דעהלמה חקלאי לא יכול להיות ירקן?
דעה
למה חקלאי לא יכול להיות ירקן?
ממשלות בכל העולם מבינות כי חיזוק החקלאים הוא אינטרס לאומי ומסייעות להם לגוון את מקורות הפרנסה. בישראל המצב הפוך
רק בישראל לא יכול חקלאי למכור את תוצרתו ישירות לצרכן מחצר המשק.
לפני מספר ימים פרסמה רמ"י קול קורא להתייחסות הציבור על רקע הקמת הוועדה לבחינת מדיניות חלופות הכנסה למשק המשפחתי בנחלה. הוועדה תבחן את האפשרויות וההיבטים השונים בסוגיות הנוגעות להוספת שימושים לא חקלאיים בחלקת המגורים, שימושים שרווחים בכל העולם למעט בישראל.
למרות שהקול הקורא פורסם שנתיים לאחר שהממשלה החליטה על הקמת הוועדה בדצמבר 2020, טוב מאוחר מאשר אף פעם לא.
למעשה, כבר ב-1994 אימצה הממשלה החלטה לקדם את מגוון התעסוקות ואף נקבע שתקום מנהלה ליישום ההחלטה. אלא שמדיניות מכוונת של רגולציה ובראשה רשות מקרקעי ישראל פעלו לדכא פיתוח מגוון תעסוקות. דיכוי יישום ההחלטה בא לידי ביטוי הן בתשלומים גבוהים במיוחד תוך התעלמות מאיזורי עדיפות והן בהחלטות שמנעו הסדרת השימושים הללו.
למרות כוונת מועצת מקרקעי ישראל לעודד הסדרת השימושים הלא חקלאיים באמצעות הקלה על תשלומי העבר ואף שהחלטה זו עברה את המבחן המשפטי של בג"ץ, החקלאים אינם מצליחים להסדיר פעילות זו בעיקר בהיבט הקנייני.
לצערנו בישראל, רשות מקרקעי ישראל (המחכירה את הקרקע לחקלאי), לא מתירה לחקלאים למכור את תוצרם באופן ישיר לצרכנים. רמ"י לא מכירה במכירת תוצרת חקלאית כשימוש חקלאי ולכן אינה מתירה לחקלאים לעשות כל שימוש בקרקע זולת גידול תוצרת חקלאית.
אגב, כשחקלאי מוכר תוצרתו לרשתות השיווק או לסיטונאים, הוא עומד לכאורה במדיניות רמ"י, אך כשהוא מחליט למכור אותם במכירה ישירה במשקו, מקשה עליו רמ"י לעשות זאת ובד"כ עליו לשלם למנהל סכומים אדירים שהופכים את העסק ללא משתלם ואין אבסורד גדול מכך.
ממשלות בכל העולם מבינות כי חיזוק החקלאים הוא אינטרס לאומי ומסייעות לחקלאים לגוון את מקורות הפרנסה, כך שלא יהיו תלויים רק בחקלאות. כמעט בכל מדינה שתבקרו תמצאו משקים משפחתיים שעוסקים בתחום התיירות הכפרית כמו לינה כפרית, תיירות חקלאית שביטויה קטיף עצמי, חוויות של חליבה, האכלת בעלי חיים ועוד.
באירופה מעודדים את מגוון התעסוקות בתוכניות ארוכות טווח מתוך אינטרס לאומי שמטרתו לחזק את פרנסת החקלאים באמצעות עידוד מגוון עיסוקים בידיעה שזו הדרך שתבטיח המשך עיסוקם בחקלאות.
ואילו בישראל, תלויים החקלאים במצב רוחם של הפוליטיקאים, בפגעי הטבע, במצב השוק העולמי, בגזירות של רגולטורים שאינם מבינים כי לעיסוק בחקלאות יש משמעויות רחבות שאינם רק ביטחון מזון.
בימים אלה כשיוקר המחיה עולה ורשתות המזון והסיטונאים מעלים מחירים, אך טבעי היה לאפשר לחקלאים למכור תוצרתם במישרין לציבור. מדובר בעיוות שזהו בראש ובראשונה אינטרס של המדינה לתקנו במהרה בימינו. אפילו שר השיכון הבין שיש פה בעיה ולדעתו מתן ההיתר לחקלאים יצמצם את פערי התיווך ויוזיל את המחיר לצרכן.
רבים מהחקלאים המבקשים לנצל את המבנה החקלאי למכירת התוצרת החקלאית הם אנשים מבוגרים, שזקוקים לעיסוק זה כמקור פרנסה וראוי היה לאפשר להם במסגרת תנאי החכירה הקיימים כחקלאים גם למכור תוצרת חקלאית בשטח הנחלה. אותם חקלאים טוענים, ובצדק, שאינם רוצים להיות בגדר "פושעים" והם מבקשים לעת זקנה מקור פרנסה מוסדר.
ממשלות בעולם המודרני כבר מזמן הבינו שהמרחב הכפרי הוא מרחב רב תפקודי. השאלה עוד כמה מכשולים יערימו בישראל על החקלאים עד שיבינו כי החקלאים הם הפתרון להוזלת יוקר המחיה וכי מגוון פרנסות צריך להיות לא רק פתרון לחיזוק החקלאים אלא אינטרס לאומי לחיזוק העסקים הקטנים במרחב הכפרי, מה שיחזק בפועל גם את הכלכלה הישראלית.
תקוותי שכאשר הפוליטיקאים יבינו שהחקלאים הם הפתרון ולא הבעיה, יהנה כל עם ישראל מתוצרת טריה, בריאה וגם יותר זולה.
עו"ד דודו קוכמן הוא מזכ"ל תנועת כפרי האיחוד החקלאי
