דעההחשיבות הרבה של מתווה הנשיא
דעה
החשיבות הרבה של מתווה הנשיא
מתווה הנשיא הוא טיוטה אליה הצדדים יתייחסו ולה חשיבות רבה. בעיניים משפטיות מדובר בטיוטת הסכם גישור, שמטבעו פתוח לשינויים ותיקונים. בגישור יש להפסיק את ההליך המשפטי - וגם כאן את החקיקה. יש לנסות להגיע להסכמה רחבה למען המדינה, ואני מאמין שבסופו של דבר כך יקרה
מספר דקות מפרסום "מתווה העם" (למען הדיוק, 7 דקות) - כפי שכבוד נשיא המדינה קרא לו, נפתחה התקפה חסרת רסן על הנשיא ועל המתווה שהציע. התקפה משולבת ומעליבה שלא חוסכת כינויים פוגעניים כנגד הנשיא. זה "השיח" החדש שהתדרדר עוד הרבה לפני שהרפורמה המשפטית הגיחה לאוויר העולם – שיח בו שולטים ביטויים פוגעניים וקיצוניים שמעידים על היעדר בושה ועצימת עיניים למול העובדות.
7 דקות מפרסום המתווה וההתקפה החלה. למרות "הזלזול", חוסר ההערכה ועוד התייחסויות לא מכובדות, אני סבור שפרסום המתווה על ידי הנשיא הוא מהלך חכם, רציני, שתוצאותיו (כך אני מקווה) יניבו פירות בהמשך. אין לי כלל ספק כי הנשיא עשה את המעשה הנדרש, המתבקש והיחיד שאפשרי בנסיבות הקיימות. הנשיא, שהוא בעל יכולות משפטיות ופוליטיות גבוהות, ידע היטב כי לא יקבל מחיאות כפיים וכי הצדדים לא ירוצו לחתום על הסכם. הנשיא, ואני בטוח גם בזה, צפה גם את הביקורת (אולי לא בשפה הבוטה והמשתלחת שלה). יחד עם זאת, הוא החליט, בצעד אמיץ, להעלות מתווה שיהווה את הבסיס למשא ומתן.
אין לי ספק שהנשיא לקח בחשבון את כל התרחישים כתוצאה מהצעת מתווה מטעמו. מתווה הוא לא הסכם שצריך לחתום עלי, לא הצעה שלא ניתן לסרב לה, מתווה הוא לא פתרון קסמים שנכפה על צדדים. כשמו כן הוא - תוכנית פעולה בקווים כלליים. הדגש על הכללי. וזו חשיבותו הרבה.
אין לי ספק שכאשר הוצע המתווה, ואחרי 7 דקות של שתיקה, הוא נדחה על ידי הקואליציה זו לא הייתה הפתעה. היה ברור ששני הצדדים לא יגידו "מקבל אני". אף אחד לא חשב שתעלה הצעה שתפגע "בול" ברצון שני הצדדים. מדובר בירייה ראשונה, חשובה ביותר, שבנסיבות המקרה והמטווח הבעייתי בו היא נורתה, חשיבותה בעצם הלחיצה על ההדק. וחשוב יותר מכך – מי הלוחץ.
מדובר בטיוטה ראשונית, טיוטת הסכם שממנה אפשר להתקדם ופה חשיבותה. מתווה הנשיא הוא לא עוד מתווה. היו כבר הרבה מתווים לפניו, אף צד לא התייחס ברצינות למתווים השונים שנזרקו לחלל האולפנים על ידי כל מיני גורמים ואישים שאף אחד לא הסמיך ולמרות שכוונותיהם היו טובות - אין ספק בכך. אולם מתווים אלו, עם כל הכבוד, היו חסרי חשיבות. מתווים שברור שאין מאחוריהם "אמא ואבא" וכי הם לא יוכלו להיות בסיס להידברות.
פעם ראשונה שיש מתווה רציני, מתווה שכל הצדדים מתייחסים ויתייחסו אליו. זו הטיוטה שאליה הצדדים יתייחסו, זו הטיוטה שאיתה אפשר "לשחק" ויש לזה חשיבות עצומה. בעיניים משפטיות הרי מדובר בטיוטה ראשונה של הסכם גישור בין צדדים. מטבעו הוא פתוח לשינויים ותיקונים. זה סדר הדברים ואני מאמין שזה התהליך שיקרה עכשיו.
יש, במקביל ובאותה נשימה, להפסיק את הליך החקיקה. יש הרבה טעמים לכך והגדול בהם – ההתנגשות שמתרגשת עלינו במהירות. הפסקת הליך החקיקה משולה להפסקת הליך משפטי כאשר צדדים פונים להליך של גישור. כך גם צריך לעשות כאן. חייבים לעצור בכדי לנסות להגיע להסכמה רחבה וכאשר עומד לעיני הצדדים מתווה רציני שמהווה את הנקודה ממנה מתחילים להגיע לפתרון. חייבים לעשות זאת למען המדינה ואני מאמין שכך יקרה – המבצר המשפטי לא ייפול. יעשו בו שיפוצים וזה חשוב אבל הוא יישאר עומד על תילו עוד שנים רבות.
עו"ד ברוך (בוקי) כצמן עוסק בליטיגציה אזרחית ומסחרית במשרד עוה״ד AYR - עמר רייטר ז׳אן שוכטוביץ ושות׳. מכהן במספר תפקידים ציבוריים, משמש כבורר ומגשר, ובעבר כיהן כסגן ראש לשכת עורכי הדין
