ניתוחסמוטריץ' שירבט תקציב בלי מספרים ובלי פרטים ומצפה שכולם יאמינו לו
ניתוח
סמוטריץ' שירבט תקציב בלי מספרים ובלי פרטים ומצפה שכולם יאמינו לו
במסיבת עיתונאים יוצאת דופן הציג שר האוצר בצלאל סמוטריץ' את תוכניותיו לתקציב 2025. אולי המספרים לא מתחברים, המהלכים לא הגיוניים וההיתכנות הפולטית נמוכה, אבל בראשו של סמוטריץ' הכלכלה הישראלית משגשגת בזכותו, וכל הבעיות שלה נובעות מגורמים אחרים
"המלחמה הזו נפתחה במשבר אמון ענק בין המדינה לבין אזרחיה, ולכן אמרתי שהתפקיד שלנו לבנות את 'קו הביצורים השני', שמחזק את הקשר בין מדינה לאזרחיה. אי אפשר לקיים מדינה כשאין אמון, זה אומר שהאזרחים יוכלו להישען אחורה ולדעת שיש על מי לסמוך", כך תיאר שר האוצר בצלאל סמוטריץ' במסיבת העיתונאים אתמול את הרציונל מאחורי התנהלותו הכלכלית מאז פרוץ המלחמה.
בעיני עצמו, סמוטריץ' סבור כי "בכל הצניעות עליו להיות גאה באופן שבו הוא מנהל את הכלכלה", וכי המדיניות שהוא נקט ראויה לציונים, כמו "אחריות לאומית" ו"נותנת לאזרחים אמון באופן ניהול המדינה". גם כשסמוטריץ' נדרש להסביר את המחלוקות בינו לבין הדרג המקצועי באוצר הוא טען כי "בישראל לא ממנים כלכלן להיות שר אוצר. לשר אוצר יש מושגים של אחריות לאומית, להבין מה זה אתגר של חוסן לאומי, זה בדיוק ההבדל בין אנשי מקצוע לנבחרי ציבור".
מי שלא צפה בהופעות הפומביות קודמות של סמוטריץ' בטח שואל את עצמו, איך ייתכן שבזמן שישראלים רבים שוקלים הגירה, שר האוצר משוכנע שהופעתו משרה אמון בכלכלה? איך ייתכן כי שר אוצר שתחת משמרתו מתקבלות החלטות להורדת דירוג אשראי שמזכירות במפורש את הממשלה סבור כי הוא "מתנהל באחריות"? איך ניתן להגדיר את אי־העיסוק בתקציב 2025 כ"התנהלות אחראית", כשנגיד הבנק המרכזי מזהיר כי ההתעכבות הזו עשויה להביא לחוסר אמון בשווקים? איך ניתן להגדיר את ההתעלמות מהעמקת התמריצים לאי תעסוקה בחברה החרדית כ"אחריות"? ואיך ניתן להסביר את תקציבי המלחמה ל־2023 ול־2024, שאמנם היו מרוסנים פיסקלית, אבל לא כללו שינוי סדרי עדיפויות ותיקון עיוותים, במונחים של "אחריות לאומית"?
עיוותי מדיניות או השלכות פסיכולוגיות?
אבל מי ששמע את סמוטריץ' בעבר יודע, כי מנגוני ההגנה והתגובה שלו מתוחכמים ומגוונים. את הורדת דירוג האשראי, לדוגמה, הוא פוטר באמירה "אני לא עסוק בהורדת הדירוג, זה לא מטריד אותי, אנחנו מתומחרים בשוק האג"ח בכל מקרה בטריפל B, אני לא מוטרד מזה, לא נבהל, לא ראיתי שהורדות הדירוג ייקרו לנו את הריבית, רוב החוב אצלנו מקומי". האמירה הזו נשמעת מתוחכמת מאוד, כביכול מבוססת על נתונים ומנפצת את הפרה קדושה של הדירוג. אבל סמוטריץ' יודע כמובן כי הורדת הדירוג משפיעה על הסנטימנט של המשקיעים לטווח הארוך, ושעליית הדירוג בחזרה עשויה להיות איטית. אך הנה, הפעם הוא הקטין את חשיבות האירוע, ובכך יכל לשמר את דימויו העצמי כ"אחראי".
