נבואת הזעם של "נגיד הנגידים": "אנחנו לקראת עידן אינפלציוני"
נבואת הזעם של "נגיד הנגידים": "אנחנו לקראת עידן אינפלציוני"
ד"ר אגוסטין קרסטנס, מנכ"ל ה־BIS, הבנק המרכזי של הבנקים המרכזיים, מזהיר: "הגורמים המבניים ששמרו על האינפלציה נמוכה בעשורים האחרונים עלולים להתאייד ככל שהגלובליזציה תיסוג"; ויש לו מסר לשרי האוצר: "אי אפשר יותר לעודד צמיחה באמצעות תמריצים מוניטריים ותקציביים. המציאות שהכרנו השתנתה"
1. "אנו עשויים להיות על סף עידן אינפלציוני חדש. הכוחות מאחורי האינפלציה הגבוהה עלולים להימשך זמן מה כאשר לחצים חדשים צצים, לא מעט משוק העבודה כאשר עובדים מנסים, וימשיכו לנסות, לפצות על אובדן בהכנסה הריאלית בעקבות האינפלציה. הגורמים המבניים ששמרו על האינפלציה נמוכה בעשורים האחרונים עלולים להתאייד ככל שהגלובליזציה תיסוג". במילים פשוטות וברורות אלה מזהיר "נגיד הנגידים" ד"ר אגוסטין קרסטנס (Carstens), המכהן כמנכ"ל ה־BIS) Bank for International Settlements) הנחשב לבנק המרכזי של הבנקים המרכזיים בעולם.
קרסטנס, שכיהן בעבר גם כסגן מנכ"ל קרן המטבע הבינלאומית (IMF) ואחד האנשים המשפיעים ביותר בכלכלה העולמית, מציג את עמדותיו ה"ניציות" מאוד במאמר שפרסם תחת הכותרת "שיבתה של האינפלציה". מובן שקרסטנס, דוקטור משיקגו, מבסס ומנמק היטב את נבואות הזעם שלו: האינפלציה חדרה במהירות, במפתיע ובעוצמה אדירה. הנתונים מראים כי ב־60% מהמדינות המפותחות האינפלציה מתחילה עם קידומת 3%–5% מעל יעד יציבות המחירים (2% בממוצע). שיעור כזה לא נראה מאז סוף שנות ה־80. בכלכלות המתפתחות המצב גרוע בהרבה (יותר קרוב ל־7%). במקביל, ה־OECD פרסם היום את נתוני האינפלציה לארגון שכבר זינקו ל־7.7% ומזכירים כי הנתון שלפני שנה בדיוק עמד על 1.7%–6% פחות. כמו כן, היא ניכרת בכמעט כל הסעיפים במדד והזליגה מסעיף לסעיף (כגון מאנרגיה למוצרי תעשייה, ומשם לשירותי תחבורה ושירותי תעופה) היא חסרת תקדים. חמור מכך, היא כבר מחוללת את מה שמכונה "ספירלת מחירים־שכר" שמפחידה מאוד את הבנקים המרכזיים – אך גם את משרדי האוצר. עובדים ומשקי הבית לא רוצים שהאינפלציה תכרסם בכוח הקנייה שלהם (שעלה ברוב המדינות המפותחות לרבות ישראל) ולכן דורשים העלאות שכר (בעיקר בסקטורים מונופוליסטיים וממשלתיים־ציבוריים, לידיעת אביגדור ליברמן).
העלאות השכר מתורגמות בהמשך לגידול בביקושים, לרבות למוצרים ופחות לשירותים. והיות שעדיין ישנם שיבושים בשרשראות האספקה והמלחמה באוקראינה נמשכת ומחריפה — "ההיצע" ממשיך שלא להצליח להגיב בזינוק של ה"ביקוש", מה שתומך בהמשך העלאת המחירים.
2. אלא שלמציאות האינפלציונית החדשה, מסביר קרסטנס, יש השלכות מרחיקות לכת על המדיניות. הוא מתריע בפני הבנקים המרכזיים כי הם יאלצו "להתאים" את עצמם למציאות החדשה, בדרך של העלאות ריבית כמובן. וכך הוא כותב: "כבר שנים רבות, לאחר ש'ניטרלו' את האינפלציה, לבנקים המרכזיים היה מרחב תמרון חסר תקדים להתמקד בצמיחה ובתעסוקה. ואכן, עם האינפלציה מתחת ליעד, התמריצים שראינו הרגו שתי ציפורים במכה אחת (תימרצה צמיחה ותעסוקה וגם דחפה את האינפלציה כלפי מעלה - א"פ). אבל זה כבר לא אפשרי כעת, שכן אינפלציה נמוכה ויציבה חייבת להישאר בראש סדר העדיפויות. היות שהנסיבות השתנו מהיסוד, ייתכן שיהיה צורך בשינוי פרדיגמה. השינוי המרכזי בפרדיגמה הוא ההכרה כי המדיניות להגברת צמיחה בת קיימא אינה יכולה להישען עוד על תמריצים מאקרו־כלכליים חוזרים ונשנים – בין אם הם מוניטריים (ריבית נמוכה) ובין אם הם פיסקאליים (תקציבים, באחריות משרד האוצר) וניתן להשיגו רק באמצעות שינויים מבניים המחזקים את כושר הייצור של המשק".
