פרשנותהחשש של נתניהו: הניצחון, אם וכאשר יבוא, ייוחס לגנץ
פרשנות
החשש של נתניהו: הניצחון, אם וכאשר יבוא, ייוחס לגנץ
סוף סוף, לאחר ארבעה ימים של מלחמה, הצליחו ראש הממשלה ויו"ר המחנה הממלכתי להגיע לעמק השווה ובקרוב יתחילו לנהל את המלחמה יחד. בעוד שמחדל הימים הראשונים ללחימה מיוחס לראש הממשלה, נתניהו פוחד שעל ההצלחה בהמשך יהיו חתומים ה"גנצים"
באיחור ניכר של ארבעה ימים, סיכמו ביניהם ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר מפלגת המחנה הממלכתי בני גנץ על הקמת ממשלת חירום. בגרירת רגליים, בחריקת שיניים, הוסכם הברור מאליו כשהוא מזיע מאינטרסים, פוליטיקה ותככים.
ותחילה לנימוקי הבעד והנגד שריצדו ברקע של המגעים. נימוק הנגד העיקרי היה שלנתניהו אין כוונה לשתף איש בהחלטות ולכן לא כדאי לגנץ להיכנס כקישוט. ההגיון הוא שהכישלון כבר הונח על כתפיו של נתניהו ואם תתהפך תמונת המצב לניצחון, החשש של נתניהו הוא שההישג הזה ייוחס לגנצים. כנראה שלחשש הזה הייתה שותפה נוספת, שרה נתניהו. כך לפחות דיווחו גורמים בליכוד. ההודעה של הגברת שהיא בעד אחדות רק מחזקת את החשד הזה. בנוסף, גם השר איתמר בן גביר ניסה לשים רגליים. גם הוא מבין שלא רק נתניהו עלול להיות מורחק מההצלחה אלא גם הוא. לנתניהו, אם לסכם נקודה זו, יש מסורת של ניכוס הצלחות לעצמו והשלכת כישלונות על אחרים. ועכשיו, הסכנה מבחינתו היא הכנסת שותפים שרק יחדדו את תמונת הראי – כישלון הפתיחה הוא בלעדי שלו והישגי ההמשך הם של אחרים. זהו מהלך שנוגד את טבעו.
נימוקי הבעד פשוטים הרבה יותר. ראשית, כך רוצה הציבור. שנית, רק הסכמה רחבה תוכל לעמוד מאחורי החלטות קשות במיוחד שצפויות בהמשך הלחימה. שלישית, הפקרת המדינה בעת המשבר הגדול בתולדותיה לניהולה של הקואליציה הנוכחית, היא מתכונת בדוקה וברורה לאסון לאומי. זו הגרועה בממשלות ישראל בכל פרמט שהוא – הנהגה, ניהול, ביצוע. שרה נתניהו לא שותפה כנראה להערכה זו, אבל אפילו בעלה, בן הערובה שנחטף בידי הכהניסטים והיריב לוינים, מבין את זה. ימי "המשא ומתן" על הקמת ממשלת האחדות שיקפו את החשבונאות האינסופית של נתניהו, את צלצולי מכונת החישוב בראשו, את אינספור הקומבינות הפוליטיות שחלפו במוחו, עד שקיבל את ההחלטה המתבקשת היחידה במצב הנוכחי. וגנץ מהצד השני מהמר בגדול – או שייגרר מטה לחלוקת הכישלון, או שיישכר כמי שהושיע את המדינה. בכל מקרה, גנץ נותר נאמן לדרכו – להיכנס תחת האלונקה בשעת חירום, גם עם מי שכבר רימה אותו פעם אחת ועשוי לתחמן אותו שוב.
אז איך זה אמור לעבוד עכשיו? לפי החוק, את ההחלטות הגדולות כמו להיכנס קרקעית לעזה, יכול לאשר רק הקבינט הביטחוני שכולל את נתניהו, יואב גלנט, בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר, יריב לוין ואלי כהן. לקבינט הזה יצורפו בנוסף לגנץ ואייזנקוט, גם גדעון סער, חילי טרופר ויפעת שאשא ביטון שיהפכו לשרים בלי תיק. הקבינט יעמוד מעתה על עשרה חברים. לא בדיוק גוף גמיש, וורסטילי.
הקבינט לא מוסמך להעביר ל"מטבחון החירום" החדש את הסמכות להחלטות הגדולות. הוא יכול להעביר לו את הכוח לייעץ, את הסמכות בהחלטות בדבר עיתוי הוצאה לפועל של מהלכים וכו'. "המטחון" החדש נבנה בשתי פאזות. קבינט מלחמה מצומצם שכולל שלושה - נתניהו, גלנט וגנץ - ולצדם שני משקיפים, גדי אייזנקוט ורון דרמר. לא ברור מה ההבדל בין השלושה לחמישה. ייתכן שהמבנה הדו-שלבי הזה נוצר כי נתניהו לא רצה להרחיב יתר על המידה. הוא לא רצה את גדעון סער בפנים. אם היה מכניס אותו היה עליו להוסיף מישהו מממשלתו, וכשהוא מסתכל אחורה לשורת שריו אז אחרי גלנט ומלבדו הוא לא רואה אף מועמד כשיר. גנץ רצה את סער בפנים, בגלל ניסיונו ותבונתו. נתניהו לא רצה בו בגלל הדם הרע ביניהם ובגלל שצירופו היה מחייב אותו לצרף עוד שר – ואין לו.
בסעיף האחרון בהסכם הקמת הממשלה נכתב כי "במהלך תקופת המלחמה לא יקודמו הצעות חוק או החלטות ממשלה שאינן נוגעות לניהול המלחמה. כלל המינויים הבכירים יוארכו אוטומטית במהלך תקופת המלחמה". האם לצד הארכת נגיד בנק ישראל, הפרופ' אמיר ירון תוארך גם כהונת נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות? סביר להניח שלא, כי מנגנון ההחלפה שלה אינו תלוי מכרז או ועדת איתור. הסמכות היא של הוועדה לבחירת שופטים, ואם זו לא תבחר נשיא (עמית או אלרון) - יהפוך המשנה הנוכחי עוזי פוגלמן לנשיא בפועל עד שהוועדה תבחר נשיא קבוע.