מנגנון ההגנה הנפוץ ביותר של סמוטריץ' הוא מה שמכנים הפסיכולוגים "הטיה לטובת העצמי" (Self-serving bias), את התוצאות הטובות הוא מייחס למאמציו ולמדיניותו. לדוגמה, את המדיניות המרחיבה למילואמניקים הוא רואה כמשהו שנעשה בגללו. או כמו שהוא אמר: "אני גאה באופן שאנחנו מנהלים את הכלכלה, בהתייצבות של העסקים, והתמיכה במפונים. זה לא אופטימלי, אבל בסל הכל עשינו טוב". לעומת זאת, העלייה בפרמיית הסיכון לא קשורה אליו, או במילותיו: "מה לעשות? ככה זה. זה לא משהו שהוא חורג ממה שציפינו". דוגמה נוספת היא האינפלציה, שגם היא לא באשמתו, או כמו שהוא אמר: "אין טיסות בגלל שאין חברות תעופה, אין עגבניות בגלל שאין טורקיה, ואין נדל"ן כי אין פועלים פלסטינים, וגם התאילנדים ברחו". להשלמת התמונה נזכיר, כי בהחלטת הריבית האחרונה של בנק ישראל, כתבו חברי הועדה המוניטרית כי הם דווקא חושבים שלממשלה ולשר האוצר יש חלק גם באינפלציה וגם בעליית פרמיית הסיכון – "אי הוודאות סביב תקציב המדינה לשנת 2025, וביצוע ההתאמות הנדרשות להקטנת הגירעון באופן מתמשך, תורמת לעלייה בפרמיית הסיכון ועלולה להקשות על חזרת האינפלציה ליעדה".
המקום שבו סמוטריץ' משתמש באופן אינטנסיבי במיוחד בהטיה לטובת העצמי, זה בכל הקשור ליכולת פוליטית. הוא אומר כי התקציבים שעשה עד כה, וגם התקציב שהוא יגיש, כוללים צעדים ש"אפשריים פוליטית". במילים אחרות, הם לא כוללים צעדים משמעותיים לעידוד תעסוקת חרדים, או לפגיעה בעיוותי מס שמשרתים אוכלוסיות חזקות. סמוטריץ' מתעלם מהעובדה כי המגבלות הפוליטיות אינן גזירת גורל. הוא יכול לאיים בפרישה מהממשלה אם לא יבוצעו צעדים מסוימים. הוא היה יכול כבר בתחילת כהונתו כשר לשדר ש"הכלכלה לפני הכל", ולא "שינויים במערכת המשפט ב־2023, והשפעה על ניהול המלחמה ב־2024". זה היה מגדיל את כוחו כשר אוצר. אי היכולת הפוליטית היא איננה כוח טבע עליון, והיא בודאי לא מהווה תירוץ כלפי האזרחים שמצפים שהמערכת הפוליטית השולטת תמצא את הדרך לעבוד כגוף אחד למען האזרח.
"תקציב אחראי", אבל איכשהו בלי גזירות
העיסוק במנגנוני ההגנה של סמוטריץ' מעניין לכשעצמו, אבל הוא גם מבוא חשוב להבנת האופן שבו הוא הציג במסיבת העיתונאים את תקציב 2025. סמוטריץ' הציג יעד שאפתני, לפיו הוא ידאג לגירעון שלא עולה על 4% מהתוצר. המשמעות היא שיהיה צורך בצעדי התכנסות – קיצוצים וגידול בבהכנסות – של 35–40 מיליארד שקל. לפני שנדון מהיכן סמוטריץ' יביא את הכסף הזה, כדאי לשים לב מה לא יהיה בתקציב 2025. למשל, חוק הסדרים. סמוטריץ': "אני לא חשבתי שנכון להביא חוק הסדרים עם מאות סעיפים במיליון תחומים, למרות שאנשים מקצוע באוצר כולם הביאו קלסרים עם הצעות טובות". במילים אחרות, סמוטריץ' אומר כי הוא לא ינצל את המשבר הכלכלי אליו נקלענו כדי להביא לשינויים מבניים במשק. גם בנוגע לצעדי ההתכנסות, סמוטריץ' מודה כי לא יעלה מסים, גם מסים שנחשבים יעילים מבחינה כלכלית, כמו מס סוכר. שר האוצר רמז גם כי לא יפעיל לחץ רב על סגירת משרדי ממשלה מיותרים. מבחינתו, אם יצליח להביא לגירעון נמוך, ולא משנה הדרך, הוא עבר בהצלחה את המבחן כשר אוצר "אחראי". מבחינתו רק המסגרת הפיסקלית חשובה – לא השורות שבתוכה. זו גם הסיבה שסמוטריץ' חושב שתקציב 2023 ו־2024 המעודכנים הם אחראיים מאוד. הוא מתעלם ממבנה התקציב, ומתמקד רק במסגרת.
מה שמקל על סמוטריץ' לחשוב כי שהמסגרת הפיסקלית לבדה חשובה, אלו דווקא הציפיות הנמוכות של התקשורת ודרגי המקצוע ממנו. מעין "גזענות של ציפיות נמוכות". באוצר ובתקשורת חששו כל העת כי סמוטריץ' עשוי ללכת שבי אחרי הטענות של יועצו הכלכלי של ראש הממשלה פרופ' אבי שמחון, כי אין צורך בכלל בהתאמה תקציבית, וניתן ב־2025 להסתפק בגירעון תוצאתי. סמוטריץ' מצידו סבור, כי די בכך שהוא מסיר את החששות מהתרחיש הקיצוני ביותר במדרג של חוסר האחריות, וזה מספיק כדי להפוך אותו ל"אחראי". אך זו טעות, סמוטריץ' לא צריך לבנות את דימויו העצמי מהשוואה לפרופ' שמחון, אלא מהשוואה לתקציב האידיאלי בזמן מלחמה. (גם הפרקטיקה הזו מוכרת בעולמות הפסיכולוגיה החברתית, והיא מכונה "העלאת ערך העצמי באמצעות השוואה כלפי מטה" (Downward Social Comparison).