כלומר, קרסטנס מדגיש שריסון האינפלציה הוא הערך שחייב להשתלט על פונקציית המטרה של מקבלי ההחלטות – הן בבנקים המרכזיים והן במשרדי האוצר – ולכן כל האסטרטגיה המאקרו־כלכלית חייבת להשתנות. הגישה ששררה כאן מאז המשבר הפיננסי הגדול של 2008–2009 לפיה ניתן לחולל צמיחה באמצעות כסף חינם – ריבית אפסית והרחבות כמותיות — או באמצעות הפחתת מסים והגדלות תקציביות, אינה אפשרית עוד שכן מדובר במהלכים אינפלציוניים אבטיפוסיים.
כלומר, אחד האנשים המשפיעים ביותר על נגיד בנק ישראל כותב שחור על לבן שכללי המשחק שהיו ידועים עד כה – השתנו ו"אל לנו לצפות שהלחצים האינפלציוניים יתפוגגו בקרוב" כאשר "בנקים מרכזיים עשו מעל ומעבר לתפקידם בעשור האחרון. זה הזמן למדיניות אחרת (ממשלתית - א"פ) לקחת את המושכות".
וזה אולי המסר העיקרי שקרסטנס מבקש להעביר ל"בייס" שלו, הנגידים המרכזיים: מה שהיה הוא לא מה שיהיה. היעלמות האינפלציה העניקה להם את ההזדמנות והאפשרות "חסרת התקדים" עד לפני כמה שנים, הוא מדגיש, לשים דגש על הצמיחה והתעסוקה ואף להשתמש בכלי מדיניות "בלתי מתקבלים על הדעת" כלשונו לצורך השגת אותם יעדים. אבל כאמור, המצב הזה השתנה.
3. מי שנחשב ל"נגיד הנגידים" מזהיר את הבנקים המרכזיים ואת כלל השחקנים בכלכלה: ההתאמה לריביות גבוהות, אחרי עשור של ריבית ריאלית שלילית, "לא תהיה קלה" כאשר השינוי הנדרש "לא יהיה פופולרי", וזה בלשון המעטה.
כעת ברור לכל בר דעת כי הוועדה המוניטרית של בנק ישראל תעלה את הריבית במפגשה הבא בשבוע הבא, ככל הנראה ברבע אחוז. נתוני התעסוקה שהתפרסמו השבוע ושהצביעו על כך ששיעור האבטלה ירד ל־3.2% נעצו את ההכרעה. השאלה היא מה יהיה כתוב בהודעת הריבית של בנק ישראל שיסמן את הכיוון לגבי המהלכים המהלכים הבאים של הנגיד.
יש דבר אחד שקרסטנס לא כותב עליו, אך הוא כבר ברור: היחסים המתוחים ממילא בין בנקים מרכזיים לבין משרדי אוצר יהפכו למורכבים עוד יותר. ראינו את זה היום כאשר שר האוצר אביגדור ליברמן החליט להפחית את המס על הדלק, שהוא מחולל האינפלציה המרכזי גם בסיבוב ההיסטורי הזה. זאת אחרי שבנק ישראל והעומד בראשו המליץ לו לעשות זאת וליברמן הגיב בראיון כי "הוא פחות אוהב לקבל עצות מהטריבונה".
על הכוונות האמיתיות שעומדות מאחורי ההחלטה של ליברמן אפשר להתווכח אבל דבר אחד בטוח: ההחלטה הזו מסייעת להוריד את האינפלציה שכן הדלק מחלחל לכמעט כל דבר ודבר ולכל סעיף וסעיף.
הנגיד מצידו מסביר בכל הזדמנות כי מחירי הדירות והשכירות הם בעיקר אחריות של "הממשלה" – שם קוד לאוצר.
חילוקי הדעות נמשכים גם אל תוך נושאים אחרים אבל אין ספק כי המתח יגבר ככל שהריבית תעלה כך התנאים הפיננסיים יהפכו לקשים יותר והצמיחה תתמתן. דווקא כעת שיתוף הפעולה וההידברות בין מקבלי ההחלטות הכלכליות הוא קריטי כדי לעבור את התקופה הזו שלא תהיה קצרה ולבטח לא קלה.
