק עליך הוא טועה, אתה חושב שהוא הזוי".
בכך שאתה תולה את האשם בהיעדר הקשב במדיום אתה לא פוטר מאחריות את כל הפוליטיקאים ומעצבי דעת הקהל שעושים בו שימוש לרעה?
"זה שחלק גדול מהאשמה מופנה אל המדיום, לא אומר שלא צריך להאשים גם את המסר. הראיה לכך היא שהיה שיח פוליטי רעיל גם לפני עשור, והוא פשוט נהיה יותר רעיל. המפכה הדיגיטלית לא יצרה חולשות לא קיימות, היא הגבירה את הווליום של חולשות שכבר קיימות".
בספר אתה מדבר על כך שהמהפכה הדיגיטלית פוגמת בבריאות. איך בדיוק?
"כולנו יודעים פחות או יותר איך נראה אורח חיים בריא: תזונה נכונה, אימון גופני, הימנעות מעישון. אבל איך נראה המתכון לאורח חיים בריא רגשית? עוד כמה שנים, לדעתי, לחיות במסך, ברשתות החברתיות יהיה כמו לעשן בציבור - אם מישהו מבלה ארבע שעות ביום בלהשוות את החיים שלו לאנשים אחרים ברשת, זה לא צריך להפתיע אותנו שאין לו אורח חיים בריא רגשית. המוסד הכי חשוב לבריאות נפשית טובה הוא שיחה. זה מה שהנפש שלנו צריכה. אבל ליצור קשר עם אנשים דרך האינטרנט זה כמו לאכול ממתקים כשאתה רעב: קלוריות ריקות. הקשר דרך הרשתות החברתיות לא ממלא את הצורך האמיתי שלנו, הוא הופך אותנו לבודדים. ויוצר אצלנו חרדה חברתית".
אבל אין דרך למנוע את זה. המהפכה כבר התחוללה.
"אתן לך דוגמה מהבית שלי. מאוד רציתי לא לקנות לבת שלי סמארטפון, אבל פחדתי שהיא תחווה בידוד חברתי. אז ביחד הורי הכיתה חתמנו על הסכם לא לקנות לילדים שלנו סמארטפון. עברו כבר שלוש שנים מאז, ואמנם לא 100% מההורים חתמו, אבל רובם כן. היום אני קם בבוקר ורואה את הבת שלי שוכבת על הספה, בוהה בתקרה. זה מרגש אותי. זה בגלל שפעלנו כקהילה, ולא כיחידים. כיחידים ניכשל, כקהילות נצליח".
"יש דמוקרטיזציה של הפייק ניוז"
במדינות רבות, ובוודאי בקרב צעירים בגיל של בתך, הרשתות החברתיות הן הכלי המרכזי לצרוך חדשות ומידע חדש. אם תגביל אותן הדמוקרטיה תיפגע.
"אני לא רוצה להגביל את הרשתות החברתיות. הבעיה היא לא בדמוקרטיזציה של האינפורמציה, הבעיה היא בדמוקרטיזציה של הדיס־אינפורמציה. הבעיה היא שיש כאן מערכת שמייצרת תגמול כלכלי להעברת דיס־אינפורמציה, מכיוון שהיא סוחרת בתשומת הלב שלנו. כשאלגוריתם מנסה להמר מה ישאב יותר תשומת לב, כמעט בהגדרה הוא יעדיף פייק ניוז ודיס־אינפורמציה. לא צריך להגביל נגישות צרכנים, אלא לשנות את התיעדוף של דיס־אינפורמציה על ידי חשיבה מחדש על האלגוריתם והמודל הכלכלי של הרשתות החברתיות".
באוקטובר 2021, אחרי שפרנסס הוגן חשפה את העובדה שמטא מודעת לנזקים הנפשיים שגורמים פייסבוק, וואטסאפ ואינסטגרם עלו קריאות לסגור את החברה. אתה מזדהה עמן?
"לא. השאלה היא לא האם הרשתות החברתיות צריכות להתקיים. השאלה הגדולה היא איך ממעטים צינזור ידע תוך הפעלת רגולציה על האלגוריתם שלהן שמתעדף ידע מסוים".
אילו פעולות אופרטיביות קהילות צריכות לנקוט כדי למנוע את הפגיעה מרשתות חברתיות?
"ההחלטה הכי גדולה שקהילה צריכה לעשות היא להעדיף קשב פנוי על זמינות תמידית. לדוגמה, היא צריכה לא לצפות מאדם לענות עד הבוקר להודעת וואטסאפ שנשלחה אליו בשמונה בערב. לקשב יש תועלת פסיכולוגית וכלכלית הרבה יותר גדולה מזמינות. למשל בעבודה: עובדים מרוכזים יעילים בהרבה מאשר עובדים זמינים. כשאדם מבצע מטלה והטלפון החכם שלו דלוק, הוא מתפקד כאילו יש לו פחות 11 נקודות אי.קיו. מדעית הטלפון החכם עושה אותנו לטיפשים. כי פגיעה בקשב היא פגיעה בחשיבה שלנו. אז קהילות צריכות לייצר נורמות דיגיטליות שיוצרות פחות חופש של טכנולוגיה אבל יותר חופש מטכנולוגיה".