בכל הקשור להחלטותיו המנוגדות לדרגי המקצוע, סמוטריץ' משתמש בעיקר ברציונלזיציה. במבט לאחור הוא מנסה לתת הסבר רציונלי, במקרה זה כלכלי, לכל החלטה. כך לדוגמה, ההתנגדות שלו לקיצוץ התקציב במעונות לחרדים זה בגלל שזה "יעשה אסון לכלכלה, לא מכיר אברך שייצא לעבוד. זה יביא את הנשים לחזור לביתן. מי שתומך בזה לא מבין את החרדים". סמוטריץ' כמובן לא מתבסס על ניתוח כלכלי רחב, אלא על אמירות כלליות. כך גם בכל הנוגע לדחיית הדיונים על התקציב, הוא אומר ש"הוא חשב שיש לדחות את הדיונים על התקציב בשל אי הוודאות בגלל המלחמה". את הימנעותו מצעדי מיסוי שיתקנו עיוותים במשק הוא מנמק בצורך ב"להימנע ממלחמות היהודים בזמן מלחמה".
הקושי במנגנון ההגנה של "רציונלזציה", הוא שיותר קשה לזהות אותו, שכן בהגדרה הוא מסתתר מאחורי טיעון שיש להשקיע זמן בהפרכתו. אך במקרים אלו, גם מי שלא בקי בפרטי הסוגיות הכלכליות, לא יוכל שלא לתמוה לנוכח העובדה שכל עמדותיו המקוריות של שר האוצר מתיישבות באורח פלא עם האינטרס הפוליטי שלו.
אין מספרים, ואלה שיש פשוט לא מתחברים
יש להגיד את האמת – מכיוון שהציפיות מסמוטריץ' ומממשלת ישראל בעת הזו הן נמוכות, הרי שאם סמוטריץ' יעמוד ביעד שלו, הגעה לגירעון של 4% בשנת 2025, או ליתר דיוק של צעדי התאמה בהיקף של 35 מיליארד שקל, הרי שהוא יהיה זכאי להערכה. אך את ההערכה הזו לא ניתן לתת לו באשראי לפני הביצוע. למרות שהוא ביקש באופן מפורש במסיבת העיתונאים ש"יתבססו על היכולת שלו להעביר ארבעה תקציבים". זאת בעיקר מכיוון שסמוטריץ' לא הציג איך הוא מגיע ל־35 מיליארד שקל של התאמות. להפך, מפת הדרכים שסמוטריץ' הציב נראית ככזו שבלתי אפשרי במסגרתה להגיע ל־35 מיליארד שקל. הקפאת מדרגות המס וכלל הקצבאות עשויה להביא כ־5 מיליארד שקל במקרה האופטימי. מהמגזר הציבורי אפשר להביא מקסימום עוד כ־4 מיליארד שקל דרך הקפאות שכר ושכר מינימום. מקיצוץ רוחבי במשרדי ממשלה אפשר להביא לכל היותר כ־3 מיליארד שקל שמשקפים קיצוץ רוחבי של כ־6%. בנוסף, נניח באופטימיות שהמהלך של האוצר לגביית רווחים כלואים יביא כ־5 מיליארד שקל בשנה. הגענו לכ־16 מיליארד שקל, פחות מחצי מהסכום שאליו סמוטריץ' רוצה להגיע. נזכיר, כי סמוטריץ' הבטיח כי לא יהיו עליות מסים, וכי הוא לא רוצה שאוכלוסיה מסוימת תיפגע באופן, מיוחד מה שרומז שהוא לא יבטל הטבות מס כמו קרנות השתלמות.
נותרנו בסוף עם אפשרויות להבנת דברי סמוטריץ'. הראשונה, שהוא כן מתכוון לכלול צעדים קשים יותר של העלאות מסים, והוא בחר להגדיר אותם בצורה אחרת בכדי לנסות לצאת טוב עם כולם, גם עם התקשורת הכלכלית וגם עם הציבור. השנייה, שסמוטריץ' צפוי להציג שורה של צעדים חד־פעמיים ותרגילים שונים בתור "צעדי התכנסות". הציבור יידע בימים הקרובים. אבל לפני שמראה את הרשימה המלאה של הצעדים, ואת התגובות של חבריו לקואליציה, אי אפשר לדעת אם המילים היפות של סמוטריץ' לפקידים המקצועיים וההתייחסות הלבבית והבלתי־מתלהמת לעיתונאים אתמול, מלמדות על לקיחת אחריות נקודתית, או שמא אנחנו כולנו ניצבים בהצגה שבה סמוטריץ' בונה את מנגנון ההגנה שלו לתקציב בלתי אחראי ב־2025, לפיו "זה לא אני. אני רציתי תקציב אחר, ביבי לא איפשר לי". רק ימים יגידו.
