דעהתמרון חזיתי אל הקיר: אין מנוס מהסדר מדיני
דעה
תמרון חזיתי אל הקיר: אין מנוס מהסדר מדיני
אם לא יבוא שינוי קונספטואלי, הציבור הישראלי עתיד ללמוד בדרך הקשה כי סכסוכים פותרים, לא מנהלים, וביטחון אמיתי מושג רק בהסדרים מדיניים
"עד שיבואו, אם יבואו, הימים האחרים" / חיים גורי
מדינת ישראל נמצאת במסלול התנגשות עם המציאות. מתרבים הדיווחים כי ממשלו של הנשיא ביידן הציב לישראל יעד לסיום המלחמה הכוללת בחמאס – סוף 2023. ישראל תיאלץ לציית או להסתכן בהחלטת מועצת הביטחון משוחררת מווטו אמריקאי. צה"ל דרש כמה חודשים. הממשלה קיבלה מהאמריקאים אישור לשבועות לחימה בודדים במחיר הכנסת דלק וסיוע הומניטרי לעזה. לפיכך, קבינט המלחמה ייאלץ להגדיר לצה"ל יעדים ממוקדים ותחומים בזמן.
מה יקרה בשבועות הללו? בוואקום המנהיגותי הקיים, בסירוב להסדר מדיני, וללא יעדים ארוכי טווח, צה"ל מוגבל לפגיעה מירבית ביכולותיו הצבאיות של החמאס אולי גם יגיע אל ראש המפלצת. אך זו עשויה להתגלות כהידרה מרובת ראשים, שתופיע מחדש במקום וזמן בלתי צפויים. ישראל לא תוכל לייבש לבדה את הביצה שבה צמח הנגע החמאסי, בוודאי שלא עם הנהגתה הנוכחית, ששוב הציבה את שחרור החטופים כיעד משני.
נתניהו ממשיך בסירובו להתמודד עם שאלת ההסדרה המדינית. הקבינט נמנע מעיסוק ביום שלאחר המערכה. האמריקאים לא ממתינים. קווי המתאר של התוכנית האמריקאית הוצגו לעולם בדובאי על ידי סגנית הנשיא האריס: 1) לא יהיה שינוי בגבולות רצועת עזה; 2) לא יהיה כיבוש מתמשך שלה; 3) לא יהיו גירוש או העברת אוכלוסייה פלסטינית; 4) לא יהיו כיתור וסגר מתמשך על הרצועה; 5) השלמת מיטוט הכוח הצבאי של החמאס ופירוז הרצועה יבוצעו בידי כוחות בינלאומיים; 6) בנייה וחיזוק של רשות פלסטינית מחודשת שתהווה, גם אם בעוד כמה שנים, גוף שלטוני מאוחד לרצועת עזה ולגדה המערבית.
אל מול מציאות זו ממשלת ישראל וחלקים ניכרים בציבור עדיין שקועים בקונספציית "ניהול המשבר", אינם רואים את הכתובת ואף לא את הקיר. אם לא יבוא שינוי קונספטואלי, הציבור הישראלי עתיד ללמוד בדרך הקשה כי סכסוכים פותרים, לא מנהלים, וביטחון אמיתי מושג רק בהסדרים מדיניים.
יש להניח כי ביום שאחרי עצירת התמרון הצבאי, בלי תוכנית או כיוון פעולה, נתניהו ימיר החלטות מדיניות ביללות: לשיטתו ב-7 באוקטובר ישראל הוכתה בגלל ראשי מערכות הביטחון, ועכשיו האמריקאים מונעים מצה"ל לנצח. אך יש סיכוי סביר שהפעם תרגילי הבריחה מאחריות לא יעבדו. סיומה הכפוי של המלחמה יכול לגרור התפרצות זעם של ציבור ענק שחש שהופקר בידי ממשלתו. על פי סקר המכון לדמוקרטיה מנובמבר 2023, 72% מאזרחי ישראל צופים כי בסיום המלחמה יפרוץ בישראל גל מחאה אזרחית בתביעה מהאחראים למחדל 2023 לתת את הדין על כך.
אם לא תהיה עסקת שחרור בקרוב, ראשונים ייצאו לרחובות משפחות החטופים ואחריהם משפחות המפונים מבתיהם והחקלאים שיבוליהם ירדו לטמיון. לאלה יתווסף גל אנשי המילואים שישובו אל חברה מרוסקת. תיקוני תקציב 2023 כבר מצביעים על כלכלת מקורבים וסדר עדיפויות מעוות. גזרות תקציב 2024, ביניהן קיצוץ בשירותים המלווה בעליית מחירים, יכו במעמד הביניים, בעצמאים, בשכירים ובעובדי הציבור. החברה האזרחית, שהתגייסה במלוא תפארתה למאמץ המלחמתי, תגלה שלא ניצחנו ואנחנו גם לא ממש ביחד. הממשלה הבורחת מאחריות תמצא עצמה בסערה מושלמת – רקע אפשרי למפץ פוליטי.
התקפת החמאס יצרה סולידריות אזרחית הנובעת מאחדות הגורל. סולידריות זו טשטשה לזמן מה את המאבק העז שהתחולל כאן, בין מחנה הפופוליסטי-לאומני-משיחי והמחנה הציוני-דמוקרטי-ליברלי. בנייה מחדש של ישראל מותנית בהכרעה במאבק הזה בבחירות.
האם החברה האזרחית, שהתגייסה להגנת המולדת בתחילת המערכה, תצליח להתגייס כעת למאבק אזרחי במטרה לשקם את יסודות המערכת הפוליטית? כיצד נוכל להחזיר לשיח הציבורי את חשיבות ההסדר המדיני הכולל כגורם של יציבות וביטחון?
הציבור הישראלי בקרוב, כנראה, ייצא בהמוניו בדרישה לממשלה הראויה לו. רוח החברה האזרחית, זו שנתגלתה בשנה האחרונה ובמיוחד מול מתקפת הרוע של החמאס, רק היא תוכל להבטיח את התקומה של ישראל כמדינה דמוקרטית, בית לעם היהודי.
ד"ר בעז תמיר הוא יזם, תעשיין, מנהל, יועץ עסקי וארגוני, ואיש אקדמיה