אנשים שנולדו לתוך המהפכה הטכנולוגית לא חשים שמשהו לא בסדר בקשב ההיברידי שלהם.
"ההברקה הכי גדולה של הרשתות החברתיות היא שהן הצליחו לבצע סחר בתשומת לב: לקחת אותו מאיתנו חינם, ולמכור ביוקר. חבית נפט עולה היום מעל 100 דולר. כמה עולה קילו תשומת לב? ככה צריך להתחיל לחשוב על זה. תשומת לב זו סחורה, והאפליקציות הן כמו מקדחי נפט משוכללים ששואבים אותה".
לא קצת נאיבי לדרוש מקברניטי טוויטר, טיקטוק או אינסטגרם להפסיק לעשות את מה שמכניס להם כסף?
"צריך להקים מודל כלכלי הפוך שמייצר תגמול כלכלי לחברות ששומרות על תשומת הלב שלנו ומפתחות טכנולוגיה לשם כך, כי רק טכנולוגיה תנצח טכנולוגיה".
"הרבה אנשים לא סובלים אותי"
לאחרונה הוזמנת להיות חבר בוועדה שמטרתה לגבש רגולציה על רשתות חברתיות במשרד התקשורת. רגולציה תעזור פה?
"לבדה לא. נחוץ גם שינוי תרבותי וטכנולוגי. מתקיפים את תשומת הלב שלנו, ואין למשאב הזה סייבר הגנתי. רק אם תתפתח תעשייה כלכלית מקבילה, נוכל לצאת מהמצב הזה".
איך אדם שלא משתמש ברשתות חברתיות יכול לכתוב ספר על ההשפעות השליליות שלהן מבלי להיתפס כמנותק או מתנשא?
"יש הרבה אנשים שלא סובלים אותי. . דווקא בנושא הזה רוב הקוראים מרגישים הזדהות, אבל הרבה גם כועסים עלי ומרגישים ננזפים. איכשהו גם לכאן הפוליטיקה נכנסה: משמאל מקשרים את המסר בספר לזה שאני דתי ולכך שלהתנזר מטכנולוגיה יש קשר לשמרנות. מימין כועסים עלי שהספר שלי הוא מהלך שמאלני וטוענים שהרשתות החברתיות הן המקום היחידי שבו אנשי ימין יכולים להתבטא בחופשיות".
אגב פוליטיקה ומדיניות, איך אתה רואה את תפקיד הטכנולוגיה ברשתות החברתיות במלחמה באוקראינה.
"פוטין חשב שהעולם כל כך מקוטב שהוא לא יוכל להתאחד נגדו. הוא חשב שהטכנולוגיה תייצר מצב שבו המלחמה תהיה בין רפובליקאים לדמוקרטים בארה"ב ולא בין אמריקאים לרוסים. למעשה הוא פעל להגביר את הקיטוב המערבי כשניסה להתערב בבחירות בארה"ב. אם פוטין היה שואל אותי הייתי אומר לו שזה הימור נכון. טעיתי. הקיטוב בעולם לא עבר את המסה הקריטית שהפכה אותו למשותק לגמרי, זה אומר שיש עוד תקווה".
בישראל ראש הממשלה בנט אימץ את גישתך ל"צמצום הסכסוך". נדמה שארגוני הטרור עוד לא שמעו על כך.
"המסע לצמצום הסכסוך טרם התחיל. צמצום הסכסוך זו עמדה שמרנית כי פתרון הסכסוך הוא פנטזיה לא אפשרית, וניהול הסכסוך יכול להוביל לקריסה ואובדן שליטה על המציאות. בשני המקרים יש סיכון גדול שיש המון מה להפסיד בו. צמצום הסכסוך מציג תפיסה לפיה יש להגביר את המשילות הפלסטינית מבלי להגביל את היכולת של צה"ל לשמור על הביטחון הישראלי. זו אכן עמדה שמרנית שמתאימה לממשלה שלא יכולה לעשות שינויים גדולים, אבל זה מסע שעוד לא התחיל, ועוד לא נעשו פעולות שמשפיעות על מספיק אנשים כדי שהמצב ישתנה.
"אגב, יש קשר בין צמצום הסכסוך לרעיון של מהפכת הקשב, שתי התפיסות דורשות התבוננות חדשה במציאות: צמצום הסכסוך זו תפיסה ששוברת חשיבה דיכוטומית ונועדה להעשיר את השיח. אבל הרשתות החברתיות מתגמלות מקרים של אנחנו והם, טובים ורעים. ולכן השיח על הסכסוך מוצג בצורה דיכוטומית בעולם הדיגיטלי, והרשתות החברתיות הופכות את הדחוף לבוער ואת החשוב לחשוב פחות".
